שנה לממשל ביידן - מאזן מבית ומחוץ


ד"ר שי הר-צבי | 2 בפברואר 2022

Photo: The White House

 

חילופי הממשל בארה"ב לפני כשנה, חוללו מטבע הדברים שינויים רבים במדיניות הפנים והחוץ ובדרך ההתנהלות של הממשל החדש. בתום כשנה, נראה כי הנשיא ביידן מציג מאזן מעורב של הישגים וכישלונות בזירה הפנימית, לצד פגיעה בדימוי העוצמה וההרתעה של ארה"ב בזירה הבינלאומית, וכל זאת על רקע האפשרות הממשית לאובדן הרוב בקונגרס בבחירות האמצע.

 

 

הזירה הפנימית - פלגנות, אינפלציה וקורונה

 

למרות שאיפתו לאיחוי הקרעים, הזירה הפוליטית בארה"ב ממשיכה להתאפיין בקיטוב בין תומכי הנשיא ביידן החוששים כי הדמוקרטיה האמריקנית נמצאת תחת מתקפה לבין נאמניו של הנשיא טראמפ, שממשיך לבצר את מנהיגותו במפלגה הרפובליקנית. ביידן גם נתקל בקשיים למול הזרמים הפרוגרסיביים המתחזקים במפלגה הדמוקרטית וסנטורים שמסרבים לקבל את מרותו. כך, ביידן לא הצליח עד כה, חרף השליטה הדמוקרטית בקונגרס, לקדם את חקיקת הדגל "לבנות מחדש טוב יותר" (Build Back Better), הכוללת השקעות רחבות היקף לטובת הציבור.

 

ההישגים המשמעותיים ביותר של ביידן התבטאו באישור חבילת "ההצלה" בהיקף של 1.9 טריליון דולר ושל חוק התשתיות בהיקף של יותר מטריליון דולר. זאת, לצד צמיחה חסרת תקדים (5.7 ב-2021, הגבוהה מאז 1984); ותוכנית החיסונים הרחבה בה נקט עם כניסתו לתפקיד. עם זאת, התפרצות התחלואה בעקבות הדלתא והאומיקרון, לצד אינפלציה גבוהה (7 אחוז בשנה החולפת, הגבוהה מזה כארבעה עשורים) והכישלון לקדם את תוכנית BBB, כמו גם הדימוי של חוסר שליטה על הגורמים הרדיקלים במפלגתו, מאפילים על שורת ההישגים. ביידן גם נאלץ להתמודד עם העובדה שבית המשפט העליון בארה"ב מורכב מרוב שמרני מובהק, באופן שמקשה עליו לקדם החלטות וחקיקות הנתקלות בהתנגדות של הרפובליקנים (למשל, בכל הקשור לזכויות הצבעה ולחובת עטיית מסכות).

 

כל אלו, לצד דימויו של ביידן כפוליטיקאי מנוסה אך לא כריזמטי ומעבר לשיאו, המתקשה ללכד את השורות ולהפגין מנהיגות, מעיבים על שביעות הרצון הציבורית מהתנהלותו. כך, ביידן זוכה לתמיכה של קצת יותר מ-40 אחוז, שהינה התמיכה הנמוכה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ממנה נהנו נשיאי ארה"ב (פרט לנשיא טראמפ) בתום השנה הראשונה לנשיאותם. תוצאות אלו, לצד סקרים נוספים, משקפים ירידה משמעותית ועקבית בתמיכה הציבורית בנשיא, ובעיקר פגיעה קשה באמון הציבורי באשר ליכולותיו להנהיג את ארה"ב. זאת ועוד, בחירות האמצע האמורות להתקיים בנובמבר 2022, יגדירו במידה רבה את המשך כהונתו ויכולתו לבסס את מורשתו. סקרים עדכניים מצביעים על סיכויים גבוהים, כי המפלגה הדמוקרטית תאבד את הרוב השברירי שלה, לפחות באחד משני הבתים, באופן שיקרין על יכולתו לקדם תהליכים מבית ומחוץ.

 

 

הזירה הבינלאומית - כרסום בדימוי העוצמה וההרתעה

 

עם כניסתו לתפקיד, אימץ ביידן מדיניות ודרך התנהלות שונה לחלוטין בזירה הבינלאומית מזו של קודמו בתפקיד, כמו גם בדרך קבלת ההחלטות בניהול משברים. בעוד הנשיא הקודם לא היסס להתעמת גם עם בעלות בריתה של ארה"ב, ביידן אימץ גישה שונה שבבסיסה הידוק שיתופי הפעולה עם שותפותיה המסורתיות, מתן חשיבות לשיח הדיפלומטי ולמוסדות הבינ"ל, והצבת המאבק בפגעי האקלים והשמירה על זכויות האדם גבוה בסדר העדיפויות של ממשלו. ועידת האקלים שנערכה בגלזגו פסגת הדמוקרטיה הווירטואלית המחישו הלכה למעשה תפיסות אלו.

 

בדומה לקודמיו בתפקיד, גם הנשיא ביידן, הגדיר את סין כאיום הייחוס המרכזי עימה ארה"ב צריכה להתמודד בזירה הבינ"ל. ביידן לא היסס להטיח בסין ביקורת קשה על הפגיעה המתמשכת בזכויות אדם, האיומים על טיוואן והניסיונות להעמיק את ההשפעה הפוליטית באמצעות שימוש במנופים כלכליים. תפיסת עולמו של ביידן המקדשת שיתופי-פעולה באה לידי ביטוי גם בהתמודדות עם האתגר הסיני, באמצעות הקמת בריתות אסטרטגיות (אחת שכוללת את אוסטרליה ובריטניה והשנייה שכוללת את אוסטרליה, יפן והודו).

 

לצד האתגר הסיני, ביידן נאלץ להתמודד בשנה החולפת עם שורה של אתגרים, שהובילו לערעור מעמדה של ארה"ב ולהצבת סימני שאלה באשר להמשך הסדר הביטחוני העולמי שהיא עיצבה בעשורים האחרונים. מדובר, בראש ובראשונה, באיום הרוסי לפלוש לאוקראינה; באתגורים הגוברים מצידה של סין; בהשלכות של הנסיגה מאפגניסטאן ובהמשך החתירה האיראנית לגרעין ופעילותה נגד אינטרסים אמריקנים במרחב המזה"ת (בסיוע החות'ים, שהממשל עצמו הוציא מרשימת הטרור בראשית כהונתו).

 

הנסיגה מאפגניסטאן, שהיתה אמורה להוות גולת הכותרת במימוש אחת מהבטחות הבחירות החשובות של ביידן במדיניות החוץ, התחוורה דווקא כאחת מנקודות השפל במהלך שלטונו. התמונות מקאבול על הנסיגה הבהולה וההימלטות של כוחות אמריקנים ואזרחים זרים (שהזכירו מראות שחורות בהיסטוריה האמריקנית של הפינוי מסייגון), לצד השתלטות הטאליבאן על המדינה והדיכוי האכזרי של האוכלוסייה המקומית, קיבעו את הנראטיב של כישלון מנהיגותי ותדמיתי עבור ביידן והיותו מנהיג שנרתע ממהלכי כוח.

 

הלחצים מצד גורמים במפלגה הדמוקרטית, לצד תפיסת העולם השונה של ביידן, באו לידי ביטוי גם ביחס הממשל לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ככלל, הסוגיה נדחקה לשולי העיסוק של הממשל, כאשר היעד המרכזי הוא למנוע הידרדרות והסלמה. כך, ניכר אמנם שביידן נזהר מלדחוק את ראה"מ בנט לפינה (למשל, בסוגיית פתיחת הקונסוליה), אך הוא אינו מהסס לתבוע מישראל להימנע מצעדים העלולים להתסיס את האזור ולגרור את ארה"ב למעורבות רבה יותר ממה שהיתה רוצה, כפי שבא לידי ביטוי במהלך מבצע "שומר חומות" ויחסו לבנייה בהתנחלויות.

 

 

מה נדרש מישראל - חיזוק השת"פ, הימנעות מחיכוכים פומביים והידוק בריתות

 

הפגיעה בדימוי ההרתעה של ארה"ב, באופן שמעודד את יריביה, ובכללם איראן, לאתגר אותה ולגלות תעוזה רבה יותר מולה, לצד הקשב הנמוך למזה"ת בכלל ובעת הנוכחית בפרט, עלול להקרין גם על מעמדה של ישראל במרחב. זאת, במידה רבה, על רקע התחושה הרווחת, כי ביידן יבכר להגיע להבנות רעות בדרך דיפלומטית על פני הישגים טובים באמצעות שימוש בכוח צבאי. הדבר מתחדד עוד יותר לנוכח האפשרות להסכם בין המעצמות לאיראן וחוסר שביעות הרצון בוושינגטון מהמדיניות הישראלית הכוללת מול הפלסטינים. סביר גם שממשל ביידן יגלה סבלנות פוחתת לפעילות ישראלית, העלולה לגרור אותו למעורבות יתר במזה"ת.

 

במציאות הזו, ישראל צריכה לגבש מדיניות מגוונת במספר צירים במקביל, שתנסה למצות את היתרונות הגלומים בהיותה של ארה"ב המשענת האסטרטגית שלה, תגלה רגישות לתפיסת העולם ולאילוצים של ממשל ביידן, ותימנע מעימותים מתוקשרים עימו העלולים לפגוע בעומק השת"פ:

 

  1. במימד הבילטראלי - העמקת השיח האסטרטגי בסוגיות אזוריות ושיתוף הפעולה הביטחוני, לצד אבטחת ההצטיידות במערכות נשק מתקדמות שישמרו את היתרון האיכותי של צה"ל וחופש הפעולה האופרטיבי במרחב. במקביל, ישראל צריכה לנסות ולהשפיע מאחורי הקלעים על רכיבי הסכם הגרעין, אך להימנע מלבקר ישירות את הממשל או להגיע עימו לכדי עימות פומבי.

  2. ישראל צריכה להמחיש לארה"ב את נכסיותה במימוש תפיסת "ההרתעה המשולבת" הרב-מערכתית אותה מקדם הממשל, בין היתר, באמצעות חיזוק בריתות אזוריות עם השותפות ובעלות הברית של שתי המדינות במרחב (בדגש על המפרציות, מצרים וירדן). זאת, באופן שיסייע בקידום המענה המערכתי למול איראן ויעמיק עוד יותר את השת"פ הביטחוני בין השתיים.

  3. ישראל אף צריכה לחזק את התמיכה הבי-פרטיזאנית, כדי לוודא שהתנהלותה במזה"ת לא תהפוך לנושא שבמחלוקת בין מפלגתית, בעיקר לקראת בחירות האמצע. במסגרת זו, מומלץ כי ישראל תנסה לקדם דיאלוג עם זרמים ליבראליים במפלגה הדמוקרטית כדי למזער את ההתנגדות שלהם למדיניותה, בעיקר בסוגיה הפלסטינית.

  4. מול הפלסטינים - ישראל צריכה להימנע מצעדים מערערי יציבות בזירה, תוך גילוי רגישות רבה בסוגיות הקשורות לזכויות אדם וההתנחלויות, לצד מאמץ להציג אופק מדיני לניהול הסכסוך.

 

 

 

נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

 

 

 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

 

 

 

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>