האם הרפורמה המשפטית והמחאה הובילו ל-7 באוקטובר? מה חושב הציבור

ד"ר עומר יעיר

יותר מתשעה חודשים עברו מאז מתקפת הטרור האכזרית של החמאס ב-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל". בשיח הציבורי נשמעות שוב ושוב טענות והאשמות לפיהן אירועים ותהליכים שונים שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות הם שהובילו לטבח הנורא ולמלחמה.

מה חושב הציבור? אילו אירועים ותהליכים הציבור הישראלי מזהה ככאלה שתרמו לאירועי ה-7 באוקטובר? כדי לבחון זאת, ערכנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן סקר מקוון עם מדגם מייצג של 807 משיבים במהלך יולי 2024 (הסקר נערך על ידי חברת iPanel). למשיבים הוצגו חמישה אירועים ותהליכים פנימיים שהתרחשו בישראל בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, ויש הטוענים שהובילו אליו – (1) קידום הרפורמה המשפטית על ידי הממשלה; (2) חקיקת החוק לביטול עילת הסבירות ביולי 2023; (3) המחאה הציבורית נגד הרפורמה המשפטית; (4) איומים מצד מתנגדי הרפורמה המשפטית באי-התייצבות למילואים; ו-(5) העוינות בין המחנות הפוליטיים בישראל. לגבי כל אחד מאלה, המשיבים נשאלו האם הם מסכימים או לא מסכימים לכך שהאירוע/תהליך תרם להתרחשות אירועי ה-7 באוקטובר ולפריצת המלחמה בעזה. שני האירועים/תהליכים הראשונים נוגעים לפעולות שקידמה הממשלה סביב הרפורמה המשפטית; השניים שלאחר מכן נוגעים לפעולות שנקטו מתנגדי הרפורמה; והאחרון הינו כללי יותר ונוגע להידרדרות היחסים בין המחנות הפוליטיים.

תרשים 1 להלן מציג את הממצאים בקרב כלל המדגם (הממצאים חושבו עם משקולות לפי הצבעה בבחירות 2022). ניתן לראות כי ההסכמה הבולטת נוגעות להשפעת הקיטוב הפוליטי והעוינות בין המחנות הפוליטיים על אירועי ה-7 באוקטובר: מעט יותר משני שלישים מהישראלים הסכימו על כך. רוב מעט קטן יותר, כמעט 60 אחוזים, הסכימו כי המחאה הציבורית כנגד הרפורמה המשפטית תרמה לאירועי ה-7 באוקטובר. ואילו רוב קטן עוד יותר, של 54 אחוזים ו-51 אחוזים, הסכימו כי איומים באי-התייצבות למילואים וקידום הרפורמה המשפטית, בהתאמה, תרמו גם הם להתרחשות אירועי ה-7 באוקטובר. מיעוט גדול, 45 אחוזים, הסכימו שחקיקת החוק לביטול עילת הסבירות ביולי 2023 השפיעה אף היא.

תרשים 1. הסכמה לגבי תרומת תהליכים פנימיים ל-7 באוקטובר – כלל הציבור

נוסף על הממצאים בכלל הציבור, חשוב להבין מהם הפערים בין מצביעי הקואליציה ומצביעי האופוזיציה. האירועים והתהליכים שנשאלו נוגעים במידה רבה למחלוקות בין הקואליציה והאופוזיציה הנוכחיות, בדגש על הרפורמה המשפטית. לאור זאת, פערים קטנים בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה יעידו על הסכמה בין המחנות – מה שיאפשר, אולי, הפקת לקחים משותפת במטרה למנוע אירועים דומים. מנגד, פערים גדולים בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה עלולים להעיד על כך שההחברה הישראלית תיתקל בקשיים בתיקון והפקת לקחים לעתיד.

תרשים 2 להלן מציג את הממצאים בחתך מצביעי קואליציה (צד ימין של התרשים) ואופוזיציה (צד שמאל). הפער הקטן ביותר, 13 נקודות אחוז, היה ביחס להסכמה שהעוינות בין המחנות הפוליטיים תרמה לאירועי ה-7 באוקטובר, כאשר רוב בשתי הקבוצות – 78 אחוזים ממצביעי הקואליציה ו-65 אחוזים ממצביעי האופוזיציה – הסכימו לכך. ייתכן שהפער הקטן יותר נובע מכך שאין בתהליך הזה צד אחד ש"אשם" באופן ברור. ואמנם, ניכרים פערים גדולים יותר בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה ביחס לשאר התהליכים. כך, ישנו פער של כ-34 נקודות אחוז ביחס להסכמה אודות ההשפעה של איומים באי-התייצבות למילואים: רוב גדול של 75 אחוזים ממצביעי הקואליציה לעומת מיעוט לא מבוטל של 41 אחוזים ממצביעי האופוזיציה שקישרו בין איומי אי-ההתייצבות ל-7 באוקטובר. וישנו פער גדול, של 28 נקודות אחוז, גם ביחס להסכמה כי המחאה הציבורית כנגד הרפורמה המשפטית תרמה לאירועי ה-7 באוקטובר: 77 אחוזים ממצביעי הקואליציה לעומת כמחצית ממצביעי האופוזיציה.

פערים מעט קטנים יותר, של 20-25 נקודות אחוז, ישנם ביחס לשני התהליכים להם אחראית הממשלה. בזמן שמיעוט לא מבוטל ממצביעי הקואליציה, 39 אחוזים, הסכים כי קידום הרפורמה המשפטית על ידי הממשלה תרם ל-7 באוקטובר, רוב של 63 אחוזים ממצביעי האופוזיציה הסכים לכך. ובזמן שכשליש ממצביעי הקואליציה הסכים כי חקיקת החוק לביטול עילת הסבירות תרמה ל-7 באוקטובר, רוב קטן של 55 אחוזים ממצביעי האופוזיציה סבר כך.

תרשים 2. הסכמה לגבי תרומת תהליכים פנימיים ל-7 באוקטובר – בחתך מצביעי הקואליציה והאופוזיציה

אין ספק שמדובר בפערים לא מבוטלים בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה, בייחוד בכל הנוגע לפעולות שבהן נקטו מתנגדי הרפורמה המשפטית. ועם זאת, הנתונים מעלים ממצא חשוב של הסכמה, לפחות חלקית, בין המחנות. לא רק מצביעי האופוזיציה מקשרים בין הרפורמה המשפטית לבין ה-7 באוקטובר; גם חלק ממצביעי הקואליציה – מיעוט, אך מיעוט לא מבוטל – מזהים קשר כזה. לא רק מצביעי הקואליציה מותחים קו בין המחאה ואיומי אי-ההתייצבות למילואים לבין פרוץ המלחמה; גם חלק לא מבוטל ממצביעי האופוזיציה סבורים כי הדברים קשורים. כמובן, העובדה שאנשים מחברים בין הרפורמה או ההתנגדות לה לבין המלחמה אין פירושה שהם סבורים כי קידום הרפורמה – או ההתנגדות לה – הייתה טעות. אבל יש חשיבות לנכונותם של אנשים להודות כי צעדי המחנה שלהם תרמו לפרוץ המלחמה. נכונות כזו יכולה לסייע באיחוי הקרע בחברה הישראלית, והיא תסייע גם בהפקת לקחים לשם ניהול נכון יותר של מחלוקות פוליטיות בעתיד. 

ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

המאמר פורסם בהארץ ב-15 באוגוסט 2024

לקריאה באתר כאן