חורבן הצפון כתמונת ראי למצב המלחמה בישראל

עיקרי הדברים: 

למעלה משלוש שנים מאז נבחרה ממשלת ישראל הנוכחית ולאחר אירועי השביעי באוקטובר. מדינת ישראל נמצאת בסבב לחימה שני מול איראן חיזבאללה והחות'ים ושינוי אמיתי אינו נראה באופק. מדינת ישראל כולה נמצאת תחת מתקפה מטבע הדברים וכל אזרחי המדינה נאלצים להתמודד עם האיומים על העורף. אולם  היקף ואינטנסיביות האיום על תושבי צפון הארץ הינו עצום וללא כל השוואה למתרחש בשאר חלקי המדינה.

חרף אינסוף הבטחות והצהרות של מנהיגי המדינה, לא הושקעו התקציבים שאושרו לסיוע לתושבי צפון המדינה. כך למשל מתוך תקציב של כ-5 מיליארדי שקלים הועברו רק 250 מיליון ₪. פרוייקט המיגון כלל לא יצא לדרכו ורוב האזרחים בצפון נעדרי מיגון סביר בבתיהם וחיים בפחד מתמיד. העסקים סגורים לחלוטין ותיירות אין, מערכות החינוך מושבתות, חלק מהתשתיות פגועות חלקית או הרוסות לחלוטין והחקלאות גוועת.

כך למשל, כביש 90 בצפון מוגדר כשטח פתוח רגיל למרות שהוא מהווה יעד אש עבור החיזבאללה והנהגים הנוסעים בו חשופים לפגיעות ישירות ללא כל אזהרות מקדימות. העיר קריית שמונה ריקה לחלוטין לאורך חודשים ארוכים ואינה מתפקדת לחלוטין מבחינת כל המערכות הממשלתיות הנדרשות.

היקף הירי הינו מתמשך ואינטנסיבי ביותר ולמעשה בצפון הארץ אין כל אפשרות לנהל חיים תקינים והכל מושבת. גם במבט קדימה ראוי לציין כי אלוף פיקוד צפון הודה למעשה כי פירוק חיזבאללה מנשקו אינו אחד מיעדי מלחמה וכי צה"ל למעשה הופתע מהיקף כוחו ויכולותיו של הארגון. זאת אחרי שבתום הסבב הקודם הצהירו מנהיגי המדינה על כך שחיזבאללה הרוס וכי ייקח לו שנים ארוכות להשתקם.

גם האמירות על ניצחון אדיר באיראן מתבררות כלא מדוייקות תחת ההערכות שלאיראנים ישנם עדיין כמחצית ממשגרי הטילים ועוד אלפי טילים בליסטיים אותם הם יכולים לשגר לישראל.

המצב הפיזי בצפון ולמעשה בכל הארץ הינו בכי רע, ההצהרות הפוליטיות מתבררות כשיקריות לחלוטין והדרישות מצה"ל מתבררות אף הן שלא ריאליות.

הרמטכ"ל הצהיר בפני וועדת חוץ וביטחון כי במצב הנוכחי צה"ל לא יוכל לעמוד בכל משימות המלחמה וכי המדינה נדרשת להעביר את חוק הגיוס ולהגביר את הגיוס לצה"ל. אולם גם הוא הותקף על ידי גורמים פוליטיים שונים הרואים בשלב זה לנגד עיניהם את האינטרס הפוליטי בלבד ואת הבחירות הקרבות.

בתוך כל אלו מצליחה הממשלה להעביר תקציב שערורייתי המקצץ מצד אחד מאוד מיליוני שקלים מפרוייקטים קריטיים בכל משרדי הממשלה ומאידך מעביר מיליארדים למפלגות החרדיות לטובת בני ישיבות וחינוך ללא לימודי ליבה, מה שימשיך לעודד אי גיוס לצבא ואבטלה והכל תוך הגדלת הגירעון הלאומי.

מתחזיות חדשות של חטיבת המחקר של בנק ישראל ושל הכלכלן הראשי באוצר עולה שהעלות המשקית הכוללת של מלחמת איראן השנייה ומלחמת לבנון הרביעית תסתכם במקרה הטוב באובדן צמיחה שנתי בסדר גודל של כ-30 מיליארדי שקלים, בנוסף לגידול בתקציב הביטחון על מרכיביו ב-45 מיליארדי שקלים וגידול שלא ניתן להעריכו בעלויות פיצויים, שיקומים, תיקון נזקים ושחיקת מערכות בריאות וחינוך. היחס בין החוב הממשלתי לתוצר יחצה את הגבול של 70% והאבטלה תגדל אף היא, לכדי 4.5% מכוח העבודה, תוצאה ישירה מגיוסי המילואים והפרעות בשרשרות אספקה. בהיעדר הצעדים הנדרשים שלא נכללו בתקציב, הייאוש והתסכול מתפשטים בציבור הרחב, והחוסן של המשק הישראלי הולך ונסדק, ובלעדיו - נתדרדר למשבר שלא ניתן לעצור.

באוצר אמנם מתעקשים שלמרות ההאטה והאבטלה, יעד הגירעון בתקציב יישאר ברמה שאושרה בהצבעה בכנסת, 4.9% מהתוצר המקומי. אולם חטיבת המחקר של בנק ישראל העלתה מצידה את אומדן הגירעון ל-5.3% מהתוצר, גבוה ב-10 מיליארדי שקלים מזה של האוצר. ונגיד בנק ישראל מצידו אף השמיע דברי ביקורת  נחרצים על הרכב התקציב.

השילוב של מלחמה מתמשכת, פגיעה כלכלית אדירה בעסקים, עומס הולך וגדל על תקציב הביטחון ומשרתי המילואים, ניהול תקציבי כושל והעברת תקציבים מתוך אינטרסים פוליטיים לצרכים קואליציוניים ביחד עם המשך אי גיוסם של החרדים ואי מימוש תוכניות המיגון בצפון. כל אלו מביאים לפגיעה אנושה בחוסן הלאומי וביכולת האזרחים להמשיך ולהתמודד עם  אתגרי המלחמה.

על כל אלו ראוי לציין את המאבק המתנהל בימים אלו בבג"צ על המשך תיפקודו של בן גביר כשר לביטחון פנים למרות שהוא פועל בניגוד לחוק ומעבר לסמכותו כשר ומתערב בענייניה הפנימיים של המשטרה. מהלכיו של השר הביאו לפגיעה אנושה במשטרת ישראל בשנים האחרונות וגם עובדה זו מהווה פגיעה עצומה בתחושת הביטחון האישי של האזרח ובתחושת החוסן הלאומי הכללית.

במדינה נורמטיבית ומתוקנת חפצת חיים, חייב הדרג המדיני לראות מול עיניו את אינטרס המדינה וביטחונה לפני אינטרס ההישרדות הפוליטי. במדינה שכזו חייבים משאבי המדינה להיות מושקעים באיזורים בעלי סדרי עדיפויות ובאוכלוסיות מועדפות בניגוד מוחלט למה שמתרחש בפועל בישראל.

ללא שינוי אמיתי באופי התנהלות הדרג המדיני והפוליטי בישראל לא ישתנו סדרי העדיפויות ומגמת קריסת החוסן הלאומי צפויה להימשך בעוד ההצהרות וההבטחות הפוליטיות השיקריות יוסיפו להישמע כשהן מכוונות למטרות מאוד מסויימות.