רוסיה במזה"ת: השת"פ האסטרטגי עם מצרים וסעודיה בצל הלחץ האמריקאי


ד"ר משה אלבו וד"ר שי הר-צבי | 2 במאי, 2022

 

Sisi and Putin meeting
Photo: Kremlin.ru | CC BY 4.0

 

 


רוסיה הצליחה למצב את מעמדה במזרח התיכון בשנים האחרונות כגורם כוח בעל השפעה, ויכולת לקדם את אינטרסיה באמצעות מעורבות צבאית ישירה (סוריה) או עקיפה (לוב, צפון אפריקה), ובאמצעות דיפלומטיה אגרסיבית, מכירות אמל"ח מתקדם, שתופי פעולה אנרגטיים ועסקאות גרעין אזרחי. האסטרטגיה הרוסית פועלת במנעד רחב של כלים במטרה לבסס את השפעתה, לסדוק את היציבה האזורית האמריקאית, ולקדם מהלכים ואג'נדה שמשרתים את יעדי המדיניות הרוסית הכוללת.

 

המערכה באוקראינה מתרחבת והופכת למשבר העולמי החמור ביותר ממלחמת העולם השנייה, ומעמידה במבחן את השת"פ האסטרטגי שמוסקבה הצליחה לבסס עם חלק ממדינות האזור, נוכח הסנקציות המקיפות וחסרות התקדים שהוטלו עליה.

 

המלחמה העצימה את המצוקות הכלכליות העולמיות והשפיעה באופן ישיר על הכלכלות השבריריות במזה"ת. קריסה כלכלית ופגיעה בביטחון התזונתי במדינות שכבר חוו משבר כלכלי עמוק בשנתיים האחרונות בעקבות מגפת הקורונה, מהווה תרחיש אפשרי, וזאת נוכח מחיריה הכבדים והמתמשכים של המערכה באירופה.

 

במציאות מורכבת זאת, מדינות האזור נדרשות לגבש מדיניות מותאמת על בסיס אינטרסים בביטחון הלאומי, צרכים אסטרטגיים ברמה הקיומית וברמה הגיאו-פוליטית, לצד שימור היכולת לתמרן תוך ניהול סיכונים מושכל נוכח הרצון לא לשבור את הכלים עם אף אחד מהצדדים. רוסיה מצד שני, צריכה לאתר את הדרכים לשמר את הקשרים שיצרה בשנים האחרונות, כנדבך מרכזי במאמציה לכרסם בלכידות ובעוצמות הסנקציות נגדה.

 

 

מצרים - שימור השת"פ האסטרטגי עם רוסיה

 

באוגוסט 2014 ביקר סיסי לראשונה במוסקבה כנשיא מצרים. הביקור סימל את רצונו של המשטר המצרי להפחית את התלות האסטרטגית בוושינגטון נוכח המדיניות שהובילה ארה"ב לאחר הדחתו של הנשיא מורסי, וההכרה בצורך לגוון את משענותיה הביטחוניות-הצבאיות והמדיניות. מוסקבה מבחינתה זיהתה הזדמנות לחזק את היחסים האסטרטגיים בין המדינות ולתקוע טריז בין קהיר ווושינגטון. רוסיה מבקשת להקרין השפעה אזורית ולפתוח צירי סחר דרך התעלה לאפריקה ובמיוחד ללוב, לצד ביסוס נוכחות ארוכת הטווח בציר אסטרטגי בעל חשיבות עולמית - תעלת סואץ, ולצד זאת לבסס את מעמדה כמשענת אסטרטגית מרכזית.

 

באוקטובר 2018 נחתם הסכם שת"פ אסטרטגי בין מצרים ורוסיה שנועד לחזק את הקשרים הכלכליים והביטחוניים בין המדינות. המטרה המצרית בהעצמת השת"פ הייתה להניע את הכלכלה, לגוון ולעודד השקעות חיצוניות, ולייצר אלטרנטיבה למשענת האמריקאית. במסגרת זאת נחתם חוזה על הקמת כורי כוח גרעיניים בעלות של 30 מיליארד דולר ובמימון רוסי של 85% בתנאי הלוואה נוחים, הקמת אזורי תעשייה במרחב תעלת סואץ, קידום עסקאות אמל"ח מתקדם, תרגילים צבאיים משותפים, ועוד.

 

המערכה באוקראינה לא פגעה בשת"פ האסטרטגי בין המדינות, למרות הלחץ שהופעל על קהיר מצד המערב וארה"ב. במסגרת זאת, הנשיא סיסי שוחח עם הנשיא פוטין (9 במרץ) על המערכה באוקראינה, ועל הצורך להעצים את השת"פ האסטרטגי בין המדינות באמצעות פיתוח פרוייקטים משותפים וחיזוק "הקשרים ההיסטוריים בין המדינות". דוגמא בולטת לכך היא הגעתה של משלחת רוסית בהובלת אלכסנדר לושקין – הסמנכ"ל לאנרגיה גרעינית בחברת "רוסאטום" לביקור עבודה בצ'בעה (17 באפריל) לבחון את קצב התקדמות העבודות בכורי הכוח הגרעיניים.

 

הביקור הגיע ברקע החשש כי העבודות יופסקו נוכח הסנקציות על רוסיה וחוסר יכולתה של מוסקבה לממן את הפרויקט. לושקין אישש את מחויבותה של רוסיה לסיום הפרויקט במועד, והתחייב להמשיך ולהרחיב את השת"פ האנרגטי בין המדינות. אמירה זאת חשובה במיוחד נוכח הידיעות כי הממשל האמריקאי שוקל להכניס גם את חברת "רוסאטום" לרשימת החברות הממשלתיות הנתונות תחת סנקציות. המסר הרוסי בהקשר זה ברור והוא כי מוסקבה מצליחה להמשיך לקיים את קשריה הכלכליים והתחייבויותיה למרות הלחץ שמפעיל המערב עליה ועל שותפיה האסטרטגיים.

 

בנוסף, הקשרים בין המדינות באו לידי ביטוי בשימור השת"פ הכלכלי. המשק המצרי ספג פגיעה קשה בעקבות המערכה באוקראינה שהתבטאה בעליית האינפלציה (ההערכה של קרן המטבע העולמית כי שיעור האינפלציה השנתי יגיע ל-11% ב- 2023), והתייקרות משמעותית בעקבות עליית מחירי החיטה והדלק. בנוסף, החשש ממשבר תזונה (מצרים מייבאת 80% מאספקת החיטה שלה מרוסיה ואוקראינה), הוביל את הממשלה לחפש שווקים נוספים לייבוא החיטה, וזאת בעיקר בגלל הפגיעה באספקה מקייב. רוסיה למעשה הגדילה את ייצוא החיטה ב-24% למצרים במהלך מרץ האחרון, והצליחה לשמר את נכסיותה לשוק המזון המקומי.

 

 

שימור מחירי הנפט - העמקת המשבר בין סעודיה לארה"ב

 

הפרשן הסעודי הבכיר מחמד אל-יחיא (עורך "אל-ערביה" לשעבר) התייחס למשבר המחמיר ביחסים בין סעודיה וארה"ב והציב שאלה קנטרנית: מדוע בעלות בריתה האזוריות של וושינגטון צריכות לסייע לארה"ב לבלום את רוסיה באירופה, כאשר ארה"ב מחזקת את איראן במזה"ת? יתרה מזאת, לטענתו, המדיניות האמריקאית מורכבת ומלאה סתירות והתניות, בעוד שהמדיניות הסינית לשם השוואה פשוטה ובהירה – יחסים עסקיים של מכירת נפט תמורת מכירת אמל"ח ללא הגבלות, ואינטרס משותף לייצב את שוק האנרגיה העולמי.

 

המשבר בין סעודיה לארה"ב לא התחיל בעקבות המלחמה באוקראינה, אך המערכה באירופה הבליטה את עוצמתו. כך, חוסר הנכונות של סעודיה ואיחוד האמירויות להיענות לבקשה האמריקאית להגביר את קצב ייצור הנפט במטרה לצמצם את עליות מחירי האנרגיה העולמיים, הסירוב לשוחח עם הנשיא האמריקאי, והמשך קיומו של שת"פ כלכלי ענף עם רוסיה בזמן בו ארה"ב מבקשת לבודד את מוסקבה, ממחישים את עומק המשבר, שיש המגדירים אותו כחמור ביותר בחמישים השנים האחרונות.

 

הסאטירה בתוכנית הסעודית "סטודיו 22" שהציגה את ביידן כנשיא זקן, סנילי ונלעג הפכה לוויראלית בעולם הערבי, והיוותה ביטוי נוסף לביקורת החריפה של ריאד בנוגע לבעלת בריתה ההיסטורית.

 

המשבר ביחסים נובע משורה של סוגיות שחוללו בעיית אמון יסודית בין המדינות: האשמת יורש העצר הסעודי בחיסולו של העיתונאי חשוקג'י (הנשיא ביידן עדיין לא שוחח עם מחמד בן סלמאן מכניסתו לתפקיד), אי נכונותה של ארה"ב להגדיר את החות'ים כארגון טרור למרות ההתקפות החוזרות ונשנות של הארגון על סעודיה ואיחוד האמירויות, ההאשמות של סעודיה ואיחוד האמירויות בביצוע פשעי מלחמה במערכה בתימן, וההגבלות על מכירות אמל"ח בעקבות כך, והברית המתהדקת בין וושינגטון לקטר שמעוררת את כעסן של המדינות הסוניות. עם זאת, המחולל המרכזי למשבר היא המדיניות האמריקאית בנוגע לאיראן, ורצונו של הממשל לשוב להסכם הגרעין. מהלך זה נתפס כמהלך המסכן את ביטחון מדינות המפרץ, ואף סודק את הברית ההיסטורית בינן לארה"ב. ביטוי סמלי למשבר, הוא שיחות הטלפון שקיים לאחרונה מחמד בן סלמאן עם נשיאי רוסיה וסין.

 

רוסיה מצידה שואפת לשמר את ההתנגדות הסעודית ללחצים האמריקנים לפעול להורדת מחירי הנפט במסגרת אופ"ק-פלוס, צעד חיוני למיתון השפעת הסנקציות על הכלכלות המערביות. בעיני רוסיה, המשוואה היא פשוטה - סירוב סעודי להיעתר לדרישות האמריקניות משמעותו המשך עליית מחירי הנפט או לפחות שימורם במחיר גבוה, באופן שיניב לרוסיה רווחים, ויכפר על הצמצום בהיקפי הייצוא ממנה בשל הסנקציות.

 

 

משמעויות

 

  • רוסיה תמשיך לעשות כל מה שנדרש כדי לשמר את ההתנגדות הסעודית להפחתת מחירי הנפט, ללבות את המתח בין ריאד לוושינגטון, ולהבטיח את המשך השת"פ האסטרטגי עם מצרים. מצב זה מאפשר למוסקבה לשבור את טבעת החנק המערבית עליה, וממחיש את יכולתה להמשיך ולקיים שת"פ כלכלי וביטחוני עם שותפותיה.

  • מצרים לא תפגע בשת"פ האסטרטגי החיוני עם רוסיה, גם במחיר של חיכוך עם וושינגטון. קהיר תפעל לשמר את קשריה הביטחוניים והכלכליים עם ארה"ב, אך נוכח התלות שלה בחיטה הרוסית, בתיירות, בפיתוח הפרויקטיים הלאומיים ובראשם פרויקט הגרעין האזרחי, בשת"פ הצבאי ועוד, היא לא תפגע ביחסיה האסטרטגיים עם מוסקבה. בשלב זה, וושינגטון נמנעת מהפעלת מנופים נגד קהיר, ככל הנראה נוכח הבנת עוצמת המשבר הכלכלי, והרצון לשמר את השפעתה במצרים.

  • המשבר בין ריאד וושינגטון הוא אותנטי ונוגע למדיניות האמריקאית במזה"ת, ולמחויבותה של וושינגטון לביטחון בעלות בריתה האזוריות. כל עוד, הבית הלבן לא יפעל לתיקון היחסים, ויוכיח לריאד ואבו דאבי כי הוא ערב לביטחונן, הוא יתקשה להשפיע עליהן לשנות את מדיניותן בסוגיית הפקת הנפט.

  • האינטרס הביטחוני של ישראל הוא כי מדינות המפרץ, מצרים וירדן יישארו תחת המשענת האמריקאית, נוכח ההשלכות האסטרטגיות והמסוכנות בטווח הארוך לביטחון ישראל בהקשר של שינוי. לישראל יש תפקיד בתיווך בין וושינגטון למחנה הסוני, ובשיכוך המתחים. תפקיד זה גם מבסס את מעמדה של ירושלים ואת נכסיותה לוושינגטון ולמדינות האוזר.

  • בנוסף, האינטרס המשותף של בלימת האיום האיראני על מדינות המפרץ ועל יציבות האזור (כוחות שלוחים, אש בליסטית ומל"טים מתאבדים), מגביר את הפוטנציאל לחיזוק השת"פ הביטחוני-אסטרטגי תחת המטרייה של פיקוד מרכז האמריקאי (סנטקו"ם).

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר משה אלבו וד"ר שי הר צבי, חוקרים בכירים במכון למדיניות ואסטרטגיה

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>