מהן עמדות הציבור ביחס להקמת ועדת חקירה למלחמת ה 7 באוקטובר?
רענן סוליציאנו-קינן ואמנון כוורי
21 בנובמבר, 2024
מאז ה 7 באוקטובר חוזרת ועולה הדרישה להקמת ועדת חקירה לנסיבות שהובילו למתקפת הפתע ולאירועים שהתרחשו במהלכה ובעקבותיה. הממשלה מצידה סרבה עד כה להקים ועדת חקירה, ובימים אלה מקדם ראש הממשלה חוק חריג באופיו המקים מנגנון של ועדת חקירה פוליטית ונועד לאסור על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר.
ההצדקה להקמת ועדת חקירה בעקבות כשל של הרשות המבצעת נובעת מהחשיבות של למידה והפקת לקחים על מנת להקטין סיכונים דומים בעתיד, ומתכונת ועדת החקירה נועדה לאפשר חקירה יסודית ועצמאית, תוך שמירה על אמון ציבורי בגוף החוקר. עקב תפקידה הציבורי החשוב של ועדת חקירה במצבי משבר לאומי, לתמיכת הציבור בהקמת וועדת החקירה ולאמון שלו במתכונתה יש חשיבות מרכזית.
על מנת לבחון את דעת הקהל בנושא וועדת החקירה למלחמת ה 7 באוקטובר, ערכנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן סקר בקרב מדגם מייצג של 807 משיבים, בין 11-14 בנובמבר 2024. תוצאות הסקר מצביעים על תמיכה ציבורית גבוהה מאד (90%) בהקמת ועדת חקירה לאירועי ה 7 באוקטובר. שיעור התמיכה הגבוה מעיד באופן מעשי על קונצנזוס ציבורי ביחס לצורך להקים ועדת החקירה. קונצנזוס זה מרשים נוכח הקיטוב הפוליטי והעדר הסכמה על כמעט כל נושא העומד על סדר היום. הציבור רוצה שתהיה חקירה יסודית של אירועי ה 7 באוקטובר.
השאלה כמובן היא לגבי מתכונתה של הוועדה. על מנת לבחון את העדפת הציבור למתכונת הוועדה, שאלנו את הציבור שאלות הנוגעות להליך מינוי חברי הוועדה וזהות העומד בראש הוועדה. סוגיות אלו מרכזיות להבחנה בין שני ההסדרים העיקריים להקמת ועדת חקירה עצמאית בישראל: ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה (כדוגמת ועדת החקירה לאסון הר מירון), וועדת בדיקה ממשלתית לפי סעיף 8א לחוק הממשלה (כדוגמת ועדת פינקלשטיין לחקר בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע). ההבדל המרכזי בין שני סוגי הוועדות נוגע למידת העצמאות שלהן מהממשלה הממנה אותן. חברי ועדת חקירה ממלכתית ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון ובראש הוועדה עומד שופט/ת בכיר/ה (מחוזי או עליון). חברי ועדת בדיקה ממשלתית ממונים על ידי הממשלה ובראש הוועדה יכול לעמוד כל אדם או שופט בדימוס (מכל ערכאה).
ממצאי הסקר מראים באופן ברור העדפה ציבורית להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ביחס לשאלה מי צריך למנות את חברי הוועדה, 48% מהנשאלים העדיפות שזה יעשה על ידי נשיא ביהמ"ש העליון, לעומת 17% בלבד שהעדיפו מינוי על ידי הממשלה (12% העדיפו גורם ממנה אחר, ו- 24% לא ידעו). בשאלה מי צריך לעמוד בראש ועדת החקירה, התמיכה הגבוהה ביותר, של 33%, היתה ל"שופט/ת בכיר/ה", כאשר האפשרות של איש/אשת בטחון בכיר/ה היתה מקום שני עם 16% ולאחריה איש אקדמיה (11%).
על מנת לאמוד את מידת העצמאות שהציבור רוצה שתהיה לוועדת החקירה, שאלנו מי לדעתם צריך לקבוע את הנושאים שתחקור הוועדה. במלים אחרות, שאלנו מי צריך לשלוט במנדט או מרחב הפעולה של הוועדה. למרות שהחוק הקיים מאפשר לממשלה להגדיר את המנדט של החקירה גם במקרה של ועדת חקירה ממלכתית. גם כאן ניכרת ההעדפה לוועדה עצמאית. 71% מהנשאלים מעדיפים שהוועדה תקבע בעצמה את הנושאים שיכללו בחקירה. רק 8% העדיפו שהממשלה היא זו שתקבע. הציבור נותן אמון נמוך מאוד בממשלה שתחקור את אירועי ה 7 באוקטובר.
תוצאות סקר זה ברורות ומובהקות. קיימת תמיכה גבוהה מאד, ולמעשה קונצנזוס, במינוי ועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר. העדפות הציבור לגבי דרך מינוי הוועדה וזהות העומד/ת בראשה מעידים באופן ברור על העדפה ציבורית לוועדת חקירה ממלכתית. חיזוק נוסף למסקנה זו עולה גם מההעדפה הברורה שוועדת החקירה היא זו שתקבע את הנושאים שייחקרו - מה שמעיד על רצון ציבורי שלוועדת החקירה תהיה עצמאות רבה מאד בניהול החקירה. העדפות ציבוריות אלה עולות בקנה אחד גם עם הלקחים ההיסטוריים במדינות שונות ובהן בישראל, אשר הובילו להכרה בחוסר ההתאמה של ועדות חקירה פוליטיות לחקירת משברים לאומיים, וליצירת הסדר ועדת החקירה הממלכתית בשנת 1968. הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה 7 באוקטובר היא הדרך הנכונה והמחייבת לשם חקירת המשבר החמור בתולדות המדינה, והציבור הישראלי תומך בכך באופן ברור. חקירה עצמאית של האירועים היא צעד ראשון לבניית אמון מחודש במוסדות השלטון. יישום מסקנות הוועדה ולקיחת אחריות של מי שיימצא אחראי למחדל הם השלב הבא להבטחת האמון הציבורי. ללא שני אלו, מדינת ישראל לא תוכל להשתקם מהאסון.