הסוגייה הפלסטינית כגורם
מפתח באסטרטגיה האזורית

ליאור אקרמן

10 באוקטובר, 2024

Photo: Israel Defense Forces | CC BY-NC 2.0

בשבועות האחרונים מתמקדת מירב תשומת הלב של הדרג המדיני בישראל בניהול הלחימה בחזית הדרום בעזה מול חמאס ובחזית הצפון מול חיזבאללה. חזית שהולכת ומתחממת ונמצאת על סף מלחמה כוללת. אולם במערך האיומים העומד בפני ישראל ניצבים עוד שני איומים. הראשון שבהם הוא החזית הפלסטינית באיו"ש והשני הוא המגזר הערבי בתוך ישראל שאינו קשור ישירות לענייננו ולא נעסוק בו במאמר זה.

תשומת הלב העולמית והישראלית מופנים כאמור בעיקר לחזיתות הדרום והצפון. אולם ביהודה ושומרון, בשטחי הרשות הפלסטינית מתחוללים תהליכים מסוכנים העשויים להתפתח לכדי חזית לחימה נוספת.

העניין הפלסטיני "תקוע" כבר שנים רבות ללא כל התקדמות מדינית. לעובדה זו אחראים גם מנהיגי ישראל שלא טרחו עד היום לייצר יוזמה מדינית כלשהי לקידום הפתרון העתידי בנושא. אך גם ההנהגה הפלסטינית בראשותו של מחמוד עבאס - אבו מאזן שמעולם לא הניח יוזמה אמיתית או עשתה צעדים אמיתיים לעבר התקדמות למדינה פלסטינית. העובדה שמאז הקמתה של הרשות הפלסטינית לא התקדם דבר בכיוון הפיכתה למדינה או לפתרון הקונפליקטים שעדיין קיימים בין הצדדים, היא רק מרכיב אחד המביא להתגברות הייאוש בקרב הציבור הפלסטיני. בנוסף לכך מוסיפה להתקיים תופעת ההסתה הקיצונית המקבלת עידוד מגורמים רשמיים ברשות הפלסטינית ולאורך שנים גם בספרי הלימוד של מערכת החינוך הפלסטינית. לאחרונה ולאחר איומי האיחוד האירופי להקפיא העברת תרומות לרשות, בוצעו שינויים בספרי הלימוד בהיבטי ההסתה נגד ישראל, אולם זו לא נעלמה ממערכת החינוך הפלסטינית.

מרכיב נוסף הוא העלייה הדרמטית באלימות פעילי הימין הקיצוני באיו"ש כנגד פלסטינים. אלימות שאינה נתקלת באכיפה אמיתית מצד ישראל. הנתונים מראים על עלייה משמעותית בהיקף האלימות של פעילי ימין קיצוני מול אזרחים פלסטינים, כולל אירועים המוניים של כניסות לכפרים, הצתות וכד'.

עוד מרכיב משמעותי הוא המשך בניית מאחזים בלתי חוקיים בשטחים פלסטיניים וניסיונות הכשרתם של מאחזים קיימים על ידי הממשלה הנוכחית בהובלת השרים סמוטריץ' ובן גביר. מאז הקמת הממשלה הנוכחית חלה עלייה משמעותית במספר המאחזים הבלתי חוקיים שהוקמו ובאלו שאושרו בשטח. במקביל להקמת ובניית מבנים לא חוקיים ע"י ישראלים בשטח, הוחמרה ההתייחסות לבנייה פלסטינית בלתי חוקית מולה מתבצעת אכיפה דווקנית תחת מדיניות השר הממונה סמוטריץ'.

על כל אלו נוסף נדבך קריטי נוסף בדמות מהלכי הלחימה ברצועת עזה. הפלסטינים באיו"ש כבר הספיקו לשכוח את הטבח הנורא של ה- 7/10 והם מושפעים במהלך השנה האחרונה בעיקר מהמראות הקשים המגיעים מרצועת עזה, של ההרס העצום והיקפי הנפגעים. עובדה זו מתחברת עם הניסיונות ההולכים וגוברים של ארגון חמאס לחזק את מעמדו באיו"ש ושל פעיליו להוציא פיגועים בשטח. אלו מסוכלים ברובם המוחלט ע"י שב"כ אולם התסיסה בקרב הציבור הפלסטיני הולכת וגוברת.

מרכיב מדאיג נוסף בתהליך זה הוא הר הבית. במהלך השנתיים האחרונות בוצעו לא מעט פרובוקציות בהר על ידי השר בן גביר אשר הצהיר בפירוש על כוונתו לשנות את הסטטוס קוו, לפעול להקמת בית כנסת בהר ולאפשר תפילת יהודים בו. הפלסטינים מצידם, כמו גם ערביי ישראל והמוסלמים בכל העולם, אינם מבחינים בין בן גביר הפרובוקטור לבין מדיניות ממשלת ישראל ורואים בכך כוונה אמיתית לשינוי מעמדו של ההר מבחינת ישראל. מה שמצדיק מבחינתם מלחמת דת בכל מחיר.

מרכיב נוסף הוא המרכיב הכלכלי. מאז כניסתו לתפקיד מתמקד שר האוצר בניסיונות לפגוע ככל הניתן בכספים המועברים מישראל לרשות הפלסטינית. מצבה של זו ממילא בכי רע מאוד וכל קיצוץ נוסף מקרב אותה לפשיטת רגל מוחלטת. מה שמגביר את הלחץ הן בקרב ההנהגה הפלסטינית והן בקרב הציבור.

המרכיב האחרון הוא סגירת אפשרויות העבודה בישראל עבור הפלסטינים באיו"ש. אירוע זה שתחילתו ב- 7/10 מייצר לחץ רב מאוד בשטח, לפלסטינים אין מקורות הכנסה אחרים, העוני, שממילא גדול, הולך ומעמיק ויחד עימו התסכול הרב מהיעדר עבודה ופרנסה. שב"כ וצה"ל המליצו לדרג המדיני לאפשר כניסת עובדים פלסטיניים באישור ותחת פיקוח לישראל, אולם הממשלה דחתה המלצות אלו בלחצם של השרים סמוטריץ' ובן גביר.

התוצאה של התלכדות כל המרכיבים הללו לכדי תהליך אחד היא הרסנית ומסוכנת מאוד. עד היום היה רק אחוז קטן של האוכלוסייה הפלסטינית, מעורב בפעילות ביטחונית נגד ישראל. ואת אלו המעורבים, ידע שב"כ, ברוב המקרים, לזהות ולסכל בטרם עת. אולם המציאות הנוכחית מאיימת להכניס למעגל האלימות שכבות אוכלוסייה רבות בציבור הפלסטיני על רקע התסכול ההולך וגובר ועל רקע הלחצים הכלכליים המתגברים. במציאות שבה מתרחשת התפרצות כוללת באיו"ש, בשילוב עם התעלמות ההנהגה הפלסטינית ובשילוב עם תמיכה איראנית באמצעות כספים ונשק, אנחנו עתידים להיות עדים לאינתיפאדה מסוג אחר לחלוטין מאלו אליהן הורגלנו בעבר. אלימה יותר, חמושה יותר, כוחנית יותר וארוכה יותר.

הבעיה המרכזית היא שלחזית הזו אין גדר גבול אפקטיבית והמרחק בין טול כרם לנתניה ובין קלקיליה לכפר סבא מייצר לישראל אתגר ביטחוני כפול ומכופל שאם אכן תיפתח חזית מכיוון זה ועוד במקביל לשאר החזיתות. נידרש ליכולות צבאיות ומבצעיות יוצאות דופן.

על ממשלת ישראל לנקוט לאלתר במספר צעדים לשינוי ושיפור המצב כדי למנוע התלקחות כוללת והחמרה במצב הקיים:

• מול הזירה הפלסטינית, על ישראל ליזום ולהניע מהלך מדיני לבניית תוכניות שת"פ לטווח הארוך בשיתוף עם ההנהגה הפלסטינית ובתיווך אמריקאי.
• ישראל חייבת להצהיר על אסטרטגיית היום שאחרי ברצועת עזה ועל פיה, הרש"פ היא זו שתהיה אחראית בסופו של דבר לניהול האזרחי של רצועת עזה.
• ישראל חייבת להפסיק את מדיניות הקמתם של יישובים בלתי חוקיים באיו"ש ואת מדיניות האפרטהייד אותה מנסה השר סמוטריץ' ליישם באיו"ש. ובמקביל עליה להגביר משמעותית את האכיפה המשטרתית נגד פורעי הימין הקיצוני באיו"ש.
• על ישראל לממש לאלתר מדיניות של החזרת פועלים פלסטינים לעבודה בישראל תחת אישור פרטני ופיקוח הדוק במעברים. במקביל חייבת ישראל להשלים את בניית גדר ההפרדה בין ישראל לרש"פ באופן שלא תאפשר כניסת שב"חים בהיקפים עצומים לישראל מידי יום.
• על ישראל להשתלב באסטרטגיה האיזורית אותה מנסה הממשל בארה"ב להוביל. אסטרטגיה זו כוללת מתווה להסדר מול הרש"פ כמו גם הסדרי היום שאחרי ברצועת עזה ובעקבותיהם חתימת הסכמים עם מדינות נוספות באיזור באופן שיקדם משמעותית את ישראל הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית.

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>