"מכתב הטייסים" וגבולות חופש הביטוי: מה חושב הציבור? 

מאת אסיף אפרת

המלחמה בוחנת שוב ושוב את גבולות חופש הביטוי והמחאה בישראל. אכן, הניסיונות לצמצם את חופש הביטוי החלו עוד לפני ה-7 באוקטובר 2023, כחלק מהמהפכה המשטרית שקידמה הממשלה. אך המלחמה סיפקה אמתלה מצוינת להוקיע ולפעול כנגד מי שמבקר את הממשלה ואת מדיניותה, קורא להפסקת המלחמה או מגלה הזדהות עם סבלה של האוכלוסייה בעזה. האזרחים הערבים בישראל עמדו בתחילה במוקד המתקפה על חופש הביטוי, אך גם מבקרי הממשלה היהודים מרגישים את שחיקתה של חירות דמוקרטית בסיסית זו.

"מחאת המכתבים" של חודש אפריל – סדרת עצומות פומביות שחותמיהן דורשים את הפסקת המלחמה – מהווה מקרה מבחן מעניין לגבולותיו של חופש הביטוי תחת מלחמה. המכתב שפתח את המחאה – "מכתב הטייסים"  התפרסם בכלי התקשורת כמודעה חתומה על ידי כ-950 לוחמי צוות אוויר במילואים ובדימוס. חותמי המכתב דרשו את "השבת החטופים הביתה ללא דיחוי, גם במחיר הפסקת הלחימה באופן מיידי". עוד נטען במכתב כי "המלחמה משרתת בעיקר אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא אינטרסים ביטחוניים". לפיכך החותמים קראו לאזרחי ישראל "להתגייס לפעולה, בכל מקום ובכל דרך". יש לשים לב כי המכתב לא קרא לסרבנות, להפרת סדר או למחאה אלימה, אלא רק להתגייסות לפעולה כדי להפסיק את המלחמה. חותמי המכתב גם לא ערערו על הסמכות ועל הלגיטימציה של הממשלה.
אך מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, הגיב למכתב בחומרה בטענה כי חרג מגבולות חופש הביטוי. בר קבע כי אין מקום למכתב מסוג זה בזמן מלחמה וכי חיילי המילואים שחתמו עליו לא יוכלו להמשיך לשרת בצה"ל.

המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בחן את עמדת הציבור כלפי חופש הביטוי ומכתב הטייסים באמצעות סקר בקרב מדגם מייצג של 1490 משיבים. הסקר התקיים בתאריכים 21-27 באפריל. ממצאי הסקר מראים שרוב בציבור הישראלי (67%) מסכים עם הדרישה המובעת במכתב – החזרת כל החטופים גם במחיר הפסקת הלחימה. כצפוי, התשובות מראות על פער משמעותי בין המחנות הפוליטיים: מצביעי האופוזיציה תומכים בהפסקת הלחימה למען החזרת החטופים ברוב גדול של 88%; בעוד בקרב מצביעי הקואליציה רק 41% הביעו תמיכה. 

יחד עם זאת, בעוד הציבור תומך בדרישה העיקרית המובעת במכתב, הוא חצוי ביחסו ללגיטימציה של המכתב. 52% מהציבור סבורים שניתן להביע דרישה להפסקת המלחמה באופן פומבי תוך מתיחת ביקורת על הממשלה. התמיכה בביקורת פומבית על הממשלה נמוכה במיוחד בקרב מצביעי הקואליציה. כאמור לעיל, 41% ממצביעי הקואליציה הביעו הסכמה עקרונית עם הדרישה להפסקת המלחמה למען החזרת החטופים; אך רק 19% מהם חושבים שמחאה פומבית המבטאת דרישה זו היא לגיטימית, בעוד 68% סבורים שאינה לגיטימית. 

פירושו של דבר: מצביעי הקואליציה מתנגדים לביקורת על הממשלה, גם כאשר חלקם מסכימים עם הביקורת לגופו של עניין. בנוסף, 74% ממצביעי הקואליציה  מסכימים עם החלטתו של מפקד חיל האוויר להטיל סנקציה על חותמי המכתב ולהפסיק את שירותם בצה"ל. אנו רואים, אם כן, כי מבחינת רוב מצביעי הקואליציה ביקורת על הממשלה ותביעה לשינוי מדיניות – הפסקת המלחמה – נמצאות מחוץ לגבולות הלגיטימיים של חופש הביטוי.

      
יצוין כי גם מיעוט בקרב מצביעי האופוזיציה מסתייג מהביקורת הפומבית שמביע מכתב הטייסים: 15% מהם סברו כי המכתב אינו לגיטימי; 20% הסכימו עם הסנקציה שהטיל מפקד חיל האוויר.

תחושות הציבור ביחס למכתב הטייסים מצטרפות לנתונים נוספים המראים סובלנות הולכת ונשחקת לביטוי של ביקורת ומחאה נגד השלטון בישראל בזמן מלחמה. אולם, דווקא בעת מלחמה חיוני כי הציבור ישמיע את קולו ויבקר את הממשלה, בוודאי כאשר אותה ממשלה מנהלת מערכה ממושכת הגובה מחירים עצומים ללא מטרה ברורה. אך גם כאשר הביקורת מושמעת באופן מאופק – ללא ערעור על סמכות הממשלה וללא איומים – היא נתפסת כבלתי לגיטימית מבחינת מרבית מצביעי הקואליציה ואפילו עבור מיעוט קטן של מצביעי האופוזיציה.  

   
חופש הביטוי, והפיקוח הציבורי על הממשלה שהוא מאפשר, הם מרכיב חיוני של הדמוקרטיה. עלינו להילחם למען שמירה על זכות זו כדי להשפיע על מהלך המלחמה הנוכחית וכדי שנוכל לכוון ולרסן כל ממשלה עתידית. הביקורת לעיתים אינה נוחה. אבל דמוקרטיה נשענת על הזכות של כל אדם לומר בקול את עמדתו – גם אם זו מערערת על פעולות המדינה, ואפילו בזמן מלחמה. 

פרופ' אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן

פורסם לראשונה בג'רוזלם פוסט ב 8/5/2025