בין שדה-בוקר לחדרה: מזה"ת חדש-ישן


ד"ר מיכאל מילשטיין | 30 במרץ 2022

 

זירת פיגוע הירי בחדרה, מרץ 2022
Photo: Israel Police | CC BY-SA 3.0

 


השבוע החולף היה שסוע בין שני קטבים: מצד אחד פסגת הנגב - כינוס חסר תקדים של שרי חוץ ערביים יחד עם מזכיר המדינה האמריקאי על אדמת ישראל שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין ישראל ומדינות האזור ולקדם התמודדות עם אתגרים משותפים; ומהצד השני - הפיגוע הקשה בחדרה המצטרף לפיגוע מהשבוע שעבר בבאר-שבע, ולצידו הפיגוע בבני ברק, שמעידים על אתגר פנימי מחריף. כך, בעוד מצבה האסטרטגי של ישראל במרחב האזורי משתפר, בזירה הפנימית - האיומים מתעצמים.

 

לגבי פסגת הנגב - לצד התצלומים החגיגיים, החיוכים והנאומים שנישאו באירוע, גלומים בו גם צללים קודרים. הגדול שבהם הוא זה האיראני. מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן הגיע לפסגה כשדימויה של וושינגטון מצוי בשפל בעיני הערבים נוכח מה שנתפס כרפיסות גוברת (ששיאה האחרון הוא מדיניותה נוכח המלחמה באוקראינה), קושי לשמש משענת אסטרטגית וכמיהה "חשודה" להידבר עם אויבי העולם הערבי, ובראשם איראן.

 

בפסגה ניסה הממשל האמריקאי להציג מסר קשה לעיכול עבור מדינות האזור: לבשר כי וושינגטון נחושה לחתום על הסכם הגרעין עם איראן כבר בזמן הקרוב, אך להבטיח כי האמריקאים ימשיכו לעמוד לצידן מול מה שנראה כהתגברות התעוזה של טהראן כפי שבא לידי ביטוי בהתקפות הטילים של שלוחיה החות'ים על מאגרי הנפט של סעודיה ועל ערי איחוד האמירויות ובהגברת המאמץ האיראני בסוריה. הדיונים גם היוו זירה טעונה שבה ניסו הערבים וישראל לשכנע את האמריקאים שלא לקדם את הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.

 

ואולם הפסגה אינה רק מקבץ של טקסים סמליים ודיונים בנוגע לאיומים, אלא גם אירוע שהניב הישג אסטרטגי מעשי מבחינת ישראל. בהקשר הזה בולט הדיווח ולפיו הצדדים עמלים על גיבוש מנגנון ביטחוני משותף בין ישראל לבעלות בריתה החדשות באזור שיעניק מענה לאיומים משותפים שמקורם בטהראן, ובראשם טילים ורקטות, כלי טיס בלתי מאוישים ואמצעי תקיפה במימד הימי.

 

לצד העיסוק באיום האיראני, חיוני שתוענק תשומת הלב לסוגיה שנעדרה כמעט מהפסגה - הפלסטינים. לכאורה ניתן "להתבשם" מפתיחת המרחב הערבי בפני ישראל גם ללא מו"מ עם הפלסטינים או גיבוש הסדרה עימם, ומהקדימות המובהקת שמעניק העולם הערבי לאינטרסים העצמיים על פני ההזדהות עם הפלסטינים. הדבר מעיד על הבנה ערבית חדשה ולפיה ישראל היא נכס אסטרטגי ולא אויב, וכי האיום האמיתי - והמשותף לכולם - הוא טהראן.

 

ואולם הנחה שכזאת אינה אלה אשליה, שכן בעיות היסוד ברצועת עזה ובאיו"ש המחייבות הכרעה לא ניתנות להקפאה או ייעלמו לאורך זמן, אלא יתעצמו ויהפכו לאתגרים קיומיים. התפרצות אלימה מחודשת במערכת הפלסטינית עלולה לאיים על ההישגים ההיסטוריים מול מדינות ערב ולהמחיש כי למרות ההתקדמות הדרמטית ביחסים עימן יש עדיין זיקה הדוקה בין אותן הזירות.

 

הפיגוע בחדרה המחיש כאמור כי לצד ההישגים במעגלים החיצוניים, ניצבת ישראל בפני איומים מחריפים שמחייבים טיפול מהיר, נחוש ורב-מימדי. לצד הגברת מהלכי הניטור והסיכול של השוליים הקיצוניים והקטלניים בציבור הערבי בישראל שביצעו פיגועים רצחניים במהלך השבוע האחרון, חיוני כי יוקדשו משאבים לייבוש הביצות שבהן צומח אותו הטרור, ובראשן התרופפות כוח המשילות של המדינה, החרפת נגע הפשיעה והאלימות - שהומחש כי לא לעד יתוחם למישור הפלילי ולמרחב הערבי - והמשבר העמוק בקרב הדור הצעיר הערבי במדינה. במציאות השברירית שבה נתונים יחסי יהודים וערבים כיום, יש לפיגועים כגון אלה שבוצעו בשבוע האחרון פוטנציאל לדרדר את שתי החברות לתהומות עמוקים יותר מאלה שאליהם הגיעו אך לפני שנה.

 

פורסם גם ב28 במרץ, 2022 בynet

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>