הדרך ליצירת שיח מכבד מתחילה בתרגול של המוח

סדרה של שמונה מפגשים שכללו התערבות פסיכולוגית בין בני נוער יהודים לערבים, הראתה השפעה על תפקודי מוח, תגובה הורמונלית, התנהגות חברתית ועמדות כלפי הקונפליקט

פרופ' רות פלדמן, ראש המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם, בבית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן, יחד עם שותפיה למחקר בחנה האם ניתן לבנות התערבות לבני נוער מקבוצות מקוטבות באוכלוסייה שביניהן קונפליקט רב-דורי, המבוססת על ממצאים ממדעי המוח? האם להתערבות מסוג זה יש סיכוי לשפר תגובות מוחיות כלפי הזולת ולשמר את ההישגים לאורך זמן?

עם ההסלמה הגלובלית בקונפליקטים בין קבוצות באוכלוסייה, האלימות כלפי אזרחים בתוך ערים, והשתתפות הגוברת של בני נוער בקונפליקטים אזרחיים, נראה כי ישנו צורך מידי לבנות שיטות מבוססות-מדע בכדי למתן שנאה ותוקפנות, ולהגביר אמפטיה ודיאלוג בין בני נוער הגדלים בתוך קונפליקט ארוך-טווח. השיטה שפיתחה פרופ' פלדמן ועמיתיה, מתבססת על פרספקטיבות חדשות ממדעי המוח (neuroscience), ובמיוחד ממדעי המוח החברתיים social neuroscience)) ועל המחקר הארוך-טווח שנערך במעבדתה על ה"ביולוגיה של האהבה" (והשנאה). במחקר נבנתה התערבות ייחודית ממוקדת-סנכרון, ונבדקו השפעותיה על תגובות מוחיות והורמונליות והתנהגות תקשורתית של בני נוער יהודים וערבים. להתערבות קראו החוקרים "כלים של דיאלוג", שהיא התערבות קבוצתית ((manualized של שמונה פגישות בין בני נוער יהודים וערבים. כל פגישה ארכה כשעתיים וחצי, בקבוצות של 12 בנים או בנות בלבד, כאשר שישה היו יהודים ושישה ערבים, שנוהלו על-ידי שתי מנחות, יהודייה וערביה, בעלות ניסיון ארוך בהדרכת קבוצות יהודים-ערבים. כל פגישה התחילה והסתיימה בפעילות סינכרונית- טקסית מוכרת של הקבוצה (שירים מוכרים, תנועה, תרגילי סנכרון הבעה ועוד) ששחררה את האווירה וגרמה לקבוצה להתאחד, ביולוגית והתנהגותית ליחידה ביו-התנהגותית אחת. לאחר מכן הוצג נושא הפגישה והקבוצה נחלקה לזוגות או רביעיות, המורכבים מיהודים וערבים שעבדו על מטלות שנבנו במיוחד עבור הנושא הספציפי בכדי להציגם בהמשך לקבוצה. במהלך ההתערבות התמקדו החוקרים בהתנהגות ורכישת כלים התנהגותיים של ניהול דיאלוג, בכדי שבני הנוער ילמדו ליצור דיאלוג מכבד עם הזולת (גם אם אינו מסכים לדעותיהם), להבין מה זו אמפטיה ולדעת מהם הכשלים ההתנהגותיים והמוחיים שלא מאפשרים דיאלוג (למשל דעות קדומות). הייתה החלטה מודעת להימנע מכל דיון על מהות הקונפליקט היהודי-ערבי, מי צודק ומי הקורבן ואם נושאים אלו יעלו, המיקוד יהיה על הטכניקות התנהגותיות של ניהול דיון וכיצד ניתן להחזיק בראש שתי פרספקטיבות, גם כאשר אתה מאמין לחלוטין בזאת שלך.

פרופ' רות פלדמן, ראש המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם, בית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן: "ממצאי המחקר הראו כי הקבוצות שעברו התערבות הראו שינוי ביו-נוירו-התנהגותי רחב ורב ממדי, שהשפעתו נמשכת לאורך שנים. מחקר זה הוא הראשון מסוגו, המראה כי התערבות המבוססת על הגברת סנכרון התנהגותי לקבוצות המצויות בקונפליקט ארוך מעוררת את תגובת האמפטיה במוח, ממתנת את הבסיס המוחי של דעות קדומות, מפחיתה את תגובת הקורטיזול (סטרס), מעלה אוקסיטוצין (אהבה) ומעצבת אינטראקציה בינאישית יותר הדדית ופחות עוינת. השינוי ניכר בנבדקים גם לאחר שבע שנים ובני הנוער שעברו את ההתערבות פתחו עמדות סובלניות יותר כלפי האחר, האמינו בפתרון והיו מעורבים באופן אקטיבי בפעילות לדו-שיח ושלום בתור בוגרים צעירים".