חצי שנה למלחמה באוקראינה - סימנים ראשוניים להסדרה?


ד"ר שי הר-צבי | 10 באוגוסט, 2022

 

Ukrinerussia attacks ukraine
Photos: Mvs.gov.ua | CC BY 4.0

 

 


כחצי שנה מפרוץ המלחמה באוקראינה, ניכר כי אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להגיע להכרעה צבאית, ומסתמן כי מלחמת ההתשה המדממת תימשך לפחות עוד מספר חודשים, אם לא מעבר לכך. על רקע זה, שני הצדדים מגלים נכונות להסלים את השימוש באמצעים העומדים לרשותם, בניסיון לקבע עובדות בשטח. מטרת המאמר לבחון את האסטרטגיה הרוסית והאם בשלו התנאים לתחילת גישושים בין הצדדים למציאת הסדרה למשבר.

 

 

האסטרטגיה הרוסית

 

רוסיה נוקטת באסטרטגיה משולבת, שנועדה מצד אחד להפעיל לחצים צבאיים, ומנופים אנרגטיים וכלכליים על אוקראינה והמערב, במטרה לסדוק את הלכידות המערבית והתמיכה האיתנה בקייב, ומצד שני להמחיש את יכולתה לקדם שיתופי פעולה בזירה הבינלאומית באופן שמכרסם במאמצים לבודד אותה מדינית וכלכלית.

 

במישור הצבאי, רוסיה ממקדת את הפעילות ההתקפית בעיקר באזור הדונבאס, אם כי מתקשה להשלים את כיבוש השטח, בעיקר בשל האבדות הכבדות שספגה עד כה. בדרום, הרוסים מתמקדים בהגנה על האזורים שכבשו, כאשר האוקראינים נערכים לביצוע מתקפת נגד, בעיקר באזור חרסון, אם כי עד כה ללא הצלחה משמעותית. מעת לעת, הרוסים מבצעים ירי לעבר אזורים במרכז ובמערב אוקראינה, כדי להמחיש את יכולתם לפגוע בכל שטח המדינה, בניסיון לערער את שלוות החיים והרצון של האוכלוסייה המקומית להמשיך בלחימה.

 

במישור האזרחי, רוסיה פועלת לממש את ריבונותה בשטחים שכבשה. כך, לטענת גורמי ממשל אמריקנים, מוסקבה נערכת לספח שטחים שכבשה במזרח ובדרום אוקראינה באמצעות קיום משאלי עם מפוברקים, יתכן בסמוך לבחירות האזוריות האמורות להיערך ברוסיה באמצע ספטמבר. זאת, בהמשך לצעדים שכבר נקטה בחלק מהאזורים - שינוי המטבע לרובל, מינוי אנשי ממשל מטעמה, החלפת דגלים, שלטים וסממני ממשל אחרים.

 

בתחום האנרגטי, רוסיה עושה שימוש בנשק הגז ככלי אסטרטגי לפיצול המערב ולסדיקת הרצון של מדינות אירופה להמשיך בלחימה, לנוכח החששות מחוסר יכולת לספק את הצרכים הבסיסיים של התעשייה והאוכלוסייה לקראת חודשי החורף. כך, רוסיה הודיעה על צמצום באספקת הגז, דרך צינור נורד סטרים 1 לכ-20 אחוז בלבד מיכולת האספקה בשל "בעיות תחזוקה". המהלכים הרוסיים כבר הובילו את גרמניה ומדינות נוספות לצמצם את צריכת הגז במוסדות ממשל ובבניינים ציבוריים.

 

בתחום המזון - רוסיה ממשיכה לעשות שימוש בנשק הדגנים כדי להעצים את החששות במערב מהקרנות הלחימה על הביטחון התזונתי של מדינות, בעיקר במזה"ת ובאפריקה, ובעקיפין להגביר את הלחצים מצד מדינות אלה על המערב לקדם הסדרה עם רוסיה לסיום המשבר. הסכם החיטה שנחתם בתורכיה (22 יולי), מהווה הישג מדיני וכלכלי חשוב לרוסים, שכן מעבר לעובדה שהוא מקל על ייצוא מוצרים חקלאיים מרוסיה, הוא המחיש את הנכונות הרוסית לסייע למדינות המזה"ת ואפריקה (מרבית החיטה מאוקראינה מיוצאת לאזורים אלו), ובה-בעת את הנכונות לחתום עם רוסיה על הסכמים, גם אם בלית ברירה.

 

במימד המדיני - בשבועות האחרונים קיימו הנשיא פוטין ושר החוץ לברוב שורה של פגישות וביקורים (ביניהם, השתתפות פוטין בפסגת טהראן, שיחת הטלפון עם יורש העצר הסעודי ופגישתו עם הנשיא ארדואן בסוצ'י), שנועדו להמחיש, כי רוסיה כמדינה והוא ברמה האישית, אינם מבודדים ולמעשה ביכולתו להמשיך ולקדם שיתופי פעולה מולטילטראליים ובילטראליים עם מדינות באסיה, באפריקה ובמזה"ת. זאת, לתפיסתו, כחלק מהמערכה לשינוי הסדר העולמי וגיבוש ציר אנטי-אמריקני בהובלת רוסיה וסין.

 

 

סימנים ראשוניים להידברות?

 

"התיקו" המסתמן בעימות בין רוסיה למערב, לנוכח חוסר היכולת להגיע להכרעה, לצד המחירים הגבוהים שהמלחמה גובה מכל הצדדים, מחזקים את האפשרות לקיום גישושים ראשוניים לבחינת האפשרות למציאת מתווה להסדרה.

 

כך, מצד המערב (ובעיקר באירופה), גוברות תחושות התסכול בשל המצוקות האנרגטיות ומשבר התזונה העולמי, וההבנה כי גם אם ניתן לבלום את רוסיה ולמנוע ממנה לנצח את המלחמה, לא ניתן להכניע אותה ולאלץ את פוטין להפסיק את הלחימה, חרף הפגיעה הקשה במשק ובצבא הרוסי (עשרות אלפי הרוגים ונפגעים ומחסור מעמיק באמצעי לחימה). זאת, במידה רבה לנוכח הארסנל הצבאי (והגרעיני) העצום העומד לרשותה של רוסיה, היותה מדינה עשירה במשאבים טבעיים שיכולה לספק את צרכיה הבסיסיים באופן עצמאי, והתמיכה הישירה והעקיפה בה מצד מדינות מפתח בזירה הגלובאלית, ובראשן סין ויתר חברות ה-BRICS, כמו גם שורה של מדינות במזה"ת ובאפריקה. כל זאת, כאשר המצוקות ההומניטאריות באוקראינה מחריפות מיום ליום. בהתאם לדו"ח של האו"מ, יותר מ-10 מיליון אוקראינים כבר היגרו מהמדינה, ועפ"י הערכות שונות, יידרשו קרוב לטריליון דולר כדי לשקם את המדינה ב"יום שאחרי".

 

מנגד, מצד רוסיה, למרות היכולת להחזיק מעמד, ניכרת השפעת הסנקציות והנטישה של מאות חברות על המשק הרוסי. זאת, לצד חוסר היכולת להשלים את כיבוש אזור הדונבאס והפגיעה הקשה בצבא הרוסי. במקביל, במימד האסטרטגי, המלחמה חוללה שינויים בארכיטקטורה הביטחונית באירופה בקנה מידה היסטורי, ובראשם הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו, החייאת הברית, השקעות עתק של מדינות היבשת בתקציבי הביטחון והפיכת אוקראינה הלכה למעשה לבת ברית של המערב.

 

ואמנם, בשבועות האחרונים היו מספר אירועים נקודתיים, העשויים להצביע על סימנים ראשוניים לתחילת הידברות בין הצדדים. בראש ובראשונה מדובר בהסכם החיטה, שמימושו החל לפני מספר ימים, כאשר עד כה ארבע ספינות כבר יצאו מנמלי אוקראינה. בנוסף, רוסיה וארה"ב החלו לנהל מגעים לחילופי אסירים ושרי החוץ של שתי המדינות שוחחו בטלפון, לראשונה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. אמנם, ההודעות לתקשורת המחישו את הפערים הקיימים בין הצדדים, אך חשיבות השיחה נעוצה בעצם קיומה ובנכונות האמריקנית לנהל שיח פומבי עם הרוסים (מאז הפלישה בלינקן סירב בעקביות להיפגש ולשוחח עם לברוב).

 

מכל מקום, אין ספק שהדרך להסדרה עודנה ארוכה ושאלת המפתח נותרה עתיד השטחים שרוסיה כבשה מאז הפלישה (כמו גם סוגיית קרים), כאשר לעת עתה כל צד מתבצר בעמדתו ואינו מוכן ויכול לוותר עליהם. "הקרב על חרסון" טומן בחובו פוטנציאל להשפעות מרחיקות לכת על עתיד המערכה באוקראינה בכלל ועל הנכונות של הצדדים לחפש הסדרה. בניגוד לאזורים אחרים, שרוסיה ויתרה על האחיזה בהם (למשל, בסביבות העיר חראקיב), לחרסון חשיבות רבה בעיני מוסקבה ברמה האסטרטגית והסמלית כאחד, ולא בכדי היא משקיעה מאמצים רבים בניסיון להגן על העיר. מדובר באחת הערים המרכזיות שכבשה מאז תחילת המערכה ולמעשה מהווה את המאחז המערבי החשוב ביותר שלה בדרום אוקראינה. רוסיה אף תכננה לערוך בה משאל-עם פיקטיבי כצעד מקדים לקראת סיפוח. הצלחה אוקראינית לכבוש מחדש את העיר, עשויה לעורר מחדש את התקוות אודות תפנית רחבה במערכה בשל השחיקה ביכולות הצבא הרוסי והנשק המערבי הזורם לאוקראינה. סביר, כי התפתחות כזו תוביל להקצנה נוספת בעמוד הצדדים. מצד אחד, חיזוק הקולות במערב והנכונות האוקראינית להמשך הלחימה, ומצד שני תאלץ את רוסיה לחפש מענה צבאי אגרסיבי יותר כדי לבלום את מתקפת הנגד. כשלון אוקראיני יעצים את תחושות התסכול והתפיסה כי המוצא היחידי למשבר הוא באמצעות משא ומתן להסדרה מדינית.

 

 

משמעויות והמלצות לישראל

 

מאז פרצה המלחמה, נשמעים בישראל קולות המטיחים ביקורת בממשלה על המדיניות הזהירה בה היא נוקטת, קוראים לה "להיות בצד הנכון של ההיסטוריה", להביע תמיכה חד משמעית באוקראינה ולגנות את פשעי המלחמה שהרוסים מבצעים.

 

חרף זאת, מורכבות היחסים עם רוסיה, המושפעים במידה רבה מהכרה ביכולת ההיזק הרוסית לאינטרסים ישראליים (התיאום הביטחוני בסוריה, האפשרות להפעלת ל"א רוסי נגד נתב"ג, עצירת עליית יהודים ארצה, ועוד), לצד הלקח המרכזי מהמערכה באוקראינה שבעת עימות צבאי משמעותי ישראל תצטרך להתמודד בעצמה עם אויביה (גם אם תקבל תמיכה מדינית וסיוע צבאי ומודיעיני משמעותי), מחייבים התנהלות זהירה ביחסים עם רוסיה.

 

עמדה זו נכונה בייחוד בעת הנוכחית, כאשר מסתמנת הסלמה בעימות בין ישראל לאיראן ושלוחיה במרחב, בשעה שטהראן מצידה פועלת להידוק מערכת הקשרים הבילטראלית עם מוסקבה במגוון רחב של תחומים, ובכלל זאת בתחום הצבאי (על הפרק האפשרות שאיראן תספק לרוסיה מל"טים תוקפים). לנוכח זאת, מומלץ לממשלת ישראל לבצע בחינה מעמיקה של מכלול הנכסים והאינטרסים שלה מול רוסיה, ולהחליט על אילו היא מוכנה להתפשר ועל אילו היא חייבת להיאבק (כגון סוגיות ביטחוניות, יהודי רוסיה), ובכל מקרה להקפיד לנהל את השיח עם מוסקבה בדלתיים סגורות ורחוק מעין התקשורת. דומה, כי במציאות הביטחונית השברירית הקיימת באזור, חיוני שישראל תפעל לשמר בידיה את מירב היכולות וחופש הפעולה להגן על האינטרסים שלה במרחב ולפעול נגד יעדים איראניים.

 

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>