המפלגה הערבית הראשונה בקואליציה שלטונית בישראל: ניתוח עומק של רע"מ

 

ד"ר מיכאל מילשטיין | 15 ביוני, 2021

 

קשה להפריז בחשיבות ההשתלבות של רע"מ בקואליציה השלטונית החדשה בישראל. מדובר בתפנית היסטורית הן מבחינת מעמד הציבור הערבי בישראל והן מבחינת יחסי יהודים וערבים במדינה. רע"מ שברה את הטאבו הוותיק של הפוליטיקה הערבית שהעדיפה "ישיבה על הגדר" על פני השתלבות במרחב הממשלי "הציוני", מה שהדיר עד היום את הערבים משולחן מקבלי ההחלטות ומחלוקת המשאבים הלאומיים. הכרעת עבאס עשויה לסמן חיץ בין הפוליטיקה הערבית הישנה שהתקשתה להשתנות לפוליטיקה חדשה, גמישה ופרקטית.

 

ואולם רע"מ אינה קלה לעיכול מבחינת הציבור היהודי שבשנתיים האחרונות דווקא החל להבחין בגוונים בפוליטיקה הערבית שעד אז נתפסה כישות מונוליטית. רע"מ מייצגת ברובה פריפריה חברתית וגיאוגרפית בציבור הערבי שמוכרת פחות לציבור היהודי בהשוואה ליתר המפלגות הערביות והקהלים שהן מייצגות.

 

יתרה מזאת, קשה לפענח את רע"מ נוכח העובדה כי המפלגה שהשתלבה באופן העמוק ביותר במשחק הפוליטי בישראל היא דווקא גוף דתי-שמרני, ענף של תנועת האחים המוסלמים, אשר קרוב מבחינה תרבותית יותר למפלגות החרדיות והדתיות בישראל מאשר לשמאל שלכאורה היה "המחנה הטבעי" עבור הציבור הערבי.

 

מבחינת הציבור הערבי רע"מ מייצגת באופן המובהק ביותר את העדפתו הגוברת לטיפול בבעיות האזרחיות הקשות, ובראשן הפשיעה והאלימות, על פני עיסוק נרחב בנושאים אידיאולוגיים ופוליטיים, לרבות העניין הפלסטיני. לצורך כך ביסס עבאס את הסיסמה "לא ימין ולא שמאל", תוך הבהרה כי רע"מ אינה מונחת בכיסו של שום מחנה בישראל, ומונעת לאור האינטרסים של הציבור הערבי בלבד, ולשם כך מוכנה לשתף פעולה כמעט עם כל גורם בפוליטיקה הישראלית.

 

נקודה חשובה נוספת שיש להבין בהקשר של רע"מ: בשונה מהנעשה בפוליטיקה היהודית ואף הערבית המוכרות, המדובר במפלגה המייצגת ומשרתת תנועה רחבה. רע"מ היא נציגת הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל, גוף בעל תשתית ענפה של אגודות צדקה, מסגדים, מערך מוניציפלי ומוסדות חינוך, הסברה, נוער, סטודנטים ונשים. רע"מ נועדה לשרת את צרכי התנועה וכפופה להחלטותיה. עבאס הוא אכן מנהיג נועז ופורץ דרך, אולם אינו הסמכות העליונה ברע"מ. הוא משפיע על דרך המפלגה אך נדרש כל העת לקבל אישור והכוונה ממקורות סמכות הלכתיים.

 

תהליך קבלת ההחלטות ברע"מ סבוך יותר מאשר ביתר המפלגות הפוליטיות. יו"ר רע"מ, מנסור עבאס משמש סגן שני של ראש התנועה האסלאמית, שיח' חמאד אבו דעאבס, כאשר לצידו פועלים סגן ראשון (שי'ח צפוות פריג') שאחראי על ניהול התנועה, וכן יו"ר לשכה מדינית (אבראהים חג'אזי), המהווה הגוף הביצועי המרכזי של התנועה.

 

דרכה של התנועה האסלאמית כולה - לרבות רע"מ - נקבעת בידי מועצת השורא (מג'לס אל-שורא), רכיב יסוד בתנועות המזוהות עם זרם האחים המוסלמים. גוף זה מכריע בסוגיות יסוד פוליטיות וחברתיות ומעניק ביסוס הלכתי למהלכים שננקטים. תחת ההנהגה הארצית פועלות הנהגות מחוזיות - בנגב, במרכז ובצפון - ובכל אחת מהן יש מועצת שורא מקומית. את כלל מוסדות ההנהגה וראשיה בוחרת ועידה כללית המונה כמה מאות פעילים שהתכנסה עד היום 23 פעמים.

 

מועצת השורא אחראית בין היתר ללבן סתירות הניצבות בדרכה של התנועה האסלאמית. במקרה של הפלג הדרומי ניכרת מזה שנים גישה כמעט קבועה: גמישות כשמדובר בסתירה שמקורותיה פוליטיים, ומנגד נוקשות בנושאי חברה ותרבות. מועצת השורא היא שהכריעה ב-1996 על כניסה למשחק הפוליטי וב-2021 על השתלבות בקואליציה, אך היא גם זו שמבהירה כי חקיקה בנושא הלהט"בים או פגיעה בקודשי האסלאם הם "קו אדום".

 

תהליך קבלת ההחלטות במסגרת מועצת השורא אפוף לא מעט חשאיות המאפיינת תנועות מבית היוצר של האחים המוסלמים שמפגינות חשדנות כלפי שלטונות "זרים" - ישראל, משטרים מערביים אך גם ממשלים ערבים לא דתיים. הרכב המועצה וחלוקת התפקידים בה אינם מתפרסמים בדרך-כלל בפומבי, וזאת בשונה מהנעשה במרחב המפלגתי שנתפס כ"חלון הראווה" של התנועה. ההחלטות מתקבלות פה אחד לפי עיקרון אסלאמי וותיק בשם אג'מאע - קונצנזוס - שבמסגרתו חותרים החברים להכרעה שתייצג את כלל העמדות המועלות בדיונים השונים, ומרגע שזו התקבלה היא מחייבת את הכל.

 

רע"מ פועלת בהקשר הזה לפי "הלכות בני המיעוטים" (פקה אל-אקאליאת) שפותחו בקהילות מוסלמיות במערב. הלכות אלה מאפשרות ואף מעודדות השתלבות אם היא תורמת לאינטרס של הציבור המוסלמי, אך מגלמות הקפדה שלא תהיה גלישה רעיונית או תרבותית של המרחב הלא-מוסלמי לנפשות ולמוחות של המוסלמים. רע"מ עצמה מגלמת מצבור מתחים וניגודים פנימיים החיים בכפיפה אחת לאורך שנים: היא דבקה בזהות הדתית לצד - ולפרקים אף יותר מזו - הלאומית-פלסטינית, מפגינה כבוד רב כלפי היהדות כ"דת עמיתה" אך סולדת - כמו יתר המפלגות הערביות - מאימוץ זהות ישראלית.

 

לפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בכלל ולרע"מ בפרט כמה מאפיינים בולטים:

 

  1. בראשם עומדים נציגי דור צעיר יחסית, רובם ילידי שנות ה-70' (למשל הח"כים מנסור עבאס וסעיד אל-ח'רומי או אבראהים חג'אזי), בעוד שתפקידם של ראשי דור המייסדים מצומצם יותר והם מיוצגים בעיקר במועצת השורא (רובם ילידי סוף שנות ה-50' וראשית שנות ה-60', דוגמת אבו דעיבס או אבראהים צרצור, יושב הראש הקודם של הפלג הדרומי).

  2. כמו בתנועות אסלאמיות רבות במזרח-התיכון (ומעבר לו), גם בתנועה האסלאמית בישראל רוב המנהיגים אינם אנשי דת אלא בעלי מקצועות חופשיים (עבאס - רופא שיניים; חג'אזי - פסיכולוג; אל-ח'רומי - בוגר לימודי פיזיקה; הח"כ וליד טה - מורה בעל תואר במדעי המדינה). חלק ניכר מהם עבר מסלול דומה של הוראה ביישוביהם, השתלבות במישור המוניציפלי ומשם מעבר לפוליטיקה הארצית. משקלם של בעלי ההשכלה והתפקידים הדתיים בולט בעיקר בקרב בני הדור הוותיק בתנועה.

  3. ההנהגות משקפות מיזוג בין כלל המוקדים הגיאוגרפיים של התנועה האסלאמית, ובראשם החברה הבדואית בנגב, שהעניקה כמעט חצי מקולות הבוחרים ברע"מ בבחירות האחרונות ומיוצגת ע"י ראש הפלג הדרומי, אבו דעיבס והח"כ אל-ח'רומי; המשולש הדרומי, ובמיוחד כפר קאסם, "בירתה וערש הולדתה של התנועה האסלאמית" (ממנה מגיעים שיח' פריג' וע'אזי עיסא, יו"ר הוועידה הכללית התנועה); הערים המעורבות במרכז הארץ; ומרחב הצפון שבו בולטים עבאס (מע'אר) וחג'אזי (טמרה).

 

 

לצד הפלג הדרומי פועל "התאום הזהה שלו" - הפלג הצפוני, אשר לו מבנה ארגוני דומה ומערך אזרחי מקביל, הכולל מפלגה שאינה משולבת במישור הפוליטי הרשמי בישראל (שמה אל-ופאא' ואל-אצלאח, "הנאמנות והרפורמה", דבר שמעלה דימיון לשם הסיעה הפרלמנטרית של החמאס - "השינוי והרפורמה"). בניגוד לפלג הצפוני אשר לו זיקה הדוקה לגורמים חיצוניים, בפרט מעוזי הכוח של האחים המוסלמים במרחב, ובראשם קטר, תורכיה וממשל חמאס, קשרי החוץ של הפלג הדרומי מצומצמים יחסית, בין היתר נוכח רתיעת גורמים אסלאמיים באזור מקשר עם גוף שמכיר במדינת ישראל, השתלב במערכת הפוליטית הרשמית בה, ואף הפך לחבר בקואליציה הממשלית.

 

הציבור הערבי רואה בהשתלבות רע"מ בקואליציה מבחן היסטורי. הפוליטיקה הערבית "הישנה" כשלה וכעת ניתנת הזדמנות לדרך חדשה של השתלבות והשפעה ללא זניחת הזהות העצמית אך גם מבלי שזו תהיה מקור מתמיד לניכור כלפי הציבור היהודי. אם יצליח עבאס ולו חלקית להעניק מענה לבעיות היסוד הקשות של הציבור הערבי - ובראשן הפשיעה והאלימות והמצוקה הכלכלית - הוא עשוי להפוך לכוח הדומיננטי בחברה הערבית ולקדם עיצוב מחדש של יחסי יהודים וערבים במדינה. ואולם אם ייכשל המיזם, עלול הדבר להביא לבידול הציבור הערבי מהמדינה ומהחברה היהודית ויגבר הסיכוי להתפרצויות דומות לאלה שהתרחשו במאי השנה ואולי אף חריפות מהן.

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>