ישראל בין משטר למלחמה:
כלכלה על פרשת דרכים

יאיר אבידן

18 בספטמבר, 2025

ישראל מצויה בשנתיים וחצי האחרונות בטלטלה חסרת תקדים. שתי רעידות אדמה חיצוניות ופנימיות התרחשו בזו אחר זו, והשלכותיהן הכלכליות חברתיות כבר ניכרות היטב. הראשונה היא המהפכה המשפטית (ההפיכה המשטרית) שהחלה בינואר 2023, אשר העלתה סימני שאלה גדולים סביב עצמאות מוסדות המדינה והעמידה בסכנה את אמון השווקים בישראל. השנייה היא המלחמה שהחלה באוקטובר 2023, מלחמה שעדיין נמשכת בקיץ 2025 וששינתה את סדרי העדיפויות התקציביים והחברתיים. שתי המערכות הללו אינן עומדות בנפרד זו מזו. הן נשזרות יחד ויוצרות תחושת אי ודאות כפולה, מוסדית וביטחונית, שהשפעתן משמעותית על הכלכלה ועל עתיד המדינה.

ניתן לציין כי שנת 2022 התאפיינה בהתאוששות וצמיחה כלכלית מהירה מהשפעות מגפת הקורונה, צמיחה שלוותה בהתגברות הלחצים האינפלציונים שהיוו שילוב של זעזועי היצע בינלאומיים (כנגזרת של המגפה בשילוב עם השלכות מלחמת רוסיה-אוקראינה) ועליהם התווספו לחצי ביקוש מקומי. התוצר בשנת 2022 צמח בקצב מהיר של 6.4% והאינפלציה הסתכמה ב-5.3% ובאותו מועד, לראשונה מזה עשור חרגה מעל תחום היעד העליון (3%). תנאים אלה במהלך שנת 2022 לוו בעלית ריבית בנק ישראל מ-0.1% עד ל-3.25% מגמה שהמשיכה גם בשנת 2023. ראוי לציין גם את השיפור במצרפים הפיסקליים כדוגמאת עודף בתקציב הממשלה של 0.6% והחוב הציבורי ירד ל-60.7%.

הגם היבטים חיוביים אלה אף לצד עליה מסוימת בפריון העבודה, הפריון בישראל אופיין (ומאופיין) כנמוך ביחס למדינות ה-OECD והעלאתו היתה ונותרה אחד מהאתגרים המשמעותיים שבפניהם המשק עומד. אתגר זה גוזר ומחייב פעילות בתחומי ההון האנושי, השקעה בתשתיות פיזיות ודיגיטליות (בכלל ובשירות הציבורי, בפרט). ברקע של מדדים אלה החלה ממשלת ישראל לקדם שינויי חקיקה הנוגעים למערכת המשפט ("המהפכה המשפטית") בהקשר זה ראוי להדגיש את החשיבות והחיוניות של קיומם של מוסדות חזקים ועצמאיים כבסיס חיוני ליציבות ולשגשוג המשק, הערכות העולות מספרות כלכלית ומחקרית, כאשר לאלה חשיבות גוברת בעידן הגלובליזציה והתעצמותם של אירועים גיאו-פוליטיים.

וראוי להדגיש - גם אם חלק מן המהלכים נעצרו, הנזק כבר ניכר, והלקח ברור. כלכלה מודרנית מבוססת על אמון, והאמון הזה מתחיל במוסדות המדינה.

מלחמת "חרבות ברזל" פרצה ב-7 באוקטובר 2023, כאשר המשק נכנס למלחמה עם תנאי בסיס כלכליים טובים כדוגמאת יחס חוב תוצר נמוך ויתרות מט"ח גבוהות. המלחמה, מצידה, יצרה שיבוש עמוק בכלכלה הריאלית. פגיעתה של המלחמה בכלכלה ניכרה במישורים רבים ויש לציין כי המשק טרם חזר למצבו ערב המלחמה והשלכות המלחמה ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים רבות. ראוי לציין בקצרה את הפגיעה בתוצר הן כנגזרת של היקף משרתי המילואים והן כנגזרת של איסור על כניסת עובדים פלשתינאים שהשליך על גידול בתוצר בשיעור שך 0.9% בשנת 2024 (שמהווה קיטון ריאלי בתוצר לנפש).

לצד זאת, ההוצאה הביטחונית זינקה. עד סוף 2024 הוציאה המדינה כ־170 מיליארד שקלים על המלחמה, ול-2025 מסגרת התקציב שאושרה מסתכמת בכ-136 מיליארד ₪, אך ראוי לציין שזה איננו מביא בחשבון את עלויות המשך המלחמה בעזה על מסגרת התרחישים השונים להם גם שונות והשלכות תקציביות ניכרות (ביין השלכות של "כיבוש" ל"כיתור" ול"פשיטות"). ללא ספק, לכל נתיב שיבחר, השלכות תקציביות ניכרות ומכאן, השלכות משקיות רחבות על תקציבי המשרדים השונים ובסופו של דבר על איכות השירותים הציבוריים אותם מקבלים אזרחי המדינה.

פרמיית הסיכון של המשק עלתה מאד בתחילת המלחמה ופחתה במהלכה, אם כי זו עדין גבוהה מרמתה ערב המלחמה. כמו כן, הופחת דירוג החוב של מדינת ישראל על ידי חברות הדירוג השונות ובחלקן אופק הדירוג עדין נותר שלילי.

במהלך המלחמה חלו תנודות רבות בשער החליפין מפיחות חד עם תחילת המלחמה עובר לייסוף חד ולשער שמייצג את חולשת השקל בימים אלה.

חוסנה של המערכת הפיננסית איפשרה את התמודדות המשק עם אתגרי המלחמה ובתמיכה ניכרת ומשמעותית בגידול באשראי העסקי, גידול באשראי לענף הנדל"ן ובאשראי למשקי בית שעיקרו למטרות דיור. חוסנה של המערכת הפיננסית מהווה נדבך ומסביר מרכזי כתומכת ומסייעת ב"ריבאונד" המאפיין את המשק הישראלי ביציאה ממשברים.

בתקופה זו האינפלציה השנתית מצוייה מעט מעל גבול היעד העליון, קיימת אי וודאות גיאו-פוליטית גבוהה, פרמיית הסיכון של המדינה גבוהה בהשוואה לרמתה ערב תחילת המלחמה. תקרת הגרעון בתקציב המדינה עודכן ל-5.2%, כאשר יש לציין שאי הוודאות הן בפעילות המשקית והן בפעילות המלחמתית עלולות להביא גם ל"פריצת" תקרה זו.

מבחינה כלכלית, תרחיש כזה משמעו מחויבות מתמשכת של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, מעבר להוצאה הביטחונית השוטפת ומעבר לפוטנציאל עלות שיקום חד פעמית שיש המעריכים אותה במאות מיליארדי שקלים. ההיסטוריה מלמדת כי מעורבות צבאית בשטח עוין לאורך שנים דוגמת לבנון בשנות השמונים והתשעים, גוררת שחיקה כלכלית קשה לצד מחירים ביטחוניים וחברתיים. ישראל של 2025 כבר מתמודדת עם גירעון גבוה בתקציב, עם ירידה בדירוג האשראי ועם עלייה ביוקר המחיה. הוספת נטל בסדר גודל כזה תכבול את ידי הממשלה בכל הנוגע להשקעות עתידיות בתשתיות, בחינוך ובבריאות תחומים שהם ליבת החוסן הלאומי ולמעשה ישמרו ואף יגדילו את הפער בינן מדינת ישראל למדינות ה-OECD.

כאן טמונה שאלה אסטרטגית משמעותית בנוגע לאתגר כיצד ישראל תאזן בין צורכי הביטחון המיידיים והצפויים לבין היכולת לשמור על משק יציב וצומח? כמובן שאין מענה מיידי וטריוויאלי, וכמובן שאלת מפתח הינה מה צופן העתיד בראי הלוחמה או הפסקת הלוחמה, קרי, מהו תרחיש תוכנית העבודה הצפוי. למנעד בין תרחישי הסדרה ביטחונית, לחימה מתמשכת או כיבוש עזה משמעויות נרחבות ובמישורים רבים. בכל מתווה שיתגבש, נכון יהיה לחזור ולהבטיח את היציבות המוסדית, הימנעות מחקיקה חד־צדדית ופגיעה בעצמאות רשויות הכלכלה והמשפט. זהו תנאי בסיסי שיהיה בו בכדי להביא להורדת פרמיית הסיכון ולהחזרת אמון השווקים.

שנית, על הממשלה יהיה לקבוע מסלול פיסקלי רב־שנתי ברור שמוביל לירידת הגירעון אל מתחת לסף מקובל וטוב שיהיה מתחת לשלושה אחוזי תוצר בטווח של תחזית רב שנתית סבירה באורכה, עם הבחנה ברורה בין השקעות צמיחה לבין הוצאות שוטפות. שלישית, טוב ונכון יהיה להציג לציבור ולשווקים תחזיות שקופות תחת התרחישים הפוטנציאלים על מנת לחזק את אמון האזרחים והשווקים. במקביל, אסור להזניח את הצורך האמיתי להגדיל את פריון העבודה ולהרחיב את ההשתתפות בשוק התעסוקה. שילוב גברים חרדים ונשים וגברים מהחברה הערבית, השקעה במערכות הכשרה מקצועיות, תמריצים לשוק העבודה, והטמעת טכנולוגיות חדשות - כל אלה הם צעדים שיתרמו רבות לחיזוק המשק, הכלכלה והחברה. הדוח האחרון של ה־OECD מצביע על כך שישראל עדיין משתרכת מאחור בפריון לעומת מדינות מפותחות, והפער הזה אינו ניתן לגישור ללא השקעות חכמות וארוכות טווח.

לבסוף, ואולי האתגר הקשה ביותר - אסור לשכוח את החוסן החברתי. מלחמות נמשכות פוגעות קודם כל במשקי הבית, במעמד הביניים ובשכבות החלשות. אם המערכת הציבורית תקרוס תחת קיצוצים, יישבר המרקם החברתי ואיתו גם החוסן הלאומי. לכן יש להבטיח שמערכות הבריאות, החינוך והרווחה יישמרו ולא יהפכו לכלי מימון מהיר להוצאות הביטחון. חשוב להבין ולהפנים שדווקא השירותים האזרחיים הם התשתית שבזכותה החברה הישראלית מחזיקה ותחזיק מעמד. ואכן, הרבה יותר קשה לעשות זאת מלהמליץ על כך - אך בזה תמדד ונמדדת המנהיגות.

בסופו של דבר, כלכלה היא לא רק מספרים. היא חוזה אמון בין מדינה לבין אזרחיה ובין מדינה לבין שותפיה הבינלאומיים. ישראל ניצבת על פרשת דרכים. הבחירה מורכבת אך תלוייה גם בממשלה על מנהיגיה. בכל תרחיש על הממשלה לבחור ולהוביל ליציבות מוסדית, למדיניות פיסקלית שקופה, להשקעות בפריון ובחוסן חברתי, לעלות לנתיב צמיחה בהתאם לפוטנציאל המשקי, להפחית את עלות המימון ולהשיב את מעמדה כמעצמת חדשנות וכלכלה. אחרת, אנו עלולים למצוא את עצמנו שקועים בביצה כלכלית ארוכת טווח.

השאלה היא אסטרטגית. דווקא כעת, בתוך סערה ביטחונית, גיאו פוליטית, חברתית, פנימית ומוסדית, יש חשיבות עליונה להוביל מדיניות כלכלית שמביטה קדימה ומתעדפת את פעילויות ותשתיות הטווח הבינוני ארוך.

נכתב ע"י יאיר אבידן, עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), יו"ר הועדה המייעצת, מכון אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן; המפקח על הבנקים היוצא

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>