עו"ד רותי הוסטובסקי


  • עו"ד רותי הוסטובסקי, בעלת תואר LL.B מאוניברסיטת תל-אביב ותואר LL.M מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו עם התמחות בזכויות אדם ומשפט בינלאומי. התמחתה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עבדה כעו"ד בתחום המנהלי והחוקתי במשרד עו"ד סמדר בן-נתן, במוקד לפליטים ולמהגרים וכמנחה בקליניקה לזכויות החולה במכללה למנהל. כמו כן, עבדה כמנהלת ביקורת במשרד מבקר המדינה. בשנת 2017 הצטרפה לצוות המרכז לחינוך משפטי קליני במרכז הבינתחומי, כמנהלת הקליניקה לזכויות דיור ולפיתוח עירוני.

    על הקליניקה:
    הגושים האורבניים בישראל עתידים לעבור תהליכים אינטנסיביים במיוחד של התחדשות עירונית בשנים הקרובות, במסגרת תכניות כתמ"א 38 המאפשרת חיזוק מבנים או פינוי ובינוי תוך מתן זכויות בנייה נוספות. תהליך של התחדשות עירונית הוא תהליך מורכב המשלב הליכי תכנון עירוניים, יזמות ופיתוח כלכלי ומחייב הסכמה ושיתוף פעולה בין שלושה גורמים התלויים זה בזה: העירייה, התושבים והיזמים. מורכבות התהליך מובילה לעיכובים בהליכי התכנון, הרישוי והבנייה, לקשיים ביישום תכניות מאושרות ולהשלכות חברתיות נרחבות. תחום ההתחדשות העירונית, שהוא אחד הנושאים החשובים והמורכבים העומדים היום לפתחם של הכנסת, הממשלה, מוסדות התכנון, הרשויות המקומיות, משקי הבית ובתי המשפט.
    מטרת הקליניקה היא לחשוף את הסטודנטים לקשיים במימוש הזכות לדיור הוגן וראוי ולמורכבות של תהליכי ההתחדשות העירונית, בפרט עבור הדיירים המהווים, ברוב המקרים, את החוליה החלשה מבין הגורמים המעורבים בתהליך.
    במסגרת העבודה המעשית, יפעילו הסטודנטים מספר מרכזי פניות, בהם יוענק ייעוץ לדיירים הנמצאים בשלבים שונים של קידום ו/או ביצוע של תהליך התחדשות עירונית. כמו כן, יעניקו הסטודנטים ייעוץ בכל עניין הקשור לזכות לדיור כגון: ייצוג זכאי הדיור הציבורי, ייצוג מקבלי צו פינוי בשל אי תשלום המשכנתא וסיוע בסוגיות משפטיות נוספות בתחום המקרקעין בהן נתקלים בעלי דירות בישראל.

  • "תפקידו של בית המשפט בקביעת קריטריונים לצורך מימוש הזכות לקבלת שירותי בריאות בזמן ובמרחק סבירים", מעשי משפט, כרך ח', עמוד 147, 2016. חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי שירותי הבריאות הציבוריים יינתנו בזמן סביר ובמרחק סביר. אף על פי כן, עד ליום זה, לא גובשו קריטריונים המגדירים מהי אותה סבירות. בשל כך נפגעת נגישותם של רבים מתושבי ישראל לזכותם החוקית לשירותי בריאות, לעתים עד כדי פגיעה חוקתית בזכותם לשלמות הגוף, או בזכותם לשוויון. זאת מאחר שהנפגעים העיקריים מאי־קביעת קריטריונים הם תושבי הפריפריה ואוכלוסיות מעוטות יכולת,שאינן יכולות לרכוש שירותי בריאות פרטיים. במאמר נטען כי מאחר שהמחוקק ומשרד הבריאות בחרו שלא לקבוע קריטריונים, יציקת התוכן למושג הסבירות שקובע החוק נשארה בתחום סמכותם של בתי המשפט. המאמר מציג את הפסיקה המועטה בתחום זה בבתי הדין לעבודה ובבתי המשפט ומראה את הסתייגותם מפסיקה עקרונית המקדמת את טובת הכלל והיצמדותם למקרה הפרטני המובא בפניהם. לאור תמונת המצב הקיימת, מסקנת המאמר היא כי רק יצירת מנגנון שיעלה את מספר התיקים שבהם יידרש בית הדין לעבודה לפסוק, יוביל לגיבוש אמות מידה לזמן ולמרחק סבירים, שלהן קופות החולים תהיינה מחויבות.