המערב מול רוסיה -

איזו מדיניות תנצח ומהן המשמעויות לישראל?


ד"ר שי הר-צבי | 16 במרץ, 2022

 

War in Ukraine
Photos: Mvs.gov.ua | CC BY 4.0

 


הפלישה הרוסית לאוקראינה והסנקציות המערביות הינן ביטוי לשתי תפיסות מנוגדות. האחת דוגלת בשימוש בכוח צבאי להשגת היעדים האסטרטגיים, בעוד השנייה מבכרת להשתמש במנופים מדיניים וכלכליים לשינוי הגיונות הפעולה של היריב.

 

 

הגיונות הפעולה של רוסיה - כתישה והשתלטות

 

הנשיא פוטין הוכיח לכל אורך שנות שלטונו את נכונותו לעשות שימוש בכוח כדי לבצר את שלטונו מבית ולקדם את חזונו בדבר מעמדה המעצמתי של רוסיה בזירה הבינלאומית ובמרחב ברית המועצות לשעבר. בראייתו, שיטת פעולה זו הוכיחה עצמה פעם אחר פעם. מבית, הוא הצליח לרסק את חוגי האופוזיציה וכל איום, ולו הקטן ביותר על שלטונו, הוזז הצידה (הרעלת ומעצר נבאלני כביטוי לכך). מחוץ, הוא הצליח להשתלט על מחוזות בגיאורגיה ובקרים, הציל את משטר אסד וביסס את מעמדו בקזחסטאן.

 

בפועל, לאחר שתקוותיו של פוטין למבצע צבאי מהיר שיוביל לחילופי שלטון תוך ימים בודדים עלו בתוהו, הוא עבר לשיטת פעולה שונה בתכלית. זו מתבססת על ניהול מערכה צבאית רחבה ועקובה מדם כדי להשתלט על ערים ומאחזים אסטרטגיים במדינה, כדי לאלץ את הנשיא זלינסקי להיכנע לדרישותיו או לעזוב את המדינה, ובכך לאפשר לו למנות ממשלה נוחה עבורו. לשם כך, צבא רוסיה פועל לכתישה הדרגתית של צבא אוקראינה והאוכלוסייה המקומית, תוך הגברה משמעותית של עוצמת האש המופעלת כנגד יעדים אזרחיים, לצד התקדמות איטית וזהירה לעבר הבירה קייב והשלמת כיבוש ערי מפתח בדרום.

 

 

הגיונות הפעולה של המערב - ענישה, התשה והימנעות מעימות צבאי ישיר

 

מנגד ניצבת תפיסה מערבית שמבכרת בכל מחיר להימנע מעימות צבאי ישיר, ומאמינה כי ניתן יהיה להכריע את פוטין באמצעות צעדי ענישה וחיזוק יכולת ההתנגדות של צבא אוקראינה להתיש את הצבא הרוסי, שממילא סובל מקשיים לוגיסטיים רבים. ההחלטה המשמעותית ביותר אותה קיבל הנשיא ביידן ערב הפלישה הרוסית היתה להימנע משיגור כוחות צבא אמריקנים לאוקראינה. גם כיום, כשלושה שבועות מפרוץ המלחמה ולאחר שמתחוורים מימדי האסון ההומניטארי (יותר משלושה מיליון פליטים), ביידן דבק בעמדתו ומסרב לבקשות החוזרות ונשנות של זלינסקי להכריז על שטח אוקראינה כאיזור אסור לטיסה.

 

למעשה, ביידן אימץ את התפיסה, כי יש לבודד את המערכה הצבאית בין צבא רוסיה לצבא אוקראינה לתחומי המדינה בלבד ולמנוע ממנה לזלוג למקומות אחרים - התפתחות שבראייתו טומנת בחובה פוטנציאל להצית עימות צבאי ישיר בין רוסיה לארה"ב, העלול להידרדר למערכה רחבה ולמלחמת עולם שלישית.

 

תחת זאת, ביידן ומנהיגי המערב שמו את יהבם על קידום צעדי ענישה חסרי תקדים בהיקפם כנגד מדינה בסדר גודל של רוסיה, שבבסיסם בידודה המדיני, הכלכלי והתרבותי, לצד פגיעה אישית בגורמי כוח במדינה. מדובר בראש ובראשונה, בהטלת סנקציות כלכליות חריפות מצד מדינות ומוסדות פיננסים בינ"ל, לצד נטישה של תאגידים רבים את המשק הרוסי. צעדים אלו למעשה מחזירים את הכלכלה הרוסית עשרות שנים במנהרת הזמן לתקופת המחסור והצנע של העידן הסובייטי. בד-בבד, הוטלו סנקציות על אישים בצמרת הממשל ובכללם פוטין עצמו, תוך מיקוד מאמץ בשורה ארוכה של אוליגרכים, במטרה לפגוע ברכושם ובחופש הפעולה והתנועה שלהם. בתחום התרבותי, נבחרות וקבוצות ספורט רוסיות הושהו מהשתתפות בתחרויות בינלאומיות, ואומנים רבים ביטלו את השתתפותם במופעים ברוסיה. מדינות רבות אף הודיעו על סגירת המרחב האווירי שלהן למטוסים רוסיים, באופן שצמצם משמעותית את יכולת המעבר של אנשים ושינוע סחורות מרוסיה ואליה. למעשה, רוסיה הפכה למדינה שמוטלות עליה מספר הסנקציות הרב ביותר (יותר מ-5000, יותר מאיראן, סוריה, צפון קוריאה וונצואלה).

 

בד-בבד, מדינות המערב ומזרח אירופה התגייסו למבצע, ייחודי בהיקפו, לאספקת נשק לאוקראינה. במסגרת זו, ארה"ב וכעשרים מדינות אירופאיות העבירו עד כה לאוקראינה אמל"ח בשווי מאות מיליוני דולרים, ובכלל זאת טילים נגד טנקים, טילים נגד מטוסים, פגזים, נשק קל ועוד. הקונגרס האמריקני אף אישר בימים האחרונים סיוע חרום לאוקראינה בסך 13.6 מיליארד דולר, כאשר 6.5 מיליארד מתוכם מיועדים למימון הוצאות הביטחון של ארה"ב במערכה. לא בכדי רוסיה איימה כי שיירות העברת האמל"ח מהוות יעד לגיטימי לתקיפה, בשל ההשפעה הרבה שיש לאמל"ח המסופק על שדה הקרב ויכולת הפגיעה בצבא הרוסי.

 

בבסיס פעולות אלו עומדת ההערכה והתקווה של מנהיגי המערב, כי הקושי בהכרעה וההתבוססות של הצבא הרוסי בבוץ האוקראיני, לצד הפיכתה של רוסיה למדינה מבודדת ומצורעת, ימחישו לפוטין את מחיר ההפסד וחוסר התוחלת בהמשך הלחימה, או בתרחיש בסבירות נמוכה יותר אף יובילו להתקוממות פנימית ולהדחתו, ולכן ההתייחסות המיוחדת לאוליגרכים.

 

 

משמעויות והמלצות לישראל

 

ככל שנמשכת הלחימה, כך שני הצדדים מגלים נחישות רבה יותר להחריף את הצעדים הננקטים על ידם בניסיון להגיע להכרעה. למעשה, מדובר במעגל קסמים, בו כל צד מגביר את עוצמת הצעדים שהוא נוקט בתגובה לפעילות הצד השני. הסכנה הגלומה בהתנהלות זו היא בביצוע הערכת חסר לגבי התגובה הצפויה של אחד הצדדים, במידה והוא יחוש כי הוא נדחק לפינה ונדרש לבצע צעדים קיצוניים כדי להיחלץ. העובדה שגורמים אמריקנים העלו את האפשרות כי פוטין יעשה שימוש בלוחמה כימית ממחישה את נפיצות המצב.

 

לעת עתה, נראה כי לא חל שינוי מהותי ביעדים האסטרטגיים של פוטין, ולכן סביר כי לפחות בימים הקרובים הוא ימשיך בתהליך הכתישה וההתשה, תוך נכונות להגביר את עוצמת האש כלפי מרכזי אוכלוסין, לצד הרחבה שיטתית של יעדי התקיפות גם למערב אוקראינה. זאת, בניסיון להגיע להישגים מוחשיים בשטח (השתלטות רחבה על הדרום, כיתור מלא של קייב) במטרה להעצים את החששות במערב מפני התרחבות המערכה ולהמחיש את המחיר הכלכלי והאנושי, באופן שעשוי לתפיסתו לסייע לו להגיע למשא ומתן העתידי עם קלפים חזקים ביד.

 

התמשכות הלחימה והתגברות מימדי האסון ההומניטארי, יעמיקו עוד יותר את הלחצים מצד הקהילה הבינלאומית על ישראל לנקוט במדיניות ברורה יותר ולהתגייס למאמצים כנגד רוסיה. עד כה, ישראל השכילה להתנהל בזהירות בין הברית האסטרטגית עם ארה"ב והשיקולים הערכיים והמוסריים לבין האינטרסים הביטחוניים כבדי המשקל מול רוסיה ושימור התיאום הביטחוני עימה. השיחות שמנהל ראה"מ בנט עם פוטין וזלינסקי הינם למעשה ביטוי להצלחת הגישה הישראלית, ועליה לעשות כל מאמץ כדי להמשיך במדיניות זו.

 

היכולת הישראלית להמשיך ולתמרן בין רוסיה למערב ללא תשלום מחירים משמעותיים תושפע גם מהתנהלותה בסוגיית הפליטים. עד כה, המדיניות הישראלית בסוגיה עוררה תרעומת רבה וגרמה לנזק תודעתי בזירה הבינלאומית וגם מול הממשל האוקראיני. מעבר לחובה המוסרית של ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, להגיש את כל העזרה ההומניטארית הנדרשת לפליטים, ישראל צריכה גם בשל שיקולים אסטרטגיים ותודעתיים לאמץ לאלתר מדיניות מרחיבה בכל הנוגע לכניסת פליטים ולטיפול ראוי בהם בתחומי המדינה, ללא הטלת מגבלות כלשהם על המכסות, בוודאי כל עוד מתנהלת מלחמה בתחומי אוקראינה.

 

חזרתה של המלחמה הקרה והקרנותיה על התנהלות המעצמות במזה"ת, מייצרות לישראל הזדמנויות להמחיש לארה"ב את נכסיותה, באופן שיסייע לשדרוג השת"פ הביטחוני ויתרום להבטחת היתרון האיכותי שלה (בעיקר למול תרחיש של מירוץ חימוש אזורי). מנגד, ישראל צריכה להפנים כי במציאות הנוכחית, ארה"ב תגלה סבלנות פוחתת לפעילות ישראלית העלולה להפר את היציבות האזורית ולדרוש ממנה להסיט קשב ומשאבים מהעימות באוקראינה.

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>