זה אנחנו או הם: בחירות, ממשלות אחדות ואיבה בין מחנות

לטם בסן-נייגט וחגי וייס

ישראלים נוטים למקם עצמם באחד משני מחנות פוליטיים – מחנה הימין ומחנה המרכז-שמאל. נדמה כי בשנים האחרונות השסע שבין שתי הקבוצות הללו הולך וגובר. כך עולה למשל מסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2018, בו באופן תקדימי מרבית המשיבים היהודים טענו כי הפילוג שבין ימנים ושמאלנים הוא הקונפליקט המשמעותי ביותר במדינת ישראל, אפילו יותר מהפילוג שבין יהודים וערבים. אכן, עבור רבים בישראל השיח הפוליטי-מפלגתי נהיה יותר מקוטב ומלא באמוציות שליליות כלפי מתחרים פוליטיים.

המתח שבין ימנים ושמאלנים, המכונה בספרות "'קיטוב מפלגתי רגשי" (Partisan Affective Polarization, להלן קיטוב פוליטי), נמדד לעיתים רבות באמצעות חישוב הפער שבין אהדת קבוצת הפנים ושנאת קבוצת החוץ. בתרשים 1 ניתחנו את נתוני סקר הבחירות הלאומי של ישראל בין השנים 1988-2019, בהם ישראלים התבקשו לדרג את רגשותיהם כלפי מפלגות ישראל על מדד חום הנע בין 0-10. בכדי להציג באופן שיטתי את הקיטוב הפוליטי בישראל, חישבנו את הפער שבין התחושות החיוביות שישראלים מרגישים כלפי המפלגה המובילה את הגוש שלהם (כלומר המפלגה שזכתה במספר הקולות הגדולים ביותר בגוש), והתחושות השליליות שישראלים מרגישים כלפי המפלגה שמובילה את הגוש האחר. ככל שמדד הקיטוב גבוה יותר, הפער שבין אהבת ״מפלגות הפנים״ ו-״מפלגות החוץ״ גדל.

הנתונים בתרשים 1 מראים כי הקיטוב הפוליטי בישראל הגיע לשיאו לאחר הסכמי אוסלו ורצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמו כן, ניכר כי הקיטוב הפוליטי בישראל נמצא בעליה מתונה מאז עלה בנימין נתניהו לשלטון בפעם השנייה ב-2009. התנודות בקיטוב פוליטי לאורך זמן, המוצגת בתרשים 1, מעלות מספר שאלות בנוגע לגורמים המשפיעים על הפילוג שבין ימנים ושמאלנים, כמו גם על היכולת לאחות את השסע המפלגתי בישראל.

תרשים 1: קיטוב פוליטי בישראל לאורך זמן – כל נקודה בגרף מציינת את ממוצע הקיטוב בקרב מצביעי סקר נתון. קיטוב פוליטי נמדד ברמת המשיב על ידי אפיון המשיבים כתומכי ימין או שמאל (באמצעות סולם אידיאולוגיה של 7 נקודות), והפחתת ציון החיבה אותו העניקו לקבוצת החוץ המובילה מהציון שניתן לקבוצת הפנים המובילה. אנחנו מתמקדים בשתי מפלגות השמאל והימין המרכזיות בתקופה זו: הליכוד והעבודה.

מחקרים ממדינות אחרות, ובפרט ארה"ב, מלמדים כי ישנם גורמים שונים המשפיעים על קיטוב פוליטי, כגון הפער האידיאולוגי בין מנהיגי מפלגות, חוסר שוויון כלכלי, דפוסי צריכת תקשורת, ומערכת בחירות רובנית (לעומת יחסית). אמנם, אנו יודעים יחסית מעט על הגורמים המשפיעים על קיטוב פוליטי בישראל. במאמרם "שבויים בשסע הזהות הקולקטיבית", בו בוחנים פרופ' שמיר ועמיתים את תנודות הקיטוב הפוליטי בישראל החל משנות ה-80, ישנה קריאה למחקר מעמיק יותר בנושא הקיטוב הפוליטי בישראל, במיוחד בתקופת שלפני ובין מערכות הבחירות (עמ' 172).

במאמרנו, שפורסם ב-2021 בכתב העת Comparative Political Studies, אנו דנים בסוגיות אלו באופן שיטתי, ובוחנים את הזיקה שבין בחירות, קואליציות וקיטוב פוליטי. בחלקו הראשון של המאמר אנחנו שואלים האם תקופת הבחירות, בה מפלגות מתחרות על קולות הבוחרים, מגבירה את הקיטוב שבין ימנים ושמאלנים. בכדי לזהות את ההשפעה של תקופת הבחירות על קיטוב פוליטי בישראל, ניצלנו את ההקצאה הרנדומלית של המשיבים לסקר הבחירות הלאומי של ישראל לימי ראיון שונים לאורך שבע מערכות בחירות (2001-2019). תוך כך אנו מראים שמשיבים המשתתפים בסקר קרוב יותר ליום הבחירות מדווחים רמות גבוהות יותר של קיטוב, בגלל שהם חשופים לרמת תחרות פוליטית גבוה יותר. ממצאים אלו מדאיגים מאד, שכן אנו מראים שבחירות ותחרות פוליטית, שהינם פרקטיקות דמוקרטיות משמעותיות, יכולות ליצר עוינות בין קבוצות פוליטיות. על כן, בחלקו השני של המאמר אנו שואלים כיצד ניתן לאחות את השסע הקיים, ומתמקדים בשיתוף פעולה בין-מפלגתי, אשר עשוי לעיתים רבות להתקיים בתוך מערכות בחירות או לאחריהן.

בכדי לבחון את ההשפעות של שיתוף פעולה כתרופה למכת הקיטוב, ערכנו ניסוי סקר בו ניצלנו את חוסר הוודאות סביב בניית הקואליציה לאחר הבחירות לכנסת ה-22 (ספטמבר 2019), בכדי להשפיע על ציפיותיהם של אזרחים ישראלים אודות הסיכוי שתיכונן ממשלת אחדות. באותה העת לא היה ברור האם המפלגות המובילות (הליכוד וכחול-לבן) יקימו יחד ממשלת אחדות לאומית או אם אחת מהן תקים ממשלה צרה. במחקר, ניצלנו את אי הוודאות ושיתפנו את המשיבים מקבוצות הניסוי כי מומחים ובכירים פוליטיים מעריכים כי בעתיד הקרוב תוקם ממשלת אחדות בישראל. למשיבים בקבוצת הביקורת אמרנו כי מומחים ובכירים פוליטיים מעריכים כי צפויה לקום ממשלה צרה בישראל. לאחר מכן שאלנו את הנסקרים מספר שאלות אודות הערכתם בדבר הממשלה שתקום, ויחסם למצביעי מפלגות הימין והמרכז-שמאל.

בתוצאות הניסוי, אנו מראים כי קבוצת הניסוי אכן נטתה להעריך כי בקרוב תוקם ממשלת אחדות, יותר מאשר קבוצת הביקורת. חשוב מכך, הנבדקים בקבוצת הניסוי שקיבלו מידע על ההיתכנות של ממשלת אחדות נטו לדווח פחות קיטוב פוליטי, והתזוזה בקיטוב נבעה בעיקר מאימוץ של עמדות יותר חיוביות כלפי מפלגות הגוש האחר.

מממצאי המחקר שלנו עולה כי לפוליטיקאים עצמם ולהסדרים הפוליטיים שהם מייצרים יש תפקיד מרכזי בעיצוב הקיטוב הפוליטי בישראל. קיומם של בחירות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות ודאי השפיעה על היחס שבין תומכי גוש המרכז-שמאל והימין. עם זאת, מחקרנו מציע כי ממשלות אחדות המושתתות על פשרה ושיתוף פעולה בין אנשים מזרמים אידאולוגיים וחברתיים שונים יכולות לתרום, ולו במקצת לאחות שסעים שלעיתים נראים כבלתי ניתנים לגישור.

---

לטם בסן-נייגט היא דוקטורנטית במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. מחקריה עוסקים בדעת קהל סביב נושא זכויות אדם ובפסיכולוגיה פוליטית בינלאומית. ניתן ללמוד על מחקריה ב: www.lotembassanygate.com

חגי וייס הינו דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ויסוקנסין-מדיסון ועמית מחקר בבית הספר למדיניות ציבורית בהרווארד. מחקריו עוסקים מתמקדים ביחסים בין קבוצות והתנהגות פוליטית. ניתן ללמוד עוד על מחקריו ב: www.chagaiweiss.com

הרשומה מבוססת על מאמר זה:

Bassan-Nygate, L., & Weiss, C. M. (2022). Party Competition and Cooperation Shape Affective Polarization: Evidence from Natural and Survey Experiments in Israel. Comparative Political Studies, 55(2): 287–318. DOI:10.1177/00104140211024283.