בפרוס השנה החדשה:
עת להחלטות מנהיגותיות

25 בספטמבר, 2025

Photo: Avi Ohayon - GPO

הפגישה הצפויה בין נשיא ארה"ב טראמפ לראש הממשלה נתניהו ביום שני בבית הלבן (29 בספטמבר) אמורה להיות בעלת חשיבות היסטורית. מפגש הפסגה יהווה צומת דרכים בו יקבע האם ישראל תצא לדרך חדשה או תשקע בביצה העזתית. על כפות המאזניים, מימוש ההצלחות הצבאיות המרשימות והפיכתן להישגים אסטרטגיים, שיבטיחו את עתידה של ישראל והחזרת החטופים. מהצד האחר, ניצב החשש מהפקרת החטופים ושקיעה בבידוד בינלאומי מסוכן, לצד סכנה ממשית לעתיד הסכמי השלום והנורמליזציה עם מדינות ערב. 

חזית ערבית-מוסלמית

בזירה האזורית, הואצו תהליכים של כרסום משמעותי בסיכויים להסדר שלום אזורי. התוצאה – פוטנציאל להיווצרות חזית ערבית-אסלאמית, תחת המכנה המשותף של ביקורת חריפה נגד ישראל. זאת, תוך ליכוד כוחות של נשיאי איראן ותורכיה מצד אחד, לצד מנהיגי מדינות ערב ומנהיגים נוספים בעולם המוסלמי, כפי שניתן היה לראות בנאומי המנהיגים בעצרת האו"מ ובכינוס ועידת הפסגה האסלאמית-ערבית בקטר. התפתחות זו משתלבת במגמה המדאיגה של התרחקות גוברת בין ישראל למדינות השלום והנורמליזציה, שהולכת ומחריפה ככל שהמלחמה בעזה נמשכת וגובר החשש מפעולה צבאית לכיבוש העיר עזה. 

במיוחד ראוי לציין את חומת העוינות שנבנית בין ישראל למצרים, האזהרות שנשמעות מצד איחוד האמירויות והתרחקות האפשרות לכינון נורמליזציה עם סעודיה. הנשיא סיסי אף הזהיר את העם בישראל, כי התנהלות ממשלת ישראל מערערת את היציבות האזורית, פוגעת בהסכמי השלום הקיימים ומונעת כל סיכוי להסכמי שלום חדשים. 

מהצד האחר, חשוב לציין את האפשרות שישראל וסוריה יחתמו במהלך הימים הקרובים על הסכמי ביטחון בתיווך אמריקני. עם זאת, גם התפתחות זו לא תוכל לשנות את מגמת ההידרדרות ביחסים עם מדינות ערב, כל עוד תימשך המלחמה בעזה.

תוכנית הנשיא טראמפ

תוכנית טראמפ בת "21 הנקודות" אמורה עפ"י הפרסומים להוביל לסיום המלחמה, להחזרת כל החטופים וליצירת שלטון חלופי לחמאס בעזה. תוכנית זו מהווה הזדמנות היסטורית, אולי אחרונה, לישראל לעצב את עתידה המדיני, הצבאי, הכלכלי והחברתי-פנימי.

מהצד האחר, בזירה הבינלאומית, גוברות מגמות ההתרחקות והניכור מישראל. הצונאמי המדיני נגד ישראל על היבטיו השונים, אם יתפתח לבידוד מדיני וסנקציות כלכליות, עלול לאיים על עוצמתה האסטרטגית של ישראל במגוון רחב של תחומים. נאומי המנהיגים בעצרת האו"מ והתמיכה הרחבה במדינה פלסטינית משקפים מגמות אלו. זאת, לצד התגברות הלכי הרוח העוינים והאנטישמיות נגד ישראל.

שקיעה בביצה העזתית?

תחילתו של מבצע צבאי עצים לכיבוש העיר עזה, ויתכן בהמשך גם מחנות המרכז, טומנת בחובה סכנות רבות ומשמעויות הרות גורל, בראש ובראשונה לחטופים, החיים והחללים כאחד. יתרה מכך, פעולה כזו עלולה להטביע את ישראל עמוק עוד יותר בביצה העזתית. מדובר בנטל מדיני, צבאי וכלכלי כבד מנשוא, שיגבה מישראל מחירים קשים ועלול להגביר את הבידוד הבינלאומי והאזורי בו היא נמצאת. הדבר יוביל בהכרח להגדלה משמעותית של הנטל הבלתי סביר על משרתי המילואים, שחלקם עשו כבר מאות ימי מילואים מאז תחילת המלחמה. ברקע לכך, המשך הניסיונות של הממשלה לקדם בתחילת מושב החורף (סוף אוקטובר) את חוק ההשתמטות מגיוס עבור בחורי הישיבות. זאת, בשעה שהצבא חוזר ומבהיר כי נדרשים לו יותר מעשרת אלפים לוחמים ועוד אלפי תומכי לחימה כדי לעמוד בעומס המשימות.

כל הרעיונות להניע את אוכלוסיית עזה לעזוב את הרצועה הינם פנטזיה חסרת אחיזה במציאות, בשל ההתנגדות הנחרצת של מנהיגי המדינות הערביות. זאת, בשל האיום על הביטחון הלאומי והיציבות הפנימית נוכח מרכזיותה של הסוגיה הפלסטינית בתודעה הציבורית הערבית. רעיונות אלו מעוררים התנגדות חריפה במיוחד במצרים, שמסרבת בתוקף לאפשר כל שימוש בשטחה להנעת האוכלוסייה, ואף מאיימת לפגוע בהסכם השלום, אם ישראל תנסה לממש זאת בפועל. 

נפיצות ביהודה ושומרון

ביהודה ושומרון, חרף ההצלחות של צה"ל ושב"כ לסכל מאות פיגועים, ניכר כי גוברת הנפיצות. הצהרות התמיכה של ראה"מ ושרים בכירים ברעיונות להחלת ריבונות מוסיפים שמן למדורה. אופציה זו הקימה חזית התנגדות רחבה בעולם, כולל איומים לפגוע בהסכמי השלום. מכל מקום, עפ"י הפרסומים, הנשיא טראמפ התחייב בפני מנהיגי ערב למנוע סיפוח יהו"ש כולה או חלקה. לכך יש להוסיף את הפעולות של הממשלה לערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית, עד כדי פירוקה, ללא יצירת חלופה שלטונית אחרת. מול פעולות והצהרות אלו יש להניף דגל אדום. זאת, משום שהן עלולות להוביל להידרדרות ביטחונית, ולהחרפה נוספת של מערכות היחסים עם מדינות ערב.

תהליכים אלו מתרחשים דווקא בשעה שהמלחמה עם איראן ומאמציה לשקם את כוחה ממחישים את חשיבות שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מדינות ערב, בהובלת ארה"ב. איראן מצידה נחושה להמשיך בדרכה למימוש החזון לחורבן מדינת ישראל. חיל האוויר אמנם הצליח לפגוע משמעותית בפרוייקטי הגרעין, הטק"ק וההגנ"א של איראן, אך לא השמיד אותם, ולכן נדרש לגייס את כל היכולות כדי להתמודד עם האיום הרב-מימדי מצידה של טהראן.
 

בשורה התחתונה, למיטב שיפוטנו, ישראל ניצבת בפני ההזדמנות, אולי האחרונה, לקדם מהלך מדיני לשחרור כל 48 החטופים כיעד עליון וכצו השעה. זאת, לצד קידום שיתוף פעולה עם מדינות ערב בהנהגת ארה"ב למציאת חלופה שלטונית לחמאס, נוכח ההבנה שצה"ל הצליח למעשה לפרק את היכולות והתשתיות הצבאיות של חמאס. תהליכים אלו יאפשרו לישראל לבסס את הברית עם מדינות ערב, ולכרוך בכך גם את תהליכי השיקום של עזה הנאמדים בעשרות רבות של מיליארדי דולרים. 

מהצד האחר, אם ישראל תיגרר למבצע צבאי ממושך ועקוב מדם לכיבוש העיר עזה ובהמשך גם של מחנות המרכז, הדבר עלול להיות הרה גורל לחטופים ולהוביל את ישראל לשקיעה בביצה העזתית ולבידוד בינלאומי ואזורי. לכך יש להוסיף את הצורך העליון לעצור את חוק השתמטות ואת תהליכי ההפיכה המשטרית, שגורמים בוודאות להחלשתה של ישראל, שכן החוסן הלאומי הינו חלק בלתי נפרד מביטחונה הלאומי הכולל של מדינת ישראל.

המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) פרופ' עמוס גלעד

עריכה: ד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>