קביעת משך כהונתן של ממשלות: תיקון מדדי "אינפלציה" של סיום כהונה

יעל שומר ואסנת עקירב

מבוא ורציונל מחקרי

סוגיית היציבות הממשלתית ומשך כהונתן של קואליציות מהווה נושא ליבה במדע המדינה ההשוואתי, במיוחד בעידן הנוכחי המאופיין בנסיגה דמוקרטית.  המחקר הנוכחי, מבקש לאתגר את האופן שבו חוקרים מגדירים ומודדים את המונח סיום כהונת ממשלה. נקודת המוצא שלנו במאמר, אשר התקבל לאחרונה לכתב העת Party Politics הינה ביקורת יסודית שהועלתה במחקר קודם משנת 2022, ולפיה ההגדרה המקובלת והדומיננטית בספרות המקצועית – הרואה בכל שינוי בהרכב המפלגתי של הקואליציה אירוע של סיום ממשלה – לוקה ב"היפר-אינפלציה" של נתונים.

לפי ההגדרה הקונבנציונלית, גם שינויים שאינם משנים את מאזן הכוחות המהותי, כגון הצטרפות או פרישה של מפלגה קטנה שאינה משנה את הסטטוס של הרוב הפרלמנטרי, נספרים כקיצה של ממשלה אחת ותחילתה של אחרת. לדוגמא, הצטרפות של גדעון סער וסיעתו לממשלה בשנת 2024 לא שינתה את הסטטוס של הרוב הפרלמנטרי, לכן לא יכולה להיספר כסוף ממשלה, למרות על פי ההגדרה הקונבנציונלית, אירוע זה יספר כסיום ממשלה. עיוות זה אינו רק עניין טכני; הוא משפיע באופן עמוק על המסקנות המדעיות לגבי הגורמים המעודדים יציבות או חוסר יציבות פוליטית. המחקר הנוכחי בוחן האם ועד כמה אימוץ הגדרה מתוקנת משנה את המסקנות המהותיות לגבי הגורמים הקובעים את אורך חיי הממשלה.

במרכז המאמר עומדת הצעה למדידה מעודכנת המבחינה בין שינויים קוסמטיים לשינויים מבניים. לפי המודל המעודכן שלנו, ממשלה נחשבת כזו שהסתיימה רק בהתקיים אחד משלושה תנאים הכרחיים: מינוי ראש ממשלה חדש, קיום בחירות כלליות, שינוי מפלגתי מהותי המשנה את הסטטוס של הרוב הפרלמנטרי (למשל, פרישה של מפלגה ההופכת ממשלת רוב לממשלת מיעוט).

סקירת הספרות והגורמים למשך כהונה

במאמר, אנו סוקרות את המשתנים המרכזיים שזוהו בספרות כמשפיעים על יציבות ממשלתית, המחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות: גורמים מוסדיים: המחקר דן בפרלמנטריזם חיובי (הצורך בהצבעת אמון  עם הקמת הממשלה), אשר לפי חלק מהמחקרים מגדיל את הסיכון לסיום מוקדם. בנוסף, נבחנים סוגי הצעות אי-האמון כאשר הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית המחייבת הצגת ממשלה חלופית, נחשבת למשתנה המאריך משמעותית את חיי הממשלה (עד 82% יותר). גורמים מבניים: הבדלים אזוריים בין מערב אירופה למרכז ומזרח אירופה, וכן משך התקופה המקסימלית בין בחירות. גורמים פוליטיים ומערכתיים: פיצול מערכת המפלגות  אשר נחשב כמעודד חוסר יציבות בשל היכולת ליצור קואליציות חלופיות; מספר המפלגות בממשלה;  הטרוגניות אידיאולוגית בין השותפות; וקיטוב פרלמנטרי.

מערך המחקר והמתודולוגיה

כדי לבדוק האם מתקיימת הטיית מדידה, ערכנו ניתוח בו ערכנו השוואה בין שני מסדי נתונים: האחד משתמש בהגדרה הקונבנציונלית והשני בהגדרה המעודכנת. הנתונים נשאבו ממאגר ParlGov  וכוללים 29  דמוקרטיות פרלמנטריות או סמי-פרלמנטריות בין השנים 1945-2014.
את הניתוח הסטטיסטי שלנו ערכנו באמצעות מודלים פרמטריים של הישרדות ( Event History Analysis) תוך שליטה על משתנים כמו רמת הדמוקרטיה, סוג המשטר (פרלמנטרי מול סמי-נשיאותי), וחלקן של המפלגות הגדולות במושבים בפרלמנט.

ממצאים עיקריים והטיית המדידה

התוצאות מצביעות על הבדלים מהותיים בין שתי שיטות המדידה, החושפים הטיות קשות במחקרים קודמים. השפעת מספר המפלגות בממשלה: תחת המדידה הקונבנציונלית, נמצא כי ככל שגדל מספר המפלגות בממשלה, כך פוחת הסיכון לסיומה (השפעה מייצבת). אולם, תחת המדידה המעודכנת, השפעה זו נעלמת לחלוטין והופכת לבלתי מובהקת. המסקנה היא שהמדידה הישנה יצרה קשר סטטיסטי מוטעה בשל ריבוי שינויים פרסונליים או מפלגתיים קטנים בממשלות מרובות מפלגות. קיטוב פרלמנטרי: בעוד שהמדידה הקונבנציונלית לא מצאה השפעה מובהקת של קיטוב, המדידה המעודכנת תומכת בתאוריות הגורסות כי קיטוב גבוה בפרלמנט מאריך את חיי הממשלה. זאת משום שבמערכת קוטבית, קטן הסיכוי למצוא קואליציה חלופית המוסכמת על הקצוות, דבר שמגן על הממשלה הקיימת מפני הפלה. סוג הקואליציה: זהו אולי הממצא הדרמטי ביותר. הספרות המסורתית טוענת כי קואליציות מינימום זוכות יציבות יותר מקואליציות רחבות. המחקר מוכיח כי מסקנה זו נובעת אך ורק מהטיית המדידה הישנה. קואליציות רחבות נוטות לחוות יותר שינויים מפלגתיים שאינם מסכנים את הרוב שלהן, ולכן הן נענשות במדידה הישנה ככאלו שהסתיימו. תחת המדידה המעודכנת, אין כל הבדל מובהק ביציבות בין קואליציית מינימום לקואליציה רחבה. גורמים עקביים: משתנים כמו פיצול מערכת המפלגות, הטרוגניות אידיאולוגית וממשלות מעבר  נמצאו כמשפיעים על יציבות באופן עקבי בשתי המדידות – כולם מקצרים את חיי הממשלה.

ישראל יכולה להוות דוגמא לבחינת האבחנה בין שתי שיטות המדידה. לדוגמא, בתקופת ממשלת אולמרט (2006-2009) הצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לממשלה בשנת 2006 ופרשה מהממשלה בשנת 2008. לפי המדידה הקונבנציונלית מדובר בסיום ממשלה, לפי המדידה העדכנית, הממשלה ממשיכה להתקיים. דוגמא נוספת הינה מתקופת ממשלת נתניהו הנוכחית (2022 –ואילך): בזמן פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", סיעת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ הצטרפה לממשלה ה-37. לפי המדידה  הקונבנציונלית אירוע זה נספר כסיום ממשלה, אולם לפי המדידה העדכנית  מדובר באותה ממשלה בדיוק משום שלא התקיימו בחירות, לא הוחלף ראש ממשלה, והרוב הפרלמנטרי הבסיסי של הממשלה לא אבד. אירוע זה ממחיש כיצד המערכת שומרת על המשכיות שלטונית למרות שינוי קואליציוני דרמטי. 

דיון ומסקנות

אנו מדגישות כי אם חוסר יציבות מוגדר כחוסר המשכיות של מדיניות או כוח אדם, הרי שהמדידה הקונבנציונלית עשויה להיות רלוונטית. אולם, אם יציבות מוגדרת כיכולתה של ממשלה לשרוד ללא איומים מהותיים על המשך כהונתה, המדידה הישנה מנפחת את חוסר היציבות באופן מלאכותי ומטעה את החוקרים.

בנוסף, אנו מסיקות כי הבחירה בהגדרת המונח "סיום ממשלה" מעצבת את ההבנה התאורטית שלנו לגבי יציבות דמוקרטית. המחקר מזהיר כי הסתמכות על מדדים מוטים עלולה להוביל למסקנות שגויות לגבי החוסן המוסדי של דמוקרטיות. המאמר תורם נדבך חשוב למתודולוגיה הכמותנית במדעי המדינה ומדגיש את החשיבות של דיוק מושגי במחקר השוואתי, במיוחד במדינות שבהן חילופי מפלגות קטנות הם שכיחים אך אינם משנים את פני השלטון. 

פרופ' יעל שומר היא פרופסורית חברה בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינ"ל  באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית חברה במכללה האקדמית גליל מערבי ונשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Shomer, Yael and Akirav, Osnat. 2026. Determinants of government duration: Correcting for hyper inflating measures. Party Politics. https://doi.org/10.1177/13540688261438605

הרשומה פורסמה באתר המכון במאי, 2026