סליחה שהחרמנו

אמנון כוורי

בערב יום הכיפורים, חלק גדול מעם ישראל מתכנס בבתי הכנסת לומר יחד את תפילת כל נדרי, אחת התפילות העתיקות והמיוחדות בספר התפילה היהודי. בתפילה, מכריז הקהל שכל הנדרים והאיסורים והשבועות והחרמות שהטלנו על עצמנו מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הבא, בטלים ומבוטלים. התפילה הזו מאפשרת לנו לפתוח דף חדש. 

העת הזו היא תקופה של קיטוב רגשי וריחוק חברתי גבוהים. אחוז ניכר מהציבור בישראל מביע שנאה כלפי מי שמזוהה עם הצד האחר של המפה הפוליטית, חלק לא קטן מעדיף שבני משפחותיהם יתחתנו עם בני ובנות זוג המזוהים עם המחנה הפוליטי שלהם, ואחוז גדול מחרים גופים שונים בגלל שאלו מביעים עמדות פוליטיות המנוגדות לו. 

מסקר שערך המכון לחירות ואחריות בחודש ספטמבר 2025 בקרב מדגם מייצג של החברה הישראלית עולה, כי כמעט מחצית מהציבור בישראל החרים בשנתיים האחרונות גוף תקשורת כלשהו בשל עמדותיו הפוליטיות ורבע מהציבור החרים גוף עסקי (חברה, עסק פרטי, מסעדה) משום שהביע עמדות פוליטיות אליהן הוא מתנגד.

החרמות מגיעות מכל הקשת הפוליטית. כך לדוגמה, ציבור החרים מסעדה בטבריה כי השר בן גביר אכל בה, בחיפה ציבור החרים מסעדת חומוס בשל תמיכתה בחיילי צה״ל, ובירושלים ציבור החרים מאפייה בשל עמדותיו הביקורתיות של יושב הראש שלה על החברה החרדית. ממצאי הסקר מעידים על אחוזים גבוהים של מחרימים בקרב שני המחנות הפוליטיים ובכל זאת, הסקר מראה ששיעור המחרימים עסקים פרטיים בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה הנוכחית גבוה יותר (33%) לעומת מצביעי מפלגות האופוזיציה (21%). 

החרמת עסקים בשל עמדות פוליטיות אינה תופעה חדשה ואינה מאפיינת רק את ישראל. בארה״ב, למשל, הנשיא דונאלד טראמפ נוהג לקרוא לחרם כנגד חברות המזוהות עם יריביו או שמביעות ביקורת עליו או על המדיניות שלו. לאחרונה, אנחנו עדים גם לחרם צרכנים על מסעדות, עסקים ואנשים פרטיים ישראלים ויהודים בארה״ב ובאירופה. 

מסקר שערך המכון לחירות ואחריות בארה״ב בחודש ספטמבר 2024 בקרב מדגם מייצג של החברה האמריקאית עולה, כי 16 אחוזים מהציבור האמריקאי תומך בחרם על עסקים בבעלות יהודית המביעים תמיכה בישראל ו 21 אחוזים מהציבור תומך בחרם דומה על עסקים בבעלות ערבית המביעים תמיכה בחמאס. אין כאן תמיכה בחרם בשל העובדה שהם יהודים או ערבים או בגלל שהם פועלים בצורה פוגענית, אלא בשל עמדתם – תמיכה בישראל או בחמאס.   

השימוש בחרם לקדם מטרות חברתיות אינו דבר פסול. לאזרחים יש כוח כלכלי וזכות לעשות שימוש בכוחם כדי לקדם את מטרותיהם. כך לדוגמה, אין לנו כל קושי עם חרם על חברה עסקית הפוגעת בזכויות בעלי חיים, או חרם על חברה שמפלה בין אנשים על בסיס גזע, דת או מין. רבים מאתנו רואים באופן חיובי את החרם על התחבורה הציבורית שהפעילה האוכלוסייה השחורה בארה״ב של שנות ה 60 במאה הקודמת בשל ההפרדה הגזעית שהוכתבה באוטובוסים. חלק גם מבין – גם אם כואב – שציבור במדינות שונות בעולם יכול לעשות שימוש בחרם צרכני על חברות ישראליות כדי לבטא עמדה כנגד פעולותיה של ישראל או כל מדינה אחרת שהוא מאמין שפועלת בניגוד לערכיו. אך החרמה של עסק לא בגלל שפועל בניגוד לערכים חברתיים אלא בגלל הבעת עמדה פוליטית יוצרת סביבה עוינת לשיח פוליטי פתוח. 

לבעל עסק, כמו גם ללקוח, יש זכות להביע עמדה פוליטית ועלינו לעודד זכות זו ולכבד אותה כדי לשמור על דמוקרטיה תוססת ויציבה. אין קושי בזכותנו הבסיסית להעדיף לצפות בערוץ עם תכנים שאנו אוהבים או מזדהים איתם, כמו גם לבחור בית עסק שאנו מרגישים בו נוח, אבל אין זה דומה לחרם על מי שמחזיק (באופן פומבי) בדעות שונות משלי, הפוסל אנשים, גופים וארגונים, מתייג אותם כאויבים ויוצר סביבה מדירה בגלל שהביעו תמיכה ביריב פוליטי. חרם פוליטי מרחיב את הקיטוב בציבור והורס את המרקם החברתי.

בערב יום הכיפורים, טוב נעשה שנתכוון באמרנו שכל החרמות מבוטלים. טוב יותר נעשה כאשר נתכוון במילים ״בכולהון אחרטנא״ כלומר נביע חרטה על שעשינו כך. אנחנו לא צריכים להסכים, אבל אל לנו לפסול ולבטל את מי שחושב אחרת. ״ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה״ (במדבר פרק טו פסוק כו).  

אמנון כוורי הוא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל וראש המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.

פורסם לראשונה בזמן ישראל ב- 30 בספטמבר 2025