אי-אמון בכנסת
ד"ר חיים וייצמן
המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מקיים באופן קבוע מחקרי דעת קהל בישראל. לאורך השנים ובכל המחקרים, בודק המכון את מידת האמון להם זוכים מוסדות השלטון בקרב הציבור בישראל.
בכל המחקרים, שערך המכון לחירות ואחריות, ללא יוצא מן הכלל, מבין כל מוסדות השלטון, "זוכה" הכנסת לתפוס את המקום האחרון באמון הציבור. לא ששאר המוסדות זוכים לאמון גבוה במיוחד, אבל הכנסת תמיד משתרכת מאחור ובפער ניכר מאלה שמעליה.
מסקר חודש נובמבר רק 12 אחוזים, רק אחד מכל שמונה ישראלים הביעו אמון בכנסת. בבית המשפט העליון, לשם השוואה, הביעו אמון כמעט פי ארבעה, 42 אחוזים, ובממשלה הביעו אמון חמישית מן המשיבים. הכנסת מעולם לא עברה את 20 האחוזים מקרב הציבור שנתנו בה אמון וברוב הסקרים אפילו לא את 15 האחוזים. נראה שחברי הכנסת, ובעיקר חברי הכנסת מן הקואליציה הנוכחית עושים ככל יכולתם כדי להמאיס את הכנסת על הציבור.
לפני הבחירות לכנסת בנובמבר 2022, כשהקואליציה הנוכחית הוותה את האופוזיציה, עשו חבריה כל שהיה ביכולתם כדי לחבל בעבודת הכנסת. כך למשל, הם לא השתתפו בוועדות הכנסת, בהן נעשית עיקר העבודה של בית המחוקקים, ואפילו מנעו הקמת שתי ועדות חשובות. על-פי תקנון הכנסת, בראש הוועדה לביקורת המדינה עומד או עומדת חבר או חברת כנסת מן האופוזיציה. כאשר רצה יושב-ראש הכנסת דאז ח"כ מיקי לוי, להקים את הוועדה לביקורת המדינה, אף לא חבר כנסת אחד מן האופוזיציה של אותם ימים (הקואליציה של היום) הסכים לעמוד בראש הוועדה. וזו אכן לא קמה ולא תפקדה. כך גם לגבי ועדת האתיקה של הכנסת, זו שתפקידה לפקח על התנהלות חברי הכנסת. התקנון קובע כי הוועדה הזו, ועדת האתיקה, תורכב משני חברי כנסת מן הקואליציה ושניים מן האופוזיציה. איש מחברי הכנסת מהסיעות שהיו אז באופוזיציה לא הסכים להיות חבר בוועדה, וזו לא הוקמה. כך יכול היה, למשל, חבר הכנסת, דוד אמסלם, להשתלח ביושב ראש הכנסת בלשון ביבים ולא היה מי שיקרא אותו לסדר ויטיל עליו סנקציות, שהרי זו סמכותה הבלבדית של ועדת האתיקה, וזו כאמור, לא קמה.
מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, ובעיצומה של המלחמה כשהצבא נלחם בשתי חזיתות, כשהמילואימניקים עושים מאות ימים של שירות בשנה, כשחיילים נהרגים, כשהשב"כ וזרועות הביטחון האחרות עושים ימים כלילות והם מתוחים עד קצה גבול היכולת, יצאה לה הכנסת לשתי פגרות ארוכות, ועוד הפחיתה יום דיונים אחד מתוך שלושת ימי הדיונים השבועיים. בכלל, נראה שחברי הכנסת מן הקואליציה עסוקים כמעט רק בדבר אחד, בתחרות מי מהם או מהן ישתלח ביתר גסות במפקדי צה"ל ובראשי מערכת הביטחון. רק בשבוע שעבר כינה חבר הכנסת ביסמוט את מפקדי צה"ל "חונטה צבאית", חברת הכנסת גוטליב מאשימה את צה"ל בנסיון הפיכה צבאית. ובנוסף, חברי כנסת ויושבי ראש ועדות מתייחסים בבוז ובגסות רוח למשפחות החטופים. בין פגרה לפגרה, כשהם לא עוסקים בתיאוריות קונספירציה (מי אמר ח"כ ואטורי?), בהעלבת משפחות חטופים, או בהשתלחויות בכוחות הביטחון, הם עסוקים בעצמם, בהרחבה מטורפת של החסינות שלהם, כך שחברי הכנסת יעמדו מעל החוק. "נושא שאין חשוב ממנו" כדברי שר המשפטים מעל דוכן הכנסת בשבוע בו עדיין 100 חטופות וחטופים שבויים בידי החמאס כבר ארבעה-עשר חודשים. ומצד שני, אין באמת אופוזיציה אפקטיבית שתציל את כבוד הכנסת. לא פלא שרוב עצום בציבור (כמעט 90 אחוזים) אינו נותן אמון בכנסת. כאילו בכך לא די, ישנו גם יושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה.
עדיין טבועה בנו התמונה מעוררת הפלצות מפתיחת משפטו של נתניהו במאי 2020, לפני למעלה מארבע שנים, בה עומדים סביבו חברי כנסת של הליכוד עטויי מסיכות, כשהם מנסים להלך אימים על בית המשפט. לימינו של נתניהו באותו מופע אימים, לא אחר מאשר יושב ראש הכנסת של היום, אמיר אוחנה. ועל-כן, אין זה מפתיע שכאשר המנהיג קורא, שוב מפציע לו ח"כ אוחנה לשרת את צרכי אדונו ולנסות לתקוע מקלות בגלגלי מרכבת המשפט, שגם כך מתנהלת לה בעצלתיים.
אוחנה מתלונן שבית המשפט לא תיאם אתו את מועדי העדות של נתניהו במשפט. ובכן, בית המשפט אינו חייב דבר ליושב ראש הכנסת ואינו חייב לתאם מתן עדות של חבר כנסת כאשר הוא נאשם בפלילים. כדאי להזכיר ליושב ראש הכנסת שהרשות השופטת היא רשות עצמאית במדינה דמוקרטית ואינה כפופה לרשויות האחרות.
גם הכנסת, הרשות המחוקקת אמורה היתה להיות עצמאית, אבל יושב ראש הכנסת הזה כבר ויתר לגמרי על עצמאותו של הבית והכפיף אותו לחלוטין לממשלה, ולמעשה לאינטרסים של ראש הממשלה.
אבל, אם יושב ראש הכנסת מצא לנכון לדרוש מבית המשפט לתאם אתו את סדרי עדותו של הנאשם נתניהו, מוזר שלא שמענו את אמיר אוחנה פונה לבית המשפט ודורש ממנו לנצל את הפגרות הארוכות של הכנסת כדי לקדם את משפטו של נתניהו. בהתנהלות כזו של חברי הכנסת ושל יושב ראש הכנסת, לא פלא שהציבור מביע בה אי-אמון.