הרצאתו של אליהו מזרחי, MD, MHA בנושא: דיכאון בגיל השלישי - אבחון וטיפול

דיכאון מאופיין בעצב חמור מספיק או מתמשך, כדי להפריע לתפקוד ולעתים קרובות גם מלווה בירידה בעניין או הנאה בפעילויות במשך למעלה מ -14 יום. הסיבה המדויקת אינה ידועה, אך ככל הנראה כרוכה בתורשה, שינויים ברמות הנוירוטרנסמיטורים, שינוי בתפקוד הנוירואנדוקריני וגורמים פסיכו-סוציאליים. האבחון מבוסס על ספור המחלה כפי שהוא מתקבל מהחולה. הטיפול מורכב בדרך כלל מתמיכה, תרופות, ופסיכותרפיה. דיכאון הינו אחת ההפרעות הפסיכיאטריות הגריאטריות הנפוצות ביותר וגורם סיכון מרכזי לנכות ולתמותה בחולים מבוגרים. למרות שדיכאון הוא בעיה נפשית נפוצה באוכלוסיית הקשישים, הוא אינו מאובחן בכ-50% מהמקרים. ארגון הבריאות העולמי העריך כי שכיחות הפרעת הדיכאון העולמית בקרב מבוגרים נעה בין 10% ל-20% לעומת 5.7 אחוז בכלל האוכלוסייה. בקרב נבדקים עם דיכאון קשה ((Major depression רק 35.7% נטלו תרופות נוגדות דיכאון (בעיקר מעכבי ספיגה חוזרת סלקטיביים של סרוטונין) ו-27.4% תרופות הרגעה/לשינה. הסיבה המדויקת להפרעות דיכאון אינה ידועה, אך גורמים גנטיים סביבתיים תורמים לכך. התורשה מהווה כמחצית מהאטיולוגיה. לפיכך, דיכאון שכיח יותר בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים מדוכאים, כמו כן, גורמים גנטיים כנראה משפיעים על התפתחות תגובות דיכאוניות לאירועים שליליים. נראה שגם גורמים פסיכו-סוציאליים מעורבים. לחצים גדולים בחיים, במיוחד פרידות ואובדניים, עשויים להופיע קודם להתפתחות אפיזודות של דיכאון עם זאת, אירועים כאלה אינם גורמים בדרך כלל לדיכאון מתמשך וחמור אלא אצל אנשים בעלי נטייה להפרעת מצב רוח.