מיקום המבנה נבחר מתוך מחשבה על הצמיחה העתידית של הבינתחומי ומתוך מגבלת שטח. בבניין יש תביעת אצבע מאוד ברורה של האדריכל משה צור שנוהג "לשבור" את הבניינים שלו, והבניין אכן בנוי כשלושה גושים שונים המחוברים במעברים "מרחפים". בניית הבניין התאפשרה בזכות תרומות של החברה לישראל, כיל ובזן; תורם בעילום שם; וכן אדמות ינקין.