ישראל בעזה - ניצחון מוחלט או הפסד?

ליאור אקרמן

27 באוגוסט, 2025

Photo: Avi Ohayon - GPO

לאורך השנה האחרונה, מוביל ראש הממשלה קו הסברתי  תחת הסלוגן של הניצחון המוחלט על חמאס ברצועת עזה. למרות שעד כה ולמרות ההצהרות, המציאות בשטח שונה לחלוטין ואופציית הכשלון המוחלט הולכת ומתבררת כסבירה בהרבה על רקע ההתרחשויות האחרונות בתוך ישראל, בזירה המזרח תיכונית וגם בזו הבינלאומית.

עובדתית ולאחר 22 חודשי לחימה, צה"ל עדיין מתבוסס בביצה העזתית ושאריות מחבלי חמאס מוסיפות לנהל מלחמת גרילה בלתי פוסקת המביאה לעליה משמעותי בהיקף ההרוגים והפצועים בקרב חיילי צה"ל. מדינת ישראל לא מצליחה להביא פתרון לשחרור או חילוץ החטופים שעדיין מוחזקים ברצועת עזה בידי חמאס וככל הנראה גם לא לניהול האזרחי השוטף ולאספקת המזון לתושבי הרצועה. שכן ללא קשר לעובדות ולנתונים, מדינת ישראל נתפסת כיום בכל העולם כמדינה המבצעת לכאורה רצח עם באזרחי הרצועה ומרעיבה אותם למוות. הבידוד העולמי הולך וגובר ויותר מדינות מצטרפות להודעות הגינוי והחרם נגד המדינה. בידוד זה אינו מסתכם בהודעות דיפלומטיות אלא גורר גם סנקציות מעשיות כגון: משיכת השקעות בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, הפסקת שיתופי פעולה מחקריים ואקדמאיים עם מוסדות ישראלים, נידוי מפורומים בינלאומיים, ניתוק דה פקטו של יחסים דיפלומטיים, נזיפות בשגרירים והגבלות תנועה וכספים על בכירים ישראלים בעולם.

אבל הבעיה אינה מסתיימת במתרחש בזירה הבינלאומית. עלויות המלחמה האדירות הגיעו עד היום לכדי 330 מיליארד שקל. מתוך תקציב שנתי כולל של 620 מיליארד שקל. כמחצית מהתקציב הכולל. השתלטות מלאה על רצועת עזה והקמת מנהל אזרחי צבאי בשטחי רצועת עזה תעלה למדינת ישראל כ- 180 מיליארד שקל בכל שנה. מדובר בעלויות אותן מדינת ישראל לא מסוגלת לספוג. הגירעון נמצא כבר בשיאו והולך וגדל, דירוג האשראי של ישראל כבר הורד פעמיים וצפוי לספוג הורדה נוספת שתפגע לאורך שנים במחירי ההלוואות שלוקחת המדינה, מה שיביא להכבדה נוספת בנטל המיסים ויוקר המחייה שהם ממילא מהגבוהים בעולם. מדינות רבות כבר הודיעו שבכוונתן להטיל סנקציות כלכליות ואף ביטחוניות על ישראל וקרן העושר של נורווגיה שהיא מהעשירות בעולם, כבר הוציאה מיליארדי דולרים מהשקעותיה בישראל.

בתוך כל אלו מוסיפה ממשלת ישראל לקדם מספר מהלכים דרמטיים שמביאים כל אחד בתורו להרס החברה הישראלית ומערכותיה הדמוקרטיות.

המהלך הראשון הוא המשך יישום ההפיכה המשטרית בכסות של רפורמה משפטית לכאורה - בתחום זה מנהלת הממשלה מלחמת חורמה נגד בית המשפט העליון ובעיקר נגד היועמ"שית לממשלה במה שנראה כמהלך האחרון לנטרול כלל המערכת המשפטית המפקחות על הממשלה ומונעות את מימוש החרבת משטרה הדמוקרטי של ישראל. בנושא זה מוביל שר המשפטים כאחוז אמוק מוטרף, מרדף בלתי נתפס נגד כל גורמי הייעוץ המשפטי ובית המשפט העליון כמו גם לשכת עורכי הדין.

המהלך השני הוא המשך קידום חוק ההשתמטות משירות צבאי לחרדים - במציאות שבה משרתים חיילי המילואים מאות ימים בסבבי גיוס חוזרים ונשנים, תוך הרס משפחותיהם ועסקיהם. ממשיכים מנהיגי המפלגות החרדיות לדרוש מתן גושפנקה חוקית להשתמטות עשרות אלפי חרדים משירות צבאי בכל שנה ובניגוד לחוק ולהחלטת בית המשפט. לסוגייה זו השלכות כלכליות עצומות על המשק אבל גם השלכות חברתיות דרמטיות המקצינות את הקיטוב הקיים ממילא בחברה הישראלית ומקרבות אותה צעד נוסף למלחמת אזרחים עתידית.

המהלך השלישי הוא המשך הניסיונות לפרק את גופי התקשורת שאינם מיישרים קו עם מדיניות הממשלה - שר התקשורת מוביל תהליכים שיביאו להשתלטות מוחלטת על כלל גופי התקשורת במדינה מתוך כוונה להכפיפם למדיניות הממשלה ולגרום לאלו הנותרים ליישר קו עם מדיניותה. בתוך כך נמשכים הניסיונות לפרק את תאגיד התקשורת כאן 11 ואת תחנת גלי צה"ל ולהכפיף גם את הרשות השנייה למדיניות הממשלה. ובניגוד להחלטות בג"צ מודיע השר לעובדי משרדו כי אסור להם להיוועץ ביועמ"שית לממשלה הנמצאת עדיין בתפקידה על כל סמכויותיה.

ומה קורה בשאר התחומים במדינת ישראל?

מערכת החינוך נמצאת במשבר ארוך שנים המגיע כצפוי לשיא חדש. למערכת החינוך חסרים כיום למעלה מ 4200 מורים מול התקן הנדרש. זאת במצב שבו ל- 12000 מהמורים שכן מלמדים, אין כלל תעודת הוראה או הכשרה לשמש מורים. בכל מדדי מדינות ה- OECD נמצאת ישראל במקומות האחרונים המבישים: צפיפות הכיתות, שכר המורים, הישגי התלמידים ועוד.

מערכת הבריאות נמצאת אף היא במשבר מתמשך שאינו נפתר. במדינת ישראל יש את המספר הנמוך ביותר של רופאים ואחיות לנפש, ביחס לכל שאר מדינות ה- OECD וזה המצב גם בהיקף מיטות האישפוז והטיפול הנמרץ בבתי החולים וכן במספר מכשירי ה- MRI מצילי החיים. למרות זאת מוסיפה המדינה להקשות על סטודנטים לרפואה להתקבל למוסדות ישראליים בהיעדר מספיק מקומות לימוד ולהקשות על אלו שלמדו בחו"ל בניסיונותיהם להתקבל עבודה בישראל.

תשתיות התחבורה בישראל עדיין מפגרות בכ-20 שנה אחרי הצורך והיקף הנסועה הכולל את כמויות כלי הרכב העולים על הכבישים. בהיעדר מערכות היסעים המוניות שהוזנחו לאורך שנים רבות, אין מענה אמיתי לצפיפות בכבישים, מספר ההרוגים והפצועים  בדרכים שובר השנה שיאים חדשים, תקציב הרשויות הלאומיות העוסקות בנושא זה קוצץ בעוד הישראלים משלמים את המחירים היקרים ביותר למכוניות, רישוי שנתי וביטוח.

אבל במבחן התוצאה לא מצליחה ממשלת ישראל להתפנות לטפל בעניינים אלו או בגיבוש אסטרטגיה כוללת לעתיד הרחוק במגוון התחומים שנסקרו במאמר זה. על פניו נראה כי סדרי העדיפויות שלה נמצאים בשימור המבנה הקואליציוני ומשכך, גם המשך ההפיכה המשטרית, המשך הלחימה וחיזוק הקיטוב החברתי בישראל.

על ממשלת ישראל להתעשת ולהבין כי עליה לבנות אסטרטגיות פעולה בכל תחומי הליבה והתשתית של מדינת ישראל שנסקרו כאן. על ממשלת ישראל לקבל החלטה דרמטית באשר ליום שאחרי הלחימה ברצועת עזה מתוך תיעדוף החזרת החטופים בסדר עדיפות ראשון, גיבוש מתווה לניהול עתידי של רצועת עזה שאינו באחריות מדינת ישראל ומתן מענה לסוגיית היישות הפלסטינית באופן שיאפשר את חזרת תמיכת הקהילה הבינלאומית ואת מימוש חזון הנשיא טראמפ לבניית מזרח תיכון כלכלי חדש וברית מדינות חדשה הכולל גם את ישראל וערב הסעודית. כל זה לא יקרה ללא שינוי משמעותי במדיניות ממשלת ישראל או במרכיבי המנהיגות העתידיים שלה .

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>