_{פגישתם הצפויה של ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ מהווה אבן דרך יוצאת דופן בחשיבותה. בראש ובראשונה, מדובר בסוגיית עזה. חמאס נחוש לשמור בכל מחיר על נוכחותו ואחיזתו הפנימית כתשתית לשיקום כוחו הצבאי והמדיני בעתיד. התעקשות ישראל להימנע משילוב הרשות הפלסטינית בתהליכי הניהול והשיקום בעזה, עלולה להכשיל את יוזמת ארה"ב להקמת כוח רב-לאומי, שמשימתו העיקרית היא לפרק את חמאס מנשקו. הנורמליזציה עם סעודיה אינה יכולה לקרום עור וגידים ללא יצירת חלופה לשלטון החמאס והתווית אופק מדיני על בסיס תפיסת שתי המדינות. נוכח הואקום שנוצר, אף הולך ומתהווה ציר שיתוף פעולה חסר תקדים בין ארה"ב למדינות המפרץ.}

_{מול איראן, הנשיא טראמפ מעוניין לקדם הסכם גרעין 2.0 וקשה להניח, בעת הנוכחית, שהוא יהיה נכון להעניק לישראל אור ירוק לתקיפה, כל עוד אין איום גרעיני מוחשי. מול סוריה, טראמפ חותר להסדר ביטחוני, שכרוך בנסיגה ישראלית מהשטחים שכבשה לאחר ההפיכה לפני כשנה. הפערים בין ישראל לארה"ב מתבטאים גם ביחס האוהד של הנשיא טראמפ כלפי תורכיה וקטר.}

_{מלחמת חרבות ברזל הוכיחה מעל לכל צל של ספק שעוצמתה של ישראל תלויה במידה רבה בברית עם ארה"ב. נוכח זאת, הביקור של ראה"מ בארה"ב נראה כהזדמנות היסטורית לקבל החלטות אסטרטגיות שיהוו השלמה להישגים הצבאיים, ויאפשרו להפיק פירות מדיניים, ביטחוניים וכלכליים, כולל מוכנות לעימותים הצבאיים העתידיים עם איראן ושלוחיה. לפיכך, נדרש שינוי כיוון במדיניות ישראל, באופן שיאפשר לה להשתלב בתוכנית ההסדרית הרחבה של הנשיא טראמפ. זו אמורה לסלול את הדרך לחיזוק הסכמי השלום ואברהם, והרחבתם להסכם נורמליזציה פורץ דרך עם סעודיה.}