מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה"ב - משמעויות לישראל

ד"ר שי הר-צבי

25 בדצמבר, 2025

Photo: Official White House Photo by Tia Dufour

ממשל טראמפ פרסם לאחרונה את מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי (National Security Strategy), המהווה מעין קריאת כיוון ליתר גופי הממשל (ולזירה הבינלאומית) באשר לתפיסת העולם וליעדים האסטרטגיים של ארצות הברית. המסמך הנוכחי משקף הלכה למעשה את מדיניותו והתנהלותו של הנשיא טראמפ מאז חזר לכהונה שנייה בבית הלבן. במרכזו - הבלטת התפיסה של "אמריקה תחילה" (America First), תוך מתן דגש לאינטרסים האמריקנים הפרטיקולאריים, רתיעה ממהלכים צבאיים ממושכים, חיזוק העוצמה והעליונות הכלכלית של ארצות הברית וכיבוד הריבונות של מדינות.

המסמך מבליט את השאיפה לביסוס הדומיננטיות הכלכלית והטכנולוגית של ארה"ב, תוך מתן דגש למאבק על שרשראות אספקה של מינרלים חיוניים; חלוקת הנטל (Burden Sharing) והגדלת ההשקעות בביטחון מצידן של בעלות בריתה של ארה"ב; התמקדות בחצי הכדור המערבי (קרי במדינות אמריקה הלטינית) בשל הצורך להתמודד עם ההגירה הבלתי חוקית והברחות הסמים; הבלטת התחרות הכלכלית עם סין והצורך בשמירת חופש השייט במרחב האינדו-פסיפי ועצמאות טיוואן; גישה ביקורתית כלפי אירופה, הנמצאת בסכנה של "מחיקה ציוויליזציונית" Civilizational Erasure)), והדגשת הצורך בסיום המלחמה באוקראינה ובחידוש היציבות ביחסים עם רוסיה.

צמצום מעורבות במזרח התיכון?

באשר למזה"ת, עולה בבירור הרצון של הממשל לצמצם את מעורבותו במרחב, שכן "חלפו הימים בהם המזרח התיכון שלט על תכנון מדיניות החוץ האמריקנית לטווח הארוך ובהתנהלות היומיומית". ברקע לכך, הטענות העולות במסמך, כי המזרח התיכון אינו מהווה עוד מוקד לאיומים ממשיים ולמאבקי כוח בזירה הגלובאלית, הגרעין האיראני טופל, והמרכזיות עבור ארצות הברית של מדינות במזרח התיכון כספקיות אנרגיה הצטמצמה. בהתאם, המסמך מדגיש את השאיפה להרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות באזור ובעולם המוסלמי, והרצון לקדם שיתופי פעולה כלכליים, טכנולוגיים ואנרגטיים. תפיסות אלו מקבלות ביטוי בקביעה בסוף הפרק שמתייחס למזרח התיכון, כי "היכולת של הנשיא טראמפ לאחד את העולם הערבי בשארם א-שיח' בחתירה לשלום ולנורמליזציה תאפשר לארה"ב לתעדף את האינטרסים האמריקנים".

התפיסה של הממשל של העדפת האינטרסים האמריקנים על פני קידום ערכים ליברלים, בניגוד לגישה שאפיינה ממשלים קודמים, באה לידי ביטוי בקביעה, כי "המפתח ליחסים מוצלחים הוא לקבל את מדינות ומנהיגי האזור כפי שהם, תוך קידום שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים משותפים". מדיניות זו באה לידי ביטוי הלכה למעשה בהעמקת הקשרים הבילטראליים עם מדינות המפרץ, כפי שהשתקף בביקור שערך יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בארה"ב בחודש נובמבר, ובעליית המדרגה בשיתופי הפעולה הביטחוניים והצבאיים בין ארה"ב לסעודיה ולקטר ובחתימה על הסכמי הגנה עם שתיהן.

המשמעות העולה במסמך היא שהיעד המרכזי של ממשל טראמפ הוא שימור היציבות האזורית, להבטיח כי המזרח התיכון לא יהיה חממה לפעילויות טרור נגד אינטרסים ויעדים אמריקנים, לצד הגנה על נתיבי השייט, בייחוד במיצרי הורמוז ובים האדום. כל זאת, תוך הימנעות ממעורבות צבאית רחבה וממושכת, ובמשתמע הסתמכות על שותפותיה של ארצות הברית באזור, ובראשן ישראל ומדינות המפרץ. למעשה, יש ציפייה מהשותפות של ארצות הברית להשתתף בנטל הביטחוני. מדובר ברכיב מרכזי בתפיסה האמריקנית הגלובאלית - הרצון לצמצם את המעורבות הצבאית וההשקעות בביטחון של בעלות בריתה של ארצות הברית ברחבי העולם בכלל, תוך דרישה כי הן יגלו אחריות רבה יותר, כולל השקעות תקציביות.

משמעויות והמלצות לישראל

מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי מייצר לישראל לא מעט הזדמנויות, אך לצידן גם אתגרים באשר לעומק הקשרים בעתיד עם הממשל האמריקני. מצד אחד, מובעת במסמך התחייבות מפורשת לשמירת ביטחונה, הכרה בחיוניותה לאינטרסים האמריקנים, והצורך להרחיב את שיתופי הפעולה עימה. ישראל אף נתפסת כשותפה חשובה בבריתות האזוריות של ארצות הברית.

מהצד השני, המשמעות העולה מהשאיפה של הממשל לצמצם ככל שניתן את המעורבות הצבאית, מטילה למעשה על ישראל מגבלות על חופש הפעולה והיכולת לקדם מהלכים צבאיים רחבי היקף ללא תיאום ו/או ללא קבלת אור ירוק מהממשל. זאת, בשל החשש שאלו יישאבו את ארה"ב למעורבות עמוקה, ואף עלולים לפגוע באינטרסים האסטרטגיים הרחבים שלה.

המשמעות היא שישראל צריכה לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניה בתקופת נשיאותו של הנשיא טראמפ בשלוש השנים הקרובות, כדי להעמיק עוד יותר את הברית האסטרטגית והיחסים המיוחדים בין המדינות ולשפר את מצבה האסטרטגי הכולל. לכך חשיבות מיוחדת, בין היתר, נוכח התגברות התפיסות הביקורתיות כלפי ישראל בדעת הקהל האמריקנית, כולל בקרב גורמים במפלגה הרפובליקנית.

הדרך המרכזית להעמקת השותפות האסטרטגית עוברת בראש ובראשונה באמצעות הפגנת הנכסיות של ישראל לאינטרסי הליבה של ארה"ב, ובראשם קידום התוכנית ההסדרית של הנשיא טראמפ במזרח התיכון, שבמרכזה הסכם נורמליזציה היסטורי עם סעודיה. הצורך במדיניות זו מתחדד עוד יותר בעת הנוכחית, נוכח הפערים המסתמנים בין ישראל לארה"ב בסוגיות הליבה המרכזיות, ובראשם המעבר לשלב השני בעזה, ההתנהלות מול הרשות הפלסטינית וכלפי איראן. מדובר, בראש ובראשונה, בהתנגדות הישראלית הנחרצת לשילובה של הרשות התהליכי הניהול והשיקום של רצועת עזה, שהינו תנאי לנכונות של מדינות ערב לגלות מעורבות בתהליכים אלו ולהשקיע את המשאבים האדירים הנדרשים לשיקום הרצועה וליצירת שלטון חלופי לחמאס. יתרה מכך, ללא הצגת אופק מדיני לפלסטינים, חזון הנורמליזציה של הנשיא טראמפ צפוי להיכנס לקיפאון ממושך.

המחלוקות בין המדינות באות לידי ביטוי גם בסוגיה האיראנית. בעוד ישראל עפ"י הפרסומים בוחנת את האפשרות לבצע תקיפה נוספת, נוכח מאמצי השיקום של איראן, ממשל טראמפ נחוש לעת עתה דווקא לנסות ולקדם הסכם גרעין חדש. יתרה מכך, בניגוד לעמדת ישראל, הקו האדום עבור ממשל טראמפ, בהתאם להצהרותיו הפומביות, הוא פעילות לשיקום פרוייקט הגרעין, ולא שיקום פרוייקט הטילים. על כן, נראה כי כל עוד איראן תגלה זהירות, בייחוד בכל הקשור לפעילויותיה בתחום הגרעין ולא יתהווה איום מוחשי לפריצה איראנית להשגת יכולת גרעינית צבאית, הנשיא טראמפ יגלה התנגדות למערכה צבאית נוספת נגדה.

אתגר נוסף שעולה ממסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי הוא בכל הקשור לחידוש הסכם הסיוע הרב-שנתי, שאמור להסתיים בשנת 2028. נוכח ההסתייגויות של ממשל טראמפ להמשיך ולהעניק סיוע כספי למדינות לצרכים ביטחוניים, ישראל צריכה לקדם מתכונת חדשה של הסכם רב-שנתי, שתבטיח את המשך התמיכה ושיתופי הפעולה הביטחוניים-צבאיים עם ארה"ב, תוך שימור היתרון האיכותי של צה"ל. במסגרת זו, יש לבחון התאמה של ההסכם החדש לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל, תוך מתן מענה לאיומים ולאתגרים המשותפים, בייחוד בכל הקשור לשיתופי פעולה טכנולוגיים. 

ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>