הקווים האדומים של פוטין:
מוסקבה מעלה את ההימור במשחק "הצ'יקן" המעצמתי


ד"ר שי הר-צבי | 22 בדצמבר 2021

 

 

בשבועות האחרונים מנהלת רוסיה מדיניות כוחנית מול ארה"ב במספר זירות ומרחבים במקביל. זאת, באופן שמשקף את התפיסה המורכבת במדיניות החוץ הרוסית בעידן פוטין. מצד אחד, תפיסה מעצמתית ונכונות לאתגר את הדומיננטיות האמריקנית; ומצד שני, תפיסה מגננתית-התקפית לנוכח החשש מפני כוונות ההתפשטות של ארה"ב ובנות בריתה לעבר גבולותיה.

 

 

ריכוז כוחות מול אוקראינה - הכנה למהלך צבאי או הפעלת לחץ?

 

ההתפתחויות באוקראינה בשבועות האחרונים ממחישות הלכה למעשה את ההתנהלות הכוחנית והמורכבת של מוסקבה. זאת, לאחר שרוסיה ריכזה בגבול בין שתי המדינות כוחות רבים, הנאמדים עפ"י דיווחים שונים בכ-100 אלף חיילים. התקשורת האמריקנית אף פרסמה הערכות של גורמי מודיעין אמריקנים כי רוסיה מתכננת לבצע מהלך צבאי בתחילת 2022 בהשתתפות של 175 אלף חיילים.

 

התפתחות זו גררה תגובות חריפות מגורמים מערביים, שהאשימו את רוסיה בביצוע הכנות לקראת פלישה נוספת לאוקראינה והזהירו אותה מההשלכות הכלכליות החמורות שיהיו לכך, כולל האפשרות לניתוק מהמערכת הכלכלית העולמית. עם זאת, גורמים אמריקנים ואירופאים הבהירו, כי נאט"ו לא תסייע צבאית לאוקראינה במקרה של מהלך כוחני רוסי.

 

רוסיה מצידה טענה כי הזזת הכוחות התבצעה בשטחה ולכן מדובר בעניין פנימי, והאשימה את ארה"ב ונאט"ו בליבוי המתיחות. הנשיא פוטין הטיח ביקורת חריפה במדינות המערב כמי שאחראיות להסלמת המצב בכך שממשיכות בתוכניות לצירוף אוקראינה לנאט"ו, סיפקו לה נשק, ערכו תמרונים צבאיים פרובוקטיביים בים השחור ובאזורים הקרובים לגבולותיה של רוסיה, תוך התעלמות ברורה מה"קווים האדומים" שלה. לשיטתו, רוסיה צריכה לייצר לעצמה ערבויות לטווח הארוך כדי להבטיח את ביטחונה.

 

 

הדרישות הרוסיות - עיצוב ארכיטקטורה ביטחונית חדשה באירופה

 

המתיחות הגואה בין מוסקבה לוושינגטון הובילה לסדרה של מגעים דיפלומטים בין המדינות, ששיאם עד כה היה בשיחת הזום בין הנשיאים פוטין וביידן (7 דצמבר) ובהעברה של שני מסמכים במהלך ביקורה במוסקבה (15 דצמבר) של עוזרת מזכיר המדינה האמריקני לענייני אירופה ואירו-אסיה, קארן דונפריד. המסמכים ("אמנה בין רוסיה לארה"ב על ערבויות ביטחוניות" ו"הסכם לצעדים להבטחת הביטחון של רוסיה ומדינות ברית נאט"ו") מפרטים את הדרישות הרוסיות, ובמוקדם - התחייבות שברית נאט"ו לא תתרחב מזרחה ושום מדינה נוספת ממדינות ברית המועצות לשעבר, לרבות אוקראינה, תצורף לברית; ארה"ב לא תקים בסיסים צבאיים במדינות ברית המועצות לשעבר שאינן חברות בנאט"ו ולא תקדם שיתופי פעולה צבאיים עימן; שתי המדינות יימנעו מלהציב כוחות ונשק, ובכלל זאת במסגרת ארגונים ובריתות בהם הן חברות, במקומות שייתפסו על ידי הצד השני כאיום על הביטחון הלאומי שלו; שתי המדינות יימנעו מהצבת טילים גרעיניים מחוץ לגבולותיהן ויפעלו להחזרת הנשק שכבר מוצב ברחבי העולם; רוסיה וכל המדינות שהיו חברות בנאט"ו ב-27 במאי 1997 (המועד בו רוסיה ונאט"ו חתמו על הסכם לשיתוף פעולה) לא יציבו כוחות ונשק בשטחן של מדינות אחרות באירופה מעבר למה שהיה מוצב בתאריך זה (ולמעשה יחזרו למצב שהיה באותה שנה לפני התרחבות הברית ב-14 מדינות בשני העשורים האחרונים, כאשר ב-1999 צורפו פולין, צ'כיה והונגריה וב-2004 שלוש המדינות הבלטיות).

 

לצד המשבר האוקראיני, התפתחו בשבועות האחרונים עוד מספר מוקדי משבר, שממחישים את המתח והנפיצות ביחסים בין המעצמות. המדובר, בין היתר, במשבר המהגרים בגבול בין פולין לבלארוס; בעיכובים בקבלת האישורים הסופיים מגרמניה להפעלת צינור הגז נורד סטרים 2; ובניסוי שרוסיה ביצעה בירי טיל לעבר לווין ישן בחלל.

 

 

הציר הרוסי-סיני - משקל נגד לארה"ב

 

על רקע המתיחות הגואה עם המערב, רוסיה פעלה להבליט החודש את קשריה עם המעצמות הגדולות באסיה - סין והודו. כך, הנשיא פוטין ערך (6 בדצמבר) ביקור בהודו (ביקור חריג שלו מחוץ לתחומי רוסיה מאז פרוץ מגפת הקורונה). לאחרונה אף פורסם כי רוסיה החלה באספקת מערכות הגנ"א מתקדמות מדגם S-400 במסגרת עסקת ענק שנחתמה בין המדינות בהיקף של 5.5 מיליארד דולר לאספקת 5 מערכות. זאת, למרות החשיפה של הודו לסנקציות אמריקניות בשל החוק משנת 2017 שנועד להרתיע מדינות מלרכוש נשק מרוסיה.

 

בהמשך, פוטין קיים (15 בדצמבר) שיחה עם הנשיא שי, בסופה הקרמלין דאג לפרסם כי הנשיא הסיני הציע לסייע לרוסיה בקבלת ערבויות ביטחוניות מהמערב. פוטין אף הודיע על רצונו לקיים מפגש פיזי עם מקבילו הסיני במהלך אולימפיאדת החורף בסין בפברואר השנה (בניגוד לארה"ב, שהודיעה כי דיפלומטים שלה יחרימו את האולימפיאדה בשל הפרות ז"א במדינה). יוזכר, כי בשלהי נובמבר, פרסמו שגרירי רוסיה וסין בארה"ב, מאמר משותף נגד פסגת הדמוקרטיה הוירטואלית, אותה יזם הנשיא ביידן, שנערכה (9-10 בדצמבר) בהשתתפות יותר מ-100 מדינות ברחבי העולם (רוסיה וסין לא הוזמנו להשתתף). דומה כי, ההבלטה של הקשרים הרוסיים-סיניים דווקא בעת הנוכחית, כאשר ברקע מתיחות גם בין סין לארה"ב בסוגיית טיוואן, אינה מקרית ונועדה להגביר את הלחץ על וושינגטון על ברית אפשרית נגדה בין שתי יריבותיה המרכזיות בזירה הבינלאומית (ובתרחיש מחמיר, האפשרות להסלמה מתואמת בשתי חזיתות במקביל).

 

 

מה רוסיה מנסה להשיג ?

 

נראה, כי רוסיה מזהה שעת כושר לשיפור מצבה הגיאו-אסטרטגי ולעיצוב מציאות ביטחונית חדשה ביבשת אירופה. בראש ובראשונה, מדובר בהרתעת המערב מקידום התוכניות להתרחבות נאט"ו - אפשרות שמהווה בראיית מוסקבה איום ממשי לביטחונה הלאומי; ובהמשך שיתופי הפעולה הביטחוניים-צבאיים של המערב עם מדינות ב"חצר האחורית" שלה. במימד הצר יותר, יתכן כי פוטין רואה הזדמנות להשתלטות על שטחים נוספים במזרח אוקראינה או לפחות להבטחת המעמד של המחוזות הפרו-רוסיים במדינה.

 

בבסיס הגישה הזו עומדת, ככל הנראה, התפיסה הרוסית לגבי הרתיעה העמוקה של הנשיא ביידן מעימותים, לצד ניסיון לנצל את השינויים הפוליטיים באירופה (חילופי ממשל בגרמניה, בחירות צפויות בצרפת), וחוסר הלכידות בגישת מדינות אירופה באשר לעמדה שיש לנקוט כלפי רוסיה - גישה מתונה של המעצמות לעומת גישה תקיפה יותר של המדינות הגובלות בה.

 

העץ הגבוה עליו רוסיה טיפסה, כפי שבא לידי ביטוי בדרישות שהוצגו והאזהרות כי דחיית הצעותיה תוביל להסלמה, כמו גם הצעד החריג בו נקטה של פרסום טיוטות "הפשרה" שהועברו, מצביעים לכאורה, כי רוסיה נחושה "ללכת עד הסוף" במשבר הנוכחי ומחפשת להטיל את האשמה על המערב (Blame Game). עם זאת, עדין לא ברור האם רוסיה מאמינה שהלחץ על המערב והרתיעה מעימות יסייעו לה לחלץ הישגים תקדימיים או שמא היא מבינה שהצעותיה אינן מהוות בסיס למשא ומתן והן שלב הכרחי במערכה התודעתית לקראת הפעלת כוח צבאי. יתכן ודבריו של פוטין, כי הפעילות האוקראינית באזור דונבאס "נראית כמו רצח עם", נועדה להכשיר את הלבבות מבית למהלך כוחני במזרח אוקראינה, שנועד להגן על האוכלוסייה הרוסית באזור, אך עלול לגבות מרוסיה מחירים כלכליים כבדים והרוגים רבים.

 

להחרפת המתיחות בין רוסיה לארה"ב פוטנציאל להקרין באופן ישיר גם על ישראל במספר מישורים. כך, ישראל עלולה להידרש להתייצב לצידה של ארה"ב ולהביע תמיכה פומבית בה באופן העלול לפגוע במערכת היחסים הבילטראליים עם רוסיה. בכל הקשור למזה"ת, מטבע הדברים החרפת המתיחות בין המעצמות תקרין גם על נכונותן לשתף פעולה בסוגיות בעלות אינטרס ישראלי. בתרחיש מחמיר רוסיה עלולה אף לגלות עמדה תקיפה יותר כלפי פעילויות ישראליות במרחב כמסר עקיף לוושינגטון בדבר מחיר ההפסד עבורה. זאת ועוד, במידה ותיווצר בקרב מדינות האזור התחושה כי ארה"ב נרתעת מהפעלת כוח למול כוחנות רוסית ולמעשה נוטשת את בעלות בריתה בזירה הבינ"ל (אוקראינה וקודם לכן אפגניסטאן), חלקן ובראשן איראן, עלולות להרגיש נוח לנקוט בצעדים מתריסים יותר כנגד האינטרסים האמריקנים במרחב, וחלקן עלולות לנסות לחפש לגוון את המשענות האסטרטגיות שלהן במרחב.

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה 

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>