האם האיום האיראני הרב-מימדי לקראת תפנית?

22 במרץ, 2026

^{Photo:Remix Canva AI}

_{המסר המרכזי:}

_{כשלושה שבועות מתחילת מבצע "שאגת הארי", ניכר כי ככל שהפגיעה של ישראל וארה"ב ביכולות של איראן הולכת ומעמיקה, כך מתחדדות הדילמות האסטרטגיות הניצבות בפני כל הצדדים למנגנוני הסיום של העימות.}

_{האסטרטגיה של המשטר האיראני נועדה להבטיח את שרידותו, תוך ניסיון ליצור כאוס ולפגוע במדינות המפרץ, באופן שיוביל לעליית מחירים ולמשבר בשוק האנרגיה העולמי. עבור הנשיא טראמפ, מצרי הורמוז מהווים נייר לקמוס לעוצמתה של ארה"ב וללא פתיחתם יהיה לו קשה לסיים את המלחמה. המחשה לכך ניתנה באולטימטום שטראמפ הציב לאיראן לפתוח את המצרים תוך 48 שעות. המשמעות היא שבימים הקרובים עלולה לחול עליית מדרגה בעוצמת התקיפות ההדדיות, מתוך הבנה שהמערכה מתקרבת לשלבי ההכרעה.}

_{ישראל נמצאת בפני הזדמנות להנחית מכות קשות על איראן שיסיגו משמעותית את יכולותיה ההתקפיות. לצד המאמצים להחלשת המשטר האיראני, ישראל צריכה להיערך לאפשרות שהמשטר יצליח לשרוד ויחתור להשגת נשק גרעיני בעתיד כתעודת ביטוח.}

המשטר האיראני - מאמצי הישרדות

המשטר האיראני נחוש לשרוד בכל מחיר, תוך נכונות להקצנת העימות והדיכוי הפנימי. לעת עתה, המשטר ממשיך לתפקד, במידה רבה בשל השיטה השלטונית שאינה תלויה בדמות אחת, אלא במערכת אידיאולוגית מאורגנת. מעשית, המשטר חותר ליצור כאוס אזורי וגלובאלי, באמצעות יצירת משבר אנרגיה עולמי, שיהפוך למנוף לחץ על הנשיא טראמפ. על אף המכות שספג, המשטר מפגין עד כה שליטה בכל מערכות הביטחון - החל מיד קשה כדי למנוע התפרצות מחאות עממיות וכלה במדיניות ירי, שהולכת ומסלימה, כפי שניכר בשיגור שני טילים לטווח 4000 ק"מ לעבר האי האסטרטגי באוקיינוס ההודי, דייגו גרסיה. לצד זאת, ניכר כי איראן נוקטת בעוצמה בתקיפות נגד תשתיות האנרגיה במדינות המפרץ, אך לעת עתה נזהרת שלא לשבור את הכלים מולן.

מיצרי הורמוז והאורניום המועשר - נייר לקמוס

ארה"ב בהנהגת הנשיא טראמפ נחושה לרשום הישגים היסטוריים בדמות שינוי מפת המזרח התיכון על בסיס החלשה מהותית של כלל יכולותיה ההתקפיות של איראן לשנים רבות. בה-בעת, דומה כי לעת עתה, היעד של הפלת המשטר נדחק לעדיפות נמוכה, בשל הקושי לתרגם את המטרה למעשים. בכך, ככל הנראה, קיים פער למול היעד של ישראל, כפי שדוברי הממשל רומזים באומרם כי מרבית, אך לא כל, המטרות משותפות. הנשיא טראמפ עצמו טען, כי ארה"ב מתקרבת להשגת מטרות המבצע: פגיעה מוחלטת ביכולת הטילים של איראן, השמדת התעשייה הביטחונית של איראן, חיסול חילות האוויר והים ומערך ההגנה האווירית של איראן, מניעת כל אפשרות שאיראן תתקרב ליכולת גרעינית, והגנה על בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון, ובכללן ישראל, סעודיה, קטאר ומדינות נוספות.

שני מכשולים מהותיים בפניהם ניצב הנשיא טראמפ הם הסגירה של מצרי הורמוז ו-440 ק"ג האורניום המועשר ל-60% שנותרו בידי איראן. מדובר בסוגיות המהוות עבור טראמפ נייר לקמוס לעוצמה של ארה"ב בזירה הגלובאלית וליוקרתו האישית. לתפיסתו, כל עוד איראן שולטת במעבר מכליות הנפט במצרי הורמוז, הוא לא יוכל להסכים לסיום המלחמה, שכן הדבר עלול להצטייר כמי שנכנע ללחץ האיראני. על כן, הוא נחוש לפתוח את המצרים, יתכן גם באמצעות השתלטות של כוח מיוחד על השטחים באיראן הסמוכים להם. אופציה אפשרית אחרת היא השתלטות על האי ח'ארג', שממנו איראן מייצאת כ-90% מהנפט שלה, במטרה להעצים את הלחצים על המשטר. המחשה לחשיבות המיוחדת של פתיחת המצרים ניתנה באולטימטום שטראמפ הציב לאיראן לפתוח אותם תוך 48 שעות, או שארה"ב תפציץ ותשמיד תחנות כוח באיראן.

בכל מקרה, כבר עתה ניכרות ההשלכות הגלובאליות של המערכה באיראן. הנכונות של טראמפ לאפשר לרוסיה לייצא נפט נועדה להתמודד עם עליית המחירים ולצמצם את המוטיבציה הרוסית להעניק סיוע לאיראן. הדבר עשוי אף להצביע על התפקיד המיוחד שטראמפ מייחד לרוסיה במערכת הגלובאלית בכלל ומול איראן בפרט ביום שאחרי המלחמה. מעבר לכך, הסירוב של מדינות באירופה, יפן ודרום קוריאה לקחת חלק במאמצים הצבאיים לפתיחת המצרים, עורר תרעומת עזה מצידו של טראמפ ועלול להקרין על המחויבויות הכוללות של ארה"ב כלפי מדינות אלו.

במימד האזורי, בשל החשיבות המיוחדת עבור טראמפ של מערכות היחסים עם מדינות המפרץ, סביר כי לאחר המלחמה, הוא יגלה נכונות גוברת להעניק להן יכולות צבאיות מתקדמות, אף מעבר למה שהסכים עד כה. המשמעות עלולה להיות פגיעה ביתרון האיכותי של צה"ל (QME).

הזדמנות מול חזבאללה

ההצטרפות של חזבאללה למערכה והשיגורים הבלתי פוסקים של רקטות וכטב"מים לעבר יישובי הצפון ואף למרכז הארץ, מחייבים מענה יסודי של הסרת האיום לפרק זמן ממושך. ישראל צריכה לנצל את שילוב הנסיבות הייחודי כדי לממש מטרה זו.

חזבאללה נמצא באחת מנקודות החולשה ההיסטוריות שלו מאז הקמתו. המהלומות שאיראן סופגת מקשות עליה להעניק סיוע כספי וצבאי ומקרינות על היכולת של חזבאללה להתאושש ולשוב לעוצמה שאפיינה אותו בעבר. מעבר לכך, צה"ל ממשיך להלום ולפגוע בתשתיות ובפעילים של הארגון. בלבנון קיים ממשל, בהנהגת הנשיא ג'וזף עאון, שחותר לפגיעה ממשית ביכולות של חזבאללה, אם כי עד עתה נעדר את היכולות לממש זאת. בסוריה עלה משטר העוין לחזבאללה ושואף נקמה בעקבות המעורבות של הארגון במלחמת האזרחים במדינה.

מכאן עולה, שישראל צריכה להמשיך בפעילות צבאית ומדינית משולבת. מצד אחד, להעצים את הפגיעה בארגון בכל רחבי לבנון, ובכלל זאת הרחבה מדודה וזהירה של הפעילות הקרקעית, כדי לצמצם ככל שניתן את האיום הישיר על יישובי הצפון. בה בעת, ישראל כבר עתה צריכה לבחון דרכים לשתף פעולה ואף לחזק את היכולות של הממשל הלבנוני להיאבק בחזבאללה כמכפיל כוח במאמצים לגריעת היכולות הצבאיות שלו.

מדינות המפרץ - מגמות מתנגשות ביחס לישראל

בהיבט האזורי הרחב, מסתמנות שתי מגמות סותרות. האחת, שההתקפות האיראניות על מדינות המפרץ יובילו להעמקת מכלול שיתופי הפעולה בין ישראל למדינות אלו, ולמעשה יניחו את התשתית להרחבת הסכמי אברהם. מהצד האחר, יש לתת את הדעת לתחושות בקרב מדינות אלו שישראל היא זו שגררה את ארה"ב למערכה כנגד איראן. לתפיסתן, ישראל הופכת למעצמה אזורית, כמעט בלתי נשלטת, הנהנית מגיבוי מלא מצד ארה"ב, באופן שמציב אתגר עבורן. הביטוי לכך עלול להיות דווקא בהעמקת הציר הסוני בין סעודיה, תורכיה, מצרים ופקיסטאן.

בשורה התחתונה, ישראל נמצאת בפני הזדמנות היסטורית להחליש משמעותית את ציר הרשע האיראני, באופן שיקרין על ביטחונה ומצבה האסטרטגי הכולל במזרח התיכון ויסיר מעליה איומים משמעותיים. לצד זאת, יש לקחת בחשבון שאם המשטר האיראני הקיצוני יצליח לשרוד, הוא ישקיע מאמצים רבים לשיקום כלל יכולותיו, תוך מיקוד מאמץ מיוחד בהשגת נשק גרעיני כתעודת ביטוח מפני מתקפות נוספות. מכאן עולה שישראל צריכה לנצל את חלון הזמנים להעמיק ככל שניתן את עוצמת הפגיעה ביכולות האיראניות, ובה-בעת להחליש את מוקדי הכוח השלטוניים, בניסיון ליצור את התנאים להתקוממות של הציבור האיראני.

המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) פרופ' עמוס גלעד

עריכה: ד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן