"פסגת הנגב" מהזווית האזורית: משמעויות לישראל


ד"ר משה אלבו | 30 במרץ, 2022

 

Negev Summit 2022
Photo: U.S. Department of State

 

 


פסגת הנגב בשדה בוקר מבטאת תחושת חירום אזורית של העולם הערבי נוכח היקף האיומים וחומרתם, חולשת המשענת האסטרטגית האמריקאית, והפיחות בכוח ההרתעה של וושינגטון בזירה הבינלאומית ובמזה"ת. החזרה הצפויה להסכם הגרעין בין איראן והמעצמות, והפיכתה של איראן למעצמה אזורית לגיטימית החותרת תחת יציבות המשטרים הסונים באופן ישיר או באמצעות כוחות שלוחים, מעצימה את תחושת הדחיפות ואת הצורך לפתח אסטרטגיה ביטחונית אזורית, שתסדיר את שתופי הפעולה המדיניים והצבאיים, ותעגן את המחויבות האמריקאית לביטחון מדינות האזור.

 

במסגרת זאת, לישראל יש תפקיד מרכזי בהובלת המהלכים האופרטיביים לבלימת ההשפעה האיראנית, בתיאום שתוף הפעולה האזורי במישור הביטחוני-צבאי, ובמינוף יחסיה המיוחדים עם וושינגטון לצורך חיזוק התמיכה הביטחונית והמדינית האמריקאית באזור. לצד זאת, פסגת הנגב, אשר מהווה המשך ישיר לפסגה המשולשת בשארם אל-שייח' בהשתתפות ראש ממשלת ישראל, נשיא מצרים ויורש העצר מאיחוד האמירויות, נועדה גם לקדם מהלכים משותפים להתמודדות עם הצונאמי הכלכלי שפוקד את האזור בעקבות המשבר העולמי, אשר משליך על הביטחון התזונתי ועל יציבות האזור.

 

 

האסטרטגיה האמריקאית במזה"ת

 

כחלק מתפיסת הביטחון הלאומי, מוביל הממשל האמריקאי מדיניות עקבית של צמצום מעורבות במזה"ת, תוך הימנעות מהיגררות למערכה אזורית נוספת, והתמקדות באיומים האסטרטגיים שנשקפים מצד סין ורוסיה. במסגרת זאת, האינטרס של וושינגטון לשוב להסכם הגרעין עם איראן נובע מהרצון להוריד מסדר היום את אפשרות הפריצה האיראנית לנשק גרעיני, שתערער את היציבות האזורית ותחייב מענה אמריקאי, וזאת גם במחיר של חיכוך עם בעלות בריתה האזוריות.

 

בנוסף, הממשל האמריקאי מבליג על תקיפות שהתבצעו ישירות נגד כוחותיו בסוריה ועיראק, וכן נגד יעדים אסטרטגיים ואזרחיים בסעודיה ואיחוד האמירויות, עליהן מתנוססת טביעת החותם האיראנית. הרתיעה האמריקאית מהפעלת כוח והעדפת השימוש בכלים דיפלומטיים כמעט בכל תרחיש מחלישה את כוח ההרתעה של וושינגטון באזור, ומלבה את המשך התוקפנות האיראנית. מדיניות זאת, לצד שורה של סוגיות המצויות במחלוקת עמוקה עם סעודיה ואיחוד האמירויות מגבירות את המתח ביחסים וסודקות את האמון בין המדינות.

 

במוקד המחלוקת: הביקורת הגוברת של ממשל ביידן על הפגיעה הנרחבת במצב ההומניטארי בתימן בעקבות המצור הימי והתקיפות האוויריות, ביטול ההכרה בחות'ים כארגון טרור והכוונה לבטל את ההגדרה של משמרות המהפכה האיראני כארגון טרור, עצירת עסקת ה-35F לאיחוד האמירויות, ביקורת נוקבת על יחסיהן המתהדקים של מדינות המפרץ עם סין ורוסיה, הכתף הקרה ליורש העצר הסעודי בשל פרשת חשוקג'י, וחימום היחסים האסטרטגיים של וושינגטון עם קטר שעדיין נתפסת באזור כמדינה שיש לחשוד במניעיה ובמהלכיה.

 

הביטוי המעשי למשבר ביחסים התבטא בסירוב של מנהיגי סעודיה ואיחוד האמירויות לקבל שיחות מהנשיא ביידן שביקש לתאם עימן את מדיניות אספקת הנפט נוכח המשבר העולמי, וחשוב מכך בחוסר נכונותן לפגוע ביחסים האסטרטגיים עם מוסקבה במטרה להעצים את הסנקציות המערביות, ולצמצם את עליות המחירים בשוק האנרגיה העולמי.

 

המשבר באוקראינה הבליט את הרלוונטיות של המזה"ת לאסטרטגיה הכוללת ולביטחון הלאומי של ארה"ב, הן בשל החשיבות הגיאו-אסטרטגית של האזור בלוח השחמט העולמי, הצורך לשמור על חופש התנועה בנתיבי השיט והסחר המרכזיים, ועליית החשיבות של מקורות האנרגיה נוכח המשבר האנרגטי והכלכלי העולמי. מנגד, ארה"ב מוגבלת ביכולת שלה להקצות משאבים וקשב למזה"ת לאור המשבר המתעצם באירופה, והאיום המתפתח באסיה מול צפון קוריאה וסין, וכן בשל הצורך לתת מענה לצרכי הפנים הגוברים נוכח מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי.

 

ארה"ב מחוייבת לקדם את החתימה המחודשת על הסכם הגרעין עם איראן למרות המחירים מול בעלות בריתה, אך במקביל מנסה לשכך את המתיחות באמצעות מחוייבות לעיצוב אסטרטגיית ביטחון אזורית כוללת, ושימור מעמדה כספקית אמל"ח מרכזית. עם זאת, בסדר עולמי רב קוטבי המתאפיין בתחרות כוללת בין המעצמות, החוזר במידה מסויימת למאפייני תקופת המלחמה הקרה, ארה"ב תתקשה לשמר את הבלעדיות ביחסיה האסטרטגיים עם מדינות האזור, שכבר עתה מחממות את יחסיהן עם סין ורוסיה, ואף לא מהססות לקדם אג'נדה המנוגדת לאינטרס האמריקאי.

 

במורכבות גוברת זאת לישראל יש אינטרס אסטרטגי לשמר את הדומיננטיות של המשענת האמריקאית באזור, ותפקיד מרכזי בתיווך ובשיכוך המתחים בין מדינות האזור לוושינגטון תוך עיגון המחויבות האמריקאית לאסטרטגיה ביטחונית כוללת.

 

 

החרפת האיום האיראני

 

מדינות המפרץ חוששות כי טהראן תהפוך למעצמה אזורית בעלת יכולת להקרין כוח והשפעה מערערת בעקבות הזרמת משאבים חסרי תקדים לכלכלה האיראנית עם החתימה על הסכם הגרעין, והפיכתה של טהראן לשחקן משמעותי בשוק האנרגיה העולמי.

 

התקיפה בספטמבר 2019 נגד מתקני ארמקו בסעודיה היוותה את קו פרשת המים בהמחשת האיום האזורי של איראן ושלוחיה ליציבות האזורית, ואת הפוטנציאל של השימוש במל"טים מתאבדים, וטילי שיוט ככלי אפקטיבי תוך יכולת להתגבר על מערכות נשק מתקדמות. התקיפה הציגה את המגמה הכוללת של הפצת יכולות אש מתקדמות לשלוחים איראניים ולכוחות ריאקציוניים באזור כדי לבסס משוואת הרתעה, ולייצר מדרגה של חיכוך שוטף מתחת לרף המלחמה.

 

השנה האחרונה התאפיינה בהסלמה במלחמה בתימן, ובמקביל בהגברת הירי הבליסטי ושיגור המל"טים לסעודיה ואיחוד האמירויות. החות'ים הנתמכים על ידי איראן, תקפו יעדים אסטרטגיים באבו דאבי (ינואר 2022), בריאד וג'דה (פברואר 2022) והפגינו יכולות אש מתקדמות הנמצאות בקו שיפור מתמיד. בשלב זה, סעודיה ואיחוד האמירויות מעמיקות את המהלכים הצבאיים בתימן נגד החות'ים, אך בעקבות הפגיעה באזרחים, והעצמת המשבר ההומניטארי במדינה הן זוכות לביקורת נרחבת מן הזירה הבינלאומית ומארגוני זכויות אדם באירופה וארה"ב.

 

כך, למרות המשקעים והמתח ביחסים בין מדינות המפרץ וארה"ב, המשענת האמריקאית עדיין נתפסת חיונית נוכח התגברות האיום שמציבה איראן ליציבות ריאד ואבו דאבי. בנוסף, המלחמה באוקראינה חיזקה את הנכסיות של מדינות המפרץ בזירה הבינלאומית ובעיקר בוושינגטון, ולמרות הביקורת המתמשכת של ארגוני זכויות אדם וחברי קונגרס נגד ההתנהלות הכוללת של סעודיה ואיחוד האמירויות (תימן, אוקראינה, זכויות אדם, חשוקג'י), נדמה כי תפיסת הריאל-פוליטיק שהבית הלבן מוביל תביא לתיקון היחסים למרות הכל. פסגת הנגב בהקשר זה מהווה צעד משמעותי בהסדרת היחסים בין המדינות.

 

 

משמעויות

 

"זמנים נואשים קוראים לצעדים נואשים" (היפוקרטס)

 

  • היקף המשברים ועוצמתם בזירה האזורית והבינלאומית מובילים את מדינות האזור למהלכים חסרי תקדים מול ישראל, כדי לגבש מענה אזורי לאיומים ולעגן את התמיכה האמריקאית. הצורך לגבש אסטרטגיה ביטחונית אזורית לבלימת איראן בהובלה אמריקאית, והחשש הגובר מצונאמי כלכלי שיפגע בביטחון התזונתי של מדינות האזור היוו את המניע המרכזי לכינוס יוצא הדופן של שרי החוץ הערביים ומזכיר המדינה האמריקאי בשדה בוקר.

  • כמו כן, הפסגה ממחישה את התפקיד המרכזי ואת הנכסיות הגוברת של ירושלים בהתארגנות האזורית, וכן את הנכונות של המדינות הערביות לקדם מהלכים משותפים עם ישראל בפומבי, למרות הביקורת בזירת הפנים.

  • ירדן שלא השתתפה בפסגת שרי החוץ הערביים בלטה בהיעדרה. החשש שהתבטא בפרשנויות בעיתונות הבין ערבית הוא כי הממלכה נדחקת לשוליים בדינמיקה האזורית, וכי האינטרסים שלה בירושלים ובמסגד אל-אקצא נמצאים בסכנה נוכח כניסת שחקנים חדשים לזירה דוגמת מרוקו, בחריין ואיחוד האמירויות. בנוסף, העובדה שהפסגה התמקדה בסוגיות ביטחוניות וכלכליות אזוריות, ולא עסקה בסוגיה הפלסטינית מהווה תקדים מסוכן שמשליך גם על ירדן. ירושלים צריכה לוודא שירדן מהווה חלק מרכזי בהתארגנות האזורית נוכח מרכזיותה לתפיסת הביטחון הלאומית במנעד רחב של סוגיות (גבול, פלסטינים, ירושלים), ולהפיג את חששותיה בנוגע לפגיעה במעמדה בירושלים.

  • שרי החוץ הערביים ומזכיר המדינה האמריקאי הדגישו את חשיבות הסוגיה הפלסטינית והצורך להביא לפתרון שתי המדינות תוך גינוי פיגוע הטרור שהתרחש במהלך הפסגה. עם זאת, הפסגה לא התמקדה בסוגיה הפלסטינית. משרד החוץ הפלסטיני האשים את ישראל כי מטרת הפסגה היא שימוש ציני בפרויקט הגרעין האיראני לצורך חיסול הסוגיה הפלסטינית, והרחקתה מסדר היום הבינלאומי. דחיקת העיסוק בסוגיה הפלסטינית כאסטרטגיה הנגלית של ישראל מגבירה את הסיכון להסלמה יזומה מן הצד השני, כאמצעי להשבת הסוגייה למרכז השיח באזור ובזירה הבינלאומית.

 

 

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>