בין חושך לאור

קווי היסוד של הממשלה החדשה - ניתוח עומק


ליאור אקרמן

4 בינואר, 2023

israel flag
Photos remix: 3D Animation Production Company from Pixabay

 

עם סיום תהליך הקמתה של הממשלה החדשה נראה שהשיח הציבורי והתקשורתי הנוגעים לעתיד המדינה, הופכים לרדודים יותר ויותר. למוח האנושי יש דרך קבועה לפשט עניינים מסובכים, לשטח נושאים עמוקים ולתת לנו במיידית תמונה בהירה, פשוטה ומובנת לכאורה של המציאות המורכבת הניצבת מולנו. וכל זאת רק כדי שהמערכות הפיזיות והמנטליות שלנו לא יידרשו לעבודה מאומצת מאוד שתתיש אותנו. בעידן של טלטלה פוליטית במערכת השלטון בישראל ועל רקע הקמת המשלה החדשה נראה נכון וראוי יותר לבצע ניתוח מעמיק של המצב העתידי ולא להסתפק בחשיבה מהירה ואינטואיטיבית.

 

איך זה קשור לפוליטיקה? הנטייה שלנו היא להכניס את הכל לשבלונות מוכרות. כך למשל ימני הוא זה הנלחם לכאורה על ביטחון המדינה בעוד השמאלני מוכר אותה בחינם לערבים. הציוני הדתי ישמור על ציביונה היהודי של המדינה בעוד ההומו התל אביבי יגרור את המדינה לסדום ועמורה. בן גביר יצליח היכן שנכשלו כל קודמיו ויחזיר את המשילות לכל חלקי הארץ ובא לציון גואל. מצד שני החרדים וסמוטריץ יקימו כאן מדינת הלכה רחמנא לצלן. כך פועל המוח, כך חושבים כולנו ואלו המסקנות המהירות אליהן מגיע רוב הציבור מבלי להעמיק בחשיבה מתמשכת קדימה.

 

אז מכיוון שהדרך הנכונה יותר היא לנתח לעומק את המצב ולהתבסס על עובדות ולא על אמונות בלבד, נראה שנכון יהיה עכשיו לאחר שהתפרסמו כל קווי היסוד וההסכמים הקואליציוניים של הממשלה החדשה, לנתח את העתיד להתרחש כאן על רקע ההסכמים הקואליציוניים החתומים וקווי היסוד שהוכרזו בהם ומבלי לתייג מראש את נושאי המשרה שיהיו חברים בממשלה זו.

 

הסעיף הראשון והבולט המוצהר בקווי היסוד של הממשלה הוא זכותה ליישב את כל חלקי ארץ ישראל השלמה ובכלל זה את שטחי יהודה ושומרון. לסעיף זה כדאי לצרף את ההחלטה להכפיף את מתאם הפעולות בשטחים לשר סמוטריץ במקום לשר הבטחון ולרמטכ"ל – זהו לכאורה סעיף פשוט וטבעי לממשלת ימין אולם הוא מגלם בתוכו, אם אכן ימומש, פוטנציאל נזק עצום. לישראל אסור כיום עפ"י החוק הבינלאומי ועפ"י החלטות האו"ם ליישב את שטחי יו"ש המוגדרים כשטחים הנמצאים תחת כיבוש זמני עד להסדרה סופית של מעמדם. לאור היותם שטח כבוש הרי שהשליט הבלעדי בהם הוא אלוף פיקוד מרכז בהיותו מושל צבאי. רעיון הכפפת מתאם פעולות השטחים לשר סמוטריץ', מקורו ברצון להחיל על כל תושבי איו"ש הישראלים דין זהה לזה של שאר אזרחי ישראל אולם המשמעות היא שהדין יחול גם על התושבים הפלסטיניים מה שיהפוך את מעמד השטח מכיבוש זמני לכיבוש קבוע. כל יישוב של שטחים אלו על ידי אזרחים ישראלים וכל שינוי חד צדדי במעמדם של שטחים אלו יגרור אחריו בהכרח גינוי חריף ואף חרם כלכלי ומדיני מצד רוב מדינות העולם. העברת מתיישבים חדשים לשטח תוגדר כפשע מלחמה וצווי מעצר יוצאו כנגד כל ראשי הצבא והמדינה בבית הדין הבינלאומי. מעבר לכך עתיד האיחוד האירופי לבטל לחלוטין את כל השקעותיו בפרוייקטים טכנולוגיים ורפואיים בישראל ואילו הממשל האמריקאי צפוי להטיל מגבלות ביטחוניות ומדיניות על ישראל ולהימנע מהטלת ווטו במוסדות בינלאומיים על החלטות אנטי ישראליות.

 

ומה עם החינוך? על פי מסמך קווי היסוד "הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפויות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך תוך פעולה לשיוויון בין כל האוכלוסיות במערכות החינוך השונות וחיזוק הזהות היהודית. הממשלה תשמור על ציביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל, וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות במדינה בהתאם לערכי מגילת העצמאות". כמו כן יחוקק חוק יסוד לימוד תורה ההופך את לימוד התורה לערך עליון ומחוייב בכל בתי הספר בישראל. המשמעויות של זה הן כי לימודי תנ"ך ומורשת ישראל הדתית יהיו חובה לכל תלמידי ישראל, כולל בבחינות הבגרות, אולם לימודי ליבה לא יהיו לימודי חובה ואוכלוסיות שלמות יוסיפו להיות מודרות לחלוטין מלימודי מדע, שפות, היסטוריה, מתמטיקה וכישורי חיים. תהליך מעט מפתיע לאור ציון המילה שיוויון שאינה באה לידי ביטוי במדיניות הממשלה בשום דרך. חוק מסוג זה לא קיים באף מדינה מתוקנת בעולם , לרבות מדינות שרוב אוכלוסייתן מגדירה את עצמה דתית, כמו: ארה"ב, ספרד ומדינות נוספות.

 

ההסכמים כוללים התחייבות לחוקק את חוק יסוד החקיקה פסקת ההתגברות שתכליתו היא לבטל לחלוטין את כוחו ויכולתו של בית המשפט העליון בישראל למתוח ביקורת שיפוטית או להגביל את יכולת הממשלה לקבל החלטות לא מאוזנות. בנוסחו הנוכחי ובהיעדר חוקה לישראל כמו בכל מדינה מתוקנת אחרת, משמעותו של חוק זה היא ביטול מוחלט של משמעות מערכת השפיטה ומתן כוח אדיר וחד צדדי לממשל לקבל כל החלטה העולה על דעתו , גם אם היא נוגדת לחלוטין את חוקי זכויות האדם או חירויות אחרות של הפרט.

 

בנוסף לכל אלו יחוקק חוק עוקף בג"צ להפסקת המסחר בשבת לחלוטין מה שעתיד להפוך את העסקים הפועלים בסופי שבוע לכאלו הפועלים נגד החוק. סעיף נוסף קובע כי תופסק לחלוטין כל סוג של תחבורה ציבורית בסופי שבוע, גם כזו שכבר קיימת כיום. בסוגייה הדתית נדרשה גם הכפפת הרב הצבאי הראשי לרבנות במקום לרמטכ"ל. לעניין זה משמעות קריטית על יכולת תפקוד הצבא במצבי משבר והפרדה בין סמכותו הפיקודית של הרמטכ"ל לבין הסמכות הדתית שעשויה להגיע מחוץ לצבא, תפגע קשות בערך הממלכתיות של הצבא ובליבו של הרעיון הציוני העומד בבסיס הקמתו של צה"ל כצבא העם.

 

סעיפים נוספים בהסכמים מאפשרים לכל אדם או עסק להימנע מלתת שירות מכל סוג שהוא לאדם או אוכלוסייה אחרת מטעמי דת או מצפון. המשמעות הישירה היא היכולת להדיר להט"בים, שמאלנים, ערבים או כל אדם ואוכלוסייה שלהם נותן השירות אינו מעוניין לתת שירות. במקומות אחרים בעולם זה נקרא גזענות. בעניין זה סוכם גם כי יתוקן חוק השבות כך שימנע מאוכלוסיות נוספות שיהדותן מוטלת בספק על ידי הרבנות המחמירה, לעלות לארץ ולהגביר את ההתבוללות. המשמעות היא שיהודים רבים, וחילוניים כמובן, הנמצאים כיום בגולה לא יוכלו לממש את זכות השבות והמגורים בישראל.

 

סעיפי הסכם נוספים עוסקים בהקמת "קרן שמיטה" שתממן בכל שנת שמיטה ובאופן מלא, כל חקלאי שיחליט מטעמי דת שלא לעסוק בחקלאות בשנה זו. מדובר בעלויות עתק למדינת ישראל. עמו כן תתחייב המדינה להקצות קרקע ולממן הקמת מוסדות דת והנצחה לרבנים שונים, גם כאן בעלויות של מאות מיליוני שקלים.

 

צריך להודות שבתוך ההסכמים וקווי היסוד ישנם גם כאלו הבאים להיטיב עם כלל אזרחי ישראל, דוגמת: הקמת מערך רכבות מהירות ושיפור שירותי וסבסוד תחבורה ציבורית, שיפור וחיזוק ביטחון הפנים בישראל, מתן העדפות למי ששירת בצה"ל במגוון תחומים, הקפאות מחירים ומלחמה ביוקר המחייה, חיזוק השלום עם מדינות האזור ועוד. אולם הנפח העיקרי של הסכמי הקואליציה עוסק כמובן במימוש אינטרסים סקטוריאליים ובעיקר דתיים של מפלגות הקואליצייה בעלויות של מיליארדי שקלים ובאופן שאינו מבטא את רצון וצרכי רוב אזרחי מדינת ישראל.

 

לראשונה בתולדות המדינה שונמך מעמדו של מפכ"ל משטרת ישראל וסמכויותיו הועברו לאישיות פוליטית. לראשונה מאז כיבוש שטחי יהודה ושומרון יתבצע ניסיון להחיל עליהן דין ומנהל אזרחי שונה וכזה המנוגד לדין הבינלאומי. הרצון והצורך הבלתי נשלטים לתפוס ולהחזיק בשלטון בכל מחיר, הביא את מפלגת השלטון והעומד בראשה להסכמה מוחלטת לכל גחמות מפלגות וסיעות הקואליציה. מדובר אם כן לא בחזון אפוקליפטי מפחיד ומוגזם אלא במהלכים מעשיים המעוגנים בהסכמים חתומים לשינוי ציביונה של המדינה. פחות דמוקרטיה פלורליסטית ושיוויון, פחות חופש דת, פחות בנייה ושיקום של מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה ותשתיות התחבורה ויותר הדתה, גזענות, הדרת אוכלוסיות מיעוט והתקרבות למימוש חזון ממלכת יהודה התנ"כית אליה שואפים חלק גדול מרכיבי הקואליציה. ראש הממשלה כנראה לא רוצה להיות או להגיע לשם אולם מבנה הממשל ונכונותו לעשות הכל כדי לשרוד בתפקיד, עשויים להביא את המדינה לשם ומהר מהצפוי. אגב עלויות ההסכמים הקואליציוניים למדינת ישראל מגיעות כבר עתה למיליארדים רבים של שקלים בכל אחת משנות כהונתה הצפויות של המדינה. זאת ללא חישוב "כספים קואליציוניים" נוספים שיועברו למפלגות בחקיקה פרטנית נוספת. מעניין מה יכולנו לעשות עם עוד עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה?

 

 

 

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

 

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>