מדוע נחלש חוסנה הלאומי של מדינת ישראל?

ליאור אקרמן

24 בנובמבר, 2024

Photo: Leonid Altman: www.pexels.com

ביטחונה הלאומי של מדינה מסתמך לא רק על עוצמתה הצבאית ויכולותיה המודיעיניות והמבצעיות אלא גם על חוסנם האזרחי והלאומי של העם, החברה והמערכות האזרחיות השונות במדינה. החוסן הלאומי של מדינה מבטא את יכולתה ויכולת המערכות השונות הפועלות בה להתנהל באופן מיטבי בעיתות משבר ובשגרה. עוצמת וחוזק החוסן הלאומי מורכבים ממספר נדבכים, ביניהם: תחושות הביטחון האישי של האזרחים, רמת החיים ויוקר המחייה, ביטחון תעסוקתי, רמת מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך, תשתיות התחבורה, מצב החברה, רמת השחיתות השלטונית ומידת יכולתם של האזרחים להשפיע על המתרחש במדינה (דמוקרטיה).

במהלך השנתיים האחרונות ועל רקע מהלכי ההפיכה המשטרית ואירועי אוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, התרחשו במדינת ישראל סדרה של תהליכים שלפי הניתוח שלנו הביאו להיחלשות דרמטית בחוסנה הלאומי של המדינה, אזרחיה ומערכותיה האזרחיות. מעבר לקריסת תחושת הביטחון של אזרחי המדינה על רקע האירועים, נוסף העימות המתמשך בין הדרג המדיני לראשי מערכת הביטחון והמשפט והיעדר פתרון לסוגיית החטופים. בהיעדר אסטרטגיות כוללות בתחומים אלו נפגעת משמעותית תחושת האמון הציבורית ותחושת הביטחון הכללית. לעניין זה נוספו מהלכים שמבצע השר לביטחון לאומי במשטרת ישראל, העלייה הדרמטית בפשיעה ובהיקף הרציחות במגזר הערבי וחוסר האמון הגובר במשטרת ישראל שבעיני חלקים ניכרים מהציבור הופכת למיליציה פרטית של השר בן גביר.

תחום הגיוס לצה"ל ותהליכי החקיקה להגברת אי השיוויון בנטל הם המשפיעים ביותר בעת הזו על מצב החברה והחוסן הלאומי. בתחום הגיוס לצה"ל, נתוני הגיוס לצבא הולכים והופכים גרועים משנה לשנה הן בהיבטי מספר המתגייסים והן בהיבט כשירותם הקרבית. כך למשל בכל שנה יורד באחוז אחד היקף המתגייסים בעלי פרופיל קרבי ומאידך עלו היקפי מתן הפטורים מגיוס מסיבות שונות. במקביל לכל אלו ממשיכה הממשלה לקדם את חוקי ההשתמטות משירות צבאי עבור המגזר החרדי. מנתוני צה"ל עולה כי בשנים האחרונות 33 אחוזים, כלומר אחד מכל שלושה גברים מחויבי גיוס (לא כולל הציבור הערבי), לא הגיעו לבקו"ם. 15 אחוזים נשרו במהלך השירות ולא נכנסו כלל למאגר המילואים. מספר מקבלי הפטור על רקע רפואי/נפשי זינק מארבעה אחוזים לשמונה אחוזים טרום-גיוס. לפי נתוני אכ"א, ישנם עוד כ- 18,000 חיילי מילואים לוחמים וכ-20,000 תומכי לחימה שרשומים כחלק מסדר כוח המילואים של יחידות בצה"ל ואשר אינם מתייצבים למילואים.

בתוך כל אלו גובר באופן משמעותי הנטל על אלו שכן משרתים ורבים מהם העבירו את רוב השנה האחרונה בשירות צבאי. מה שגורם לחוסר יכולת לתפקד במקומות העבודה או לקיים חיי משפחה סדירים. תהליכים אלו קורעים את החברה הישראלית מבפנים.

פגיעה בשלטון החוק ויכולות האכיפה של שב"כ ומשטרת ישראל - החלטת שהב"ט הנכנס כ"ץ, לבטל את הוצאת צווי המעצר המינהליים כנגד יהודים תושבי איו"ש, פתחה למעשה את היכולת שלהם לבצע טרור ופעילות אלימה ללא כל חשש מאכיפה. תקיפתו האלימה של אלוף פיקוד מרכז מייד לאחר מכן רק ממחישה את הסיכון הקיים בביטול צווים אלו ופוטנציאל הנזק שייגרם ליכולת האכיפה והסיכול של שב"כ מול פעילי קיצון ימניים. על אלו יש להוסיף את חוסר פעילתו של מחוז ש"י במשטרת ישראל למיגור פשיעה ביטחונית מקרב יהודים, בהוראת השר הממונה וגם את התקיפות וההשתלחויות האחרונות של ראש הממשלה כנגד ראשי השב"כ ומערכת החקירות במשטרה, תוך שהוא מגן על דובריו ופוגע במקביל בלגיטימציה של ארגוני האכיפה (עליהם הוא עצמו מממונה) לבצע את משימתם.

מערכת החינוך בישראל מוסיפה לפגר באופן משמעותי אחר מערכות החינוך של כלל מדינות ה- OECD. תלמידי ישראל מציגים את ההישגים הנמוכים ביותר ברוב תחומי הלימודים, צפיפות הכיתות היא מהגבוהות בעולם המערבי, שכר ותנאי המורים הם מהנמוכים במדינות ה- OECD ורמת הכשרתם למקצוע היא מהנמוכות בעולם. על זה ניתן להוסיף את החוסר במקומות הלימוד והמחקר האקדמאיים ואת בריחת המוחות מהארץ.

למרות מצב החברה בישראל ולמרות הקיטוב והשסעים הרבים, ממשיכה הממשלה לקדם תהליכי חקיקה מטעמים פוליטיים קואליציוניים בלבד. כך למשל ולמרות חוסר כוח האדם בצה"ל ולמרות צרכי המדינה, ממשיכה ממשלת ישראל לקדם חוקים מעגנים את ההשתמטות מגיוס של המגזר החרדי, כגון חוק המעונות וחוקי השתמטות נוספים לגביהם הבהירה היועמ"שית לממשלה כי לא תוכל לגבות את תהליכי החקיקה האלו.

בנוסף מנסה הממשלה לקדם חקיקה שתפגע בחופש התקשורת בישראל באמצעות מגבלות כאלו ואחרות, חוקי מדידת רייטינג חדשים, תיקצוב גופי תקשורת התומכים בממשלה מול פגיעה באלו המתנגדים למדיניותה. זאת ברמה המוגדרת על ידי משפטים כפגיעה ישירה בחופש הביטוי ובעקרונות היסוד של דמוקרטיה. בנוסף לכך מקודמים תהליכי חקיקה לניטרול כוחה של לשכת עורכי הדין ולניטרול מעמדם של היועצים המשפטיים בכל משרדי הממשלה.

את המצב המתהווה כיום במדינת ישראל בתחומי האקדמיה, המחקר, החינוך, הבריאות והרווחה, השכיל לסכם פרופ' דן בן דוד ממכון שורש בפירוט מעורר דאגה שפרסם לאחרונה ובו הוא מציין את הירידה הדרמטית בהיקף אנשי האקדמיה מקרב כלל האוכלוסייה, את הירידה הדרמטית במספר מיטות האישפוז לנפש בישראל, את העלייה במספר ההרוגים מתאונות וממחלות על רקע הזנחת התשתיות, את העלייה בצפיפות כלי הרכב בכבישים על רקע היעדר תשתיות תחבורה הולמות וכאמור את מצב החינוך בישראל? רמת הידע בישראל בתחומי ליבה, מתמטיקה, מדע וקריאה (כפי שידע זה בא לידי ביטוי בממוצע מבחני ה-PISA מאז 2006) הינה בתחתית העולם המפותח.

לדברי פרופ' בן דוד, יותר ויותר ישראלים משכילים, עמוד השדרה של המשק והחברה, מרימים ידיים ועוזבים. במבט אל כל מי שהוציאו תואר אקדמי בישראל בשנים 1980-2010, על כל אקדמאי שחזר לארץ ב-2014 - עזבו 2.8. למרות שהמספר האבסולוטי של עוזבים אינו גבוה, חצינו את הארבע עוזבים על כל אקדמאי חוזר בתוך ארבע שנים בלבד. על פי נתוני ה-OECD, שיעור הרופאים הישראלים בשאר מדינות ה-OECD כאחוז מכלל הרופאים בישראל גדל בהתמדה, ויותר מהכפיל את עצמו בשני העשורים הראשונים של המאה הנוכחית.

בנוגע לנתוני ההגירה הוא מציין כי נתוני ההגירה שפרסם לאחרונה הלמ"ס משקפים שדרוג באופן מדידת ההגירה. כתוצאה מסוגיות מתודולוגיות שנותרו, נתוני ההגירה השנתיים פחות רלוונטיים מהמגמה בנתונים החדשים. כאשר מרחיבים את היריעה מאקדמאים לכלל הציבור, מספר הישראלים שעזב, על כל ישראלי שחזר, גדל מ-1.3 ל-2.0 בפחות מעשור וחצי. עדיין לא ניתן לקבל תמונה מלאה לגבי העזיבה ב-2023 ו-2024, אך הסימנים הראשונים בעייתיים למדי.

לסיכום: מספר תהליכים הרסניים המתחוללים במקביל בשנתיים האחרונות מביאים את רמת החוסן הלאומי בישראל כדי חולשה ממשית וסכנה ליציבותה של המדינה ובדגש על משטרה הדמוקרטי. מהלכי ההפיכה המשטרית, אירועי השביעי באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיהם, חוקי ההשתמטות ומאידך חקיקה תקציבית המעודדת את המשכה, העלייה ביוקר המחייה והירידה באיכות החיים תוך כדי קיטוב הולך וגובר בחברה הישראלית וניסיונות השתלטות הממשלה על גופי התקשורת וראשי מערכות הביטחון במדינה. כל אלו מטילים צל כבד על יכולתה של ישראל להתאושש מהמלחמה ולצאת מחוזקת.

המלצות:

• על ממשלת ישראל להתכנס במיידית לסדרת דיונים אסטרטגיים הנוגעים לכלכלת ישראל. בתוך כך עליה להפסיק לחלוטין את העברות הכספים הקואליציוניים, לאשר את חוקי השיוויון בנטל, לחייב את השתלבותם בעבודה של כלל המגזרים, לצמצם את ההוצאות הבלתי הכרחיות ולקדם מדיניות המעודדת השקעות זרות בישראל תוך גיבוש אסטרטגיה להפסקת הלחימה, השתלבות במארג האזורי אותו מנסה ארה"ב לטוות ותוך גיבוש מדיניות מיסוי לשנים הבאות, כזו שמצד אחד תיתן מענה לצרכי הכלכלה של ישראל בעקבות המלחמה ומאידך תתחשב במצב האזרחים. ויפה שעה אחת קודם. כמו כן על הממשלה להחזיר לשב"כ את היכולת להוציא צווי מעצר מנהליים כנגד פעילים קיצוניים באיו"ש.
• בישראל נדרשת מנהיגות חדשה, אמיצה, ממלכתית. כזו שתדע לייצר חזון אמיתי ותוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח בכל התחומים הנסקרים לעיל (כולל בתחום ביטחון הפנים והפסקת ההפיכה המשטרית), כאלו הניתנות ליישום בראייה של טובת המדינה ואזרחיה ולא לטובת הממשלה ונבחריה. כזו שתדע לאחד מחדש את החברה הישראלית תחת זהות לאומית על פני זהויות משנה מפלגות, כזו שתשנה את מבנה הממשל ושיטת הבחירות ותייצר ממשל יציב יותר, שקוף יותר, ייצוגי יותר וממלכתי יותר.

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>