ביום ג', ה-18 באפריל, 2023, התקיים טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג, באוניברסיטת רייכמן. הטקס בנוכחות פרופ' אוריאל רייכמן, הנשיא המייסד ויו"ר דירקטוריון האוניברסיטה, המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, פרופ' ורדה ליברמן, אנשי סגל וסטודנטים. בנוסף התארחו בטקס משלחת בכירה מגרמניה בראשות נשיאת בית המשפט העליון הגרמני, ונוכחותם במעמד המרגש הזה הייתה עוצמתית במיוחד.
את הטקס פתחה סגנית דיקנית הסטודנטים, גלית צבי: "תעצמו את העיניים ונסו לדמיין. אלו המילים הראשונות שאמרתי לסטודנטים של אוניברסיטת רייכמן איתם יצאתי למשלחת לפולין. לא שיערתי עד כמה יכו בי המילים כשנגיע לטרבלינקה. הייתה זו שעת בין ערביים והאור הלך ודעך. רון המדריך ביקש שנקשיב לדבריו, כיוון שבחלקת היער הזו שאין בה שום עדות לזוועה, צעדו מאות אלפים אל מותם. צעדנו רועדים מקור אל הנקודה בה נדרשו כולם לפשוט את בגדיהם, רועדים בטמפרטורות שמתחת לאפס. פעולה שנועדה לנטרל כל רצון להתנגד. הלכנו המומים ומכונסים אל האנדרטה במרכז היער. סביבה, אלפי סלעי בזלת המסמלים כל אחד קהילה יהודית שאבדה."
"מסע חיי כאילו התנקז לרגעים אלו, ארבעת הסבים והסבתות שלי נולדו בפולין ואיבדו בשואה כמעט את כל בני משפחתם על ידי מרצחים חסרי מצפון בחסות בחירה דמוקרטית שאפשרה את עליית הנאצים לשלטון. חיפשתי את הסלע הנושא את שמה של פראסוב, ממנה הגיעה סבתי. סלע. עליו חקוקות כמה אותיות שמסמלות חיים שלמים שנגדעו. משם הגיעה סבתא רוזה, שאיבדה את משפחתה. היא תמיד שתקה, שמרה את הכאב בלבה. תחושת ההחמצה על כך שלא שאלתי, ליוותה אותי לאחר פטירתה."
"את הפאזל הרכבתי לפני חודש, בביקור משפחתי אצל דודי. במשך שנים סירב לספר. הוא, שהיה ילד בן שנתיים כשפרצה המלחמה, נמלט עם סבתא שאחזה בידיה תינוק, בן חצי שנה. דודי סיפר שלתינוק הרך קראו נתן. בן חצי שנה היה כשנשם את נשימותיו האחרונות ומת בידיה של סבתא במהלך הבריחה. נתן. בן חצי שנה! פעם ראשונה שאומרים את שמו בקול רם וברור מבלי לפחד."
"כשעמדתי שם בטרבלינקה, רועדת מהתרגשות, או מקור שכל השכבות הטרמיות לא הצליחו למנוע ממנו לחדור לעצמותי, התחזקה בי ההחלטה להמשיך ולחקור שואה. להעלות על הכתב סיפור של אכזריות נוראית, אובדן צלם אנוש, דברים שהדעת לא יכולה להאמין שקרו. האכזריות הבלתי נתפסת הזו, קיבלה ביטוי ציני במיידנק: צפינו בתנורים שם שרפו את שרידי הגופות. מפקד המחנה החליט לנצל את החום שהפיקו התנורים ובנה את חדר האמבטיה שלו, מעבר לקיר. צנרת מיוחדת נבנתה מהקרמטוריום ישר לאמבטיה, כדי שהוא! יוכל להתרחץ במים שחוממו מאש המשרפה."
"מהרוע הבלתי נתפס הזה, צמחו ניסים: הנס בזכותו סבתא רוזה שרדה, נישאה בשנית וילדה את אבא שלי. הוא הנס שבזכותו אני עומדת על במה זו. והנס של ספר התורה של קהילת ביאלובז'גי בפולין עליו סיפרה שחר ג'רבי, סטודנטית במשלחת: אביה שמוליק הגיע לעסקים לאותה עיר, שם הוזמן לארוחה אצל אחד המקומיים. במהלך הארוחה, ביקש המארח שירד אתו למרתף. שם, עמד ארגז עץ. בארגז נתגלה ספר תורה, עטוף בד ארגמן, שרוף בחלקו. מקובסקי המארח, סיפר שאמא שלו הצילה את ספר התורה מבית הכנסת שנשרף במהלך המלחמה ושמרה עליו בסתר. הוא הציע לשמוליק להעלות את הספר לארץ ישראל. שמוליק ראה בכך שליחות ובחרדת קודש ארז את הספר והביאו ארצה.מיד כשהגיע, פנה ליד ושם ופגש את יענקל'ה שהיה אחראי על איסוף פריטי עדות. שמוליק סיפר לו את קורות הספר. מיד הציפו דמעות את עיניו של יענקל'ה: בית הכנסת ממנו הצילו את הספר היה בית הכנסת בו התפלל אביו בפולין לפני המלחמה. ביראת כבוד והתרגשות, הופקד ספר התורה ביד ושם והוא מוצג שם עד היום בחדר המצגות."
"הרצל, אשר חזה את הקמת מדינת ישראל כבית לעם היהודי, בוודאי לא שיער את התופת שיעבור העם בדרך להגשמת החזון. אתם, הסטודנטיות והסטודנטים של אוניברסיטת רייכמן, דור העתיד של מדינת ישראל. רובכם המכריע לבשתם בגאווה את מדי צה"ל ושירתם בכבוד את המדינה. מדינה שנבנתה מן התופת של אלו שנרצחו על אדמות מגואלות בדם באירופה וצפון אפריקה. עליכם מוטלת המשימה לשמר את זכרם של האירועים ולוודא שלא יחזרו עוד."
אחריה דיברה סיו"ר אגודת הסטודנטים, עתליה טורונטו, ששיתפה: " לקחים רבים לימדה אותנו תקופה זו. ביניהם, אנו למדים המון על כוחם של החוסן והתקווה. למרות הזוועות הבלתי נתפסות שאיתם התמודדו שורדי השואה הם הצליחו לבנות חיים חדשים, לתרום לחברה ולהביא לתקומת מדינת ישראל. הם נותנים לנו השראה להמשיך להתקדם גם בזמנים האפלים ביותר."
"במציאות בה אנו חיים היום, יותר מתמיד, נדרש מאיתנו להסב את מבטנו לאחור, אל אותם גיבורות וגיבורים, שעמדו מול הזוועות והתופת, יד ביד, כשבליבם ובמוחם ההבנה הפשוטה- כוחנו באחדותנו. אנו, דור העתיד, צריכים להמשיך ולתמוך בשורדי השואה, לזכור ולהנציח את זכרם של הנספים ושל שורדי השואה שהלכו לעולמם עם השנים. כדור העתיד, בכוחנו לייצר הבנה עמוקה וידע רב יותר על איך להיות אנשים טובים יותר, ליצור חברה מתוקנת ולמנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה. אנחנו הדור האחרון שיזכה לפגוש בניצולי שואה, והדור שתורו לעצב ולהמשיך לבנות את החברה. עכשיו זה הזמן שלנו."
אוניברסיטת רייכמן מכבדת את זכרם של ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. עלינו ללמוד מלקחי העבר, לזכור ולא לשכוח ולפעול יחד כדי להבטיח שזוועות כאלה לעולם לא יחזרו על עצמן.
