שנת הקמה: 1994
שיפוץ ראשוני: רוני זייברט
בניין רדזינר למנהלה היה קיים גם בימי הבסיס הצבאי, ושימש בזמנו ככיתות לימוד. בשנים הראשונות של הבינתחומי בניין רדזינר למנהלה היה הבניין היחיד בקמפוס ונקרא בית ספר רדזינר למשפטים.
"בסמסטר הראשון ללימודים בבינתחומי עבדו עדיין בשטח והסטודנטים למדו לקולות הטרקטורים והלמות הפטישים, כמו גם ההמולה של בניית רחבת רדזינר. קושי נוסף היה גג הבניין שהיה עשוי מפח וכאשר ירד גשם הרעש היה בלתי אפשרי, לכן, הניחו שקיות בידוד מיוחדות על הגג שאפשרו את הלימודים. תחושת השליחות ורוח ההקמה דבקה גם בסטודנטים, שקיבלו בהבנה את המצב ושיתפו פעולה.
מבנה הדרכה מרכזי של בסיס הנ.מ ההיסטורי התאים באופן טבעי לתפקידו החדש כמרכז כיתות והוראה של המרכז הצעיר. בשיפוץ הנרחב של המבנה השתמשנו במורפולוגית הבניין הקיים הוספנו שירותים ומעלית, חילקנו את החללים מחדש והוספנו מערך צבעים בקומות לחיזוק הקריאות וחיזוק הערכים האסתטיים של המבנה הישן."
-רוני זייברט
תרומתו של ד"ר הארי רדזינר, שעל שמו קרוי הבניין, היתה בגדר "הצלת חיים" למרכז, שבלעדיה לא ברור אם ואיך היה שורד. מאז ממשיך ד"ר רדזינר לתרום לבינתחומי והנו ידיד גדול של המרכז.
ד"ר הארי רדזינר
עוד לפני פתיחתו של הבינתחומי הרצליה נפגש פרופ' רייכמן עם המנתח, פרופ' דני גור וסיפר לו על כוונתו להקים מוסד חופשי ולא מסובסד ראשון בישראל. פרופ' גור הבין מיד שללא משאבים כספיים הרעיון הגדול הזה לא יוכל לקרום עור וגידים ולכן "שידך" בין פרופ' רייכמן לידידו הטוב בגרמניה - ד"ר הארי רדזינר.
פרופ' רייכמן טס לגרמניה להיפגש עם ד"ר רדזינר ואחרי שיחה קצרה, רדזינר אמר כי הוא מוכן לתמוך בבית הספר למשפטים במרכז. ד"ר רדזינר הגיע לפגישה יחד עם שני עורכי דין, שמיד קפצו ומחו: 'איך אתה יכול להתחייב לפרופ' רייכמן? אתה לא מכיר אותו, לא בדקת את האיש או את הצעתו'. רדזינר אמר להם 'כל חיי עשיתי עסקים על פי אינטואיציה ואני מאמין בפרופ' רייכמן, אבל אתם יכולים לבדוק אותו'. פרופ' רייכמן חזר לישראל ואכן נשלח אליו בודק שהעביר לו דו"ח עם שאלות על המרכז. לשמחתו של רייכמן התברר כי זה סטודנט שלו לשעבר. לאחר מכן, במפתיע, הגיע צ'ק בדואר עם התרומה לטובת המרכז הבינתחומי הרצליה. בשלב מאוחר יותר הגיע מסמך בו התחייב רדזינר להשלים את התרומה לסכום גבוה יותר. התרומה הזו אפשרה למעשה את הכשרת הבינתחומי לתחילת לימודים ועבודה שוטפת. זו לא היתה התרומה הגדולה ביותר שקיבל המרכז, אך ללא ספק היתה זו התרומה המשמעותית ביותר בתולדותיו. בזכות התרומה הזו הצליח הבינתחומי לשרוד את שנתו הראשונה.
ד"ר רדזינר המשיך לתרום לבינתחומי, אך התרומה הראשונית מכבדת את ד"ר רדזינר עד היום כאחד ממייסדי הבינתחומי.
