הישראלים נותנים למלחמה ציון "נכשל"

מאת פרופ' אסיף אפרת

לאחר שנה וארבעה חודשים, כאשר המלחמה באה אל סופה – לפחות זמנית – הגיעה העת לבצע הערכה. מהי תוצאת המלחמה? כיצד השפיעה המלחמה על ביטחון המדינה ועל החברה הישראלית? המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן ביקש ממדגם מייצג של ישראלים להעריך את תוצאות המלחמה באמצעות סקר שהתקיים ב-9-12 בפברואר. הממצאים מעידים על אכזבה ופסימיות של הישראלים הן מהתוצאות הישירות של המלחמה והן מהשפעותיה הרחבות.

האכזבה מתוצאות המלחמה עולה מן השאלה הבסיסית ביותר: מי ניצח? רק 17% מהישראלים – שישית מהציבור – סבורים כי ישראל ניצחה את חמאס. בקרב מצביעי ימין, שיעור גבוה יותר – 31% – מזהה ניצחון (לעומת 12% של מצביעי מרכז-שמאל), אך גם כאן מדובר במיעוט. ביטוי נוסף לאכזבה עולה מהשאלה: האם יעדי המלחמה הושגו? רק 10% מהציבור סבורים כי ישראל אכן השיגה את יעדי המלחמה. פירוש הדבר: עבור הרוב המכריע של הציבור, ישראל מסיימת לחימה של למעלה משנה ללא ניצחון ומבלי שהושגו יעדי המלחמה.

ההערכה של התוצאות הביטחוניות ארוכות הטווח של המלחמה גם היא אינה חיובית. ראשית, הישראלים פסימיים ביחס לסיכוי לעימות עתידי עם חמאס. 63% – כמעט שני שלישים מהציבור – סבורים כי עימות כזה אכן יגיע תוך חמש שנים. שנית, רק כשליש מהישראלים סבורים כי ישראל הצליחה להחזיר לעצמה את יכולת ההרתעה שנפגעה ב-7 באוקטובר. שלישית, מיעוט בקרב הישראלים (42%) סבורים כי מצבה הבטחוני של ישראל טוב יותר משהיה לפני המלחמה. אמנם, שיעור זה גבוה יותר משיעור אלה הסבורים שמצבה הבטחוני של המדינה הורע (32%) או לא השתנה (20%). אך אם לאחר מלחמה קשה וממושכת פחות ממחצית הישראלים רואים שיפור במצב הבטחוני, זהו ביטוי נוסף לחוסר שביעות רצון מהאופן בו הסתיימה המערכה.

מעבר להשלכות הביטחוניות, המלחמה חוללה שינויים עמוקים בחברה ובפוליטיקה בישראל. גם כאן, יותר ישראלים מזהים שינויים שליליים. כך ביחס להשפעת המלחמה על אחדות החברה הישראלית. המלחמה הייתה אמורה לאחד את הישראלים: היא החלה כמלחמה מגן נגד אויב אכזר שפלש לשטח המדינה וביצע טבח ברברי. העם כולו תמך ביציאה למלחמה תחת הסיסמה "יחד ננצח". אך האחדות התפוגגה במהרה והפכה לרצף מחלוקות והאשמות. לאחר שנה וארבעה חודשים, 40% מהאזרחים חושבים שהחברה הישראלית כיום מפולגת יותר מכפי שהייתה טרם המלחמה, לעומת 29% בלבד הסבורים כי ישראל כיום מאוחדת יותר ו-27% שאינם רואים שינוי.

אך לא רק האחדות החברתית נפגעה; ישראלים רבים סבורים כי גם המשטר הדמוקרטי ניזוק. אכן, המלחמה חשפה פגמים מהותיים בדמוקרטיה הישראלית: הטלת הגבלות על חופש הביטוי וההפגנה; ממשלה שמנהלת מלחמה ללא פיקוח משמעותי של הכנסת או הציבור; ממשלה שמסרבת לקחת אחריות לכישלונה באמצעות עריכת בחירות או הקמת ועדת חקירה ממלכתית – כל אלה מראים את שבריריות הדמוקרטיה שלנו. ואכן, כמעט מחצית הציבור – 44% – חושבים שהמשטר הדמוקרטי היום חלש יותר משהיה טרם המלחמה, לעומת 9% בלבד הסבורים שהדמוקרטיה התחזקה ו-37% שאינם רואים שינוי.

בסיכומו של דבר, הישראלים מסתכלים על המציאות הכואבת בצורה מפוכחת. הם מכירים בכך שהמלחמה לא הסתיימה בניצחון הנכסף ושעימות נוסף עם חמאס הוא רק עניין של זמן. רבים מהישראלים מזהים את ההשפעות השלילית של המלחמה בהעמקת הפילוג החברתי והחלשת הדמוקרטיה. נדרש דיון ציבורי בהשפעות אלה ובדרכים לצמצומן. עלינו לעשות הכל כדי לשקם במהירות את החברה והדמוקרטיה בישראל ולמנוע נזק ארוך טווח.

התנאי לתחילת התיקון הוא החלפת הממשלה. אכן, ממשלה שניהלה מלחמה כושלת אמורה לשלם את המחיר הפוליטי ולסיים את תפקידה. כך היה בעבר: מלחמת יום הכיפורים זרעה את זרעי המהפך הפוליטי של 1977. הכישלון של 23', כמו הכישלון של 73', צריך לייצר תביעה ציבורית תקיפה מהממשלה: קבלו אחריות, פנו את מקומכם.

פרופ' אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן

פורסם לראשונה בזמן ישראל ב 25/2/2025