שימור לאומי, שמרנות מיובאת: איך שיתוף פעולה בין ישראלים ליהודים אמריקאים עיצב את הימין החדש בישראל

אור אשר ורונן מנדלקרן

במאמרנו, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Perspectives on Politics, בחנו תהליך רעיוני שמתחולל בעשור האחרון בימין הישראלי: חדירה של רעיונות שמזוהים עם השמרנות האמריקנית. עד לא מזמן, הרעיונות המגדירים של השמרנות האמריקאית – כמו התנגדות להתערבות ממשלתית, ביקורת על אקטיביזם משפטי, או הדגשת “ערכי המשפחה המסורתית” – כמעט שלא היו חלק מן השיח הימני המקומי. כיצד הפכו הרעיונות האלו - והשמרנות האמריקאית בכלל, לאחד ממנועי השינוי המרכזיים של הפוליטיקה הישראלית? הביטוי הבולט ביותר להתפתחות זו היא הרפורמה (או ההפיכה) המשפטית, שמוסגרה כמהלך ״שמרני״ שמטרתו, לכאורה, היא לאזן את מערכת היחסים בין רשויות השלטון ולהשיבה למציאות שקדמה ל״מהפכה החוקתית״ של שנות ה-90. אולם, כפי שעולה מהמחקר שלנו, אפשר לראות רעיונות שמרניים בשלל תחומי מדיניות כלכליים וחברתיים: בהתנגדות לדיור ציבורי, בסירוב לחתום על אמנת איסטנבול למאבק באלימות מגדרית, ובאימוץ עמדות נחרצות נגד איגודי עובדים.

תופעה זו אינה יכולה להיות מוסברת באמצעות ההסברים המוכרים בספרות לשינוי רעיוני - מאמצים של מדינות אחרות (לדוגמה, ארה״ב), של רשתות טרנס-לאומיות של מכוני מחקר או של מומחים. אנחנו טוענים כי שינוי זה נובע ממה שאנחנו מכנים “שיתוף פעולה תפוצתי-מקומי״ (Diaspora–Local Cooperation) בין פילנתרופים יהודים-אמריקאים לבין שחקנים מקומיים בישראל. שיתוף פעולה זה היווה את התשתית להעברת רעיונות שמרניים מארצות הברית לישראל באמצעות תרגום והתאמה לשפה ולהקשר הישראליים.

המחקר שלנו מתבסס על ניתוח מעמיק של מגוון מקורות, בכללם ניירות מדיניות והצהרות של הארגונים שמקדמים רעיונות שמרניים, ופרוטוקולים של דיוני ועדות בכנסת בהם רעיונות אלה נדונו וקודמו. בנוסף, קיימנו ראיונות עומק עם פעילים מרכזיים בישראל, שלקחו תפקיד פעיל בהקמת הארגונים. הניתוח התמקד בשלושה תחומים מרכזיים: כלכלה, ממשל, וחברה ומשפחה. בכל אחד מהתחומים הללו ניתן לזהות ארגונים שנוסדו על בסיס השותפות בין שחקנים מקומיים ושחקני תפוצה – ובראשם קרן תקווה ופורום קהלת – ושפעלו לייבוא ולהפצה של רעיונות שמרניים, בין השאר באמצעות הקמת גופים מקומיים כמו הוצאת הספרים שיבולת, כתב העת השילוח, הפורום למשפט וחירות, ופורום הארגונים למען משפחה.

כך למשל, הרעיון האמריקאי של “שמרנות משפטית״ (Judicial Conservatism) שימש גופים אלה כצידוק אינטלקטואלי וחלק מתפיסת עולם משפטית כוללת  במסגרת מאבקם ב“מהפכה החוקתית” של שנות ה־90, והיווה בסיס להצעות הרפורמה המשפטית (״ההפיכה המשטרית״) הנרחבות של השנים האחרונות. בתחום הכלכלי, התרגום המקומי של אידיאולוגיית השוק החופשי התבסס על מסגור דתי־תרבותי. את רעיון ״האחריות האישית״ של כל פרט, אחד מעמודים התווך של המחשבה הכלכלית השמרנית, הארגונים החדשים עיגנו במסורת היהודית, שמוצגת ככזו שמעודדת יזמות ומסתייגת מהענקת סמכות או אחריות רבות מדי למוסדות המדינה. בתחום החברתי, צמחה גרסה ישראלית של ארגונים שמבקשים לשמור על “ערכי המשפחה” (Family values). זהו למעשה חילון של הגישה הדתית-מסורתית שרווחה במשך שנים ארוכות בישראל. אם פעם ההתנגדות למבני משפחה אלטרנטיביים ינקה משיח דתי ומערכים דתיים, הרי שהיום הארגונים הללו מציגים זאת כמאבק תרבותי נגד מגמות פרוגרסיביות שפשו בישראל. לדוגמה, באתר של ״פורום הארגונים למען המשפחה״ נכתב כי הפורום פועל נגד ״מתקפה אידאולוגית רדיקאלית של ארגונים פרוגרסיביים, הפועלים להחרבת תרבות המערב...להפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.״

יחד עם זאת, ייבוא ותרגום של רעיונות להקשר מקומי אינו מבטיח את התמסדותם בשיח הציבורי והפוליטי במדינה. אנו טוענים כי מידת ההשפעה של האידיאולוגיה השמרנית לא הייתה אחידה בין התחום הממשלי, הכלכלי והחברתי-משפחתי. הגורמים שקובעים את מידת ההשפעה הם מידת ההתאמה של הרעיונות החדשים לרעיונות הליבה של האידיאולוגיה הקיימת של הימין (כלומר התרחבות טריטוריאלית ועליונות יהודית במרחב) לצד התועלת הפוליטית שצפויה לצמוח מאימוץ הרעיונות החדשים. באופן הזה, אנחנו טוענים, ניתן להסביר את השונות של מידת ה"הצלחה" של הרעיונות השמרניים-אמריקאיים בקרב הימין בישראל.

בתחום הממשלי נוצר השינוי העמוק ביותר: רעיונות של ריסון שיפוטי ושליטה פוליטית במוסדות המדינה התאימו הן לאינטרסים המיידיים של מנהיגי הימין, בראשם בנימין נתניהו, שמערכת המשפט איימה עליהם, הן לערכי הליבה של הימין הישראלי, ובדגש על קידום עליונות יהודית במרחב, שכן מערכת המשפט היוותה מכשול להגשמת ערכים אלה. לעומת זאת, בתחום הכלכלה והמשפחתי-חברתי, האימוץ של רעיונות כמו שוק חופשי או “ערכי משפחה” היה חלקי בלבד. רעיונות אלה לא תמיד תאמו את צרכיהם של שחקנים מרכזיים בימין, כמו מפלגות חרדיות הנהנות ממדיניות רווחה סקטוריאלית, או חלקים בציונות הדתית שמחזיקים בעמדות מגוונות יותר ביחס למגדר ולמשפחה. לכן, בעוד שבתחום המשפט נוצר שינוי אידיאולוגי מובהק, בתחומים האחרים ניכרת בעיקר חדירה סלקטיבית של רעיונות, שמעצבת את השיח אך עד כה לא הפכה ליסוד מגובש של זהות פוליטית חדשה.

המסקנה העיקרית שלנו היא ששיתוף הפעולה התפוצתי־מקומי לא רק ייבא רעיונות, אלא סייע לגבש מחדש את הימין הישראלי סביב זהות שמרנית חדשה. בדומה למה שקרה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה־20, גם בישראל נוצרה “ברית שמרנית” המאחדת זרמים שונים – ליברלים כלכליים, לאומנים ודתיים – תחת מסגרת רעיונית משותפת של שמרנות. האידאולוגיה הזו מאפשרת לישראלים לאמץ דפוס פעולה גלובלי של “ימין רעיוני”, המשלב פטריוטיות דתית עם גישה אנטי-ממסדית כלפי מוסדות המדינה שאינם מייצגים את עיקרון הרובניות (בירוקרטיה, ייעוץ משפטי לממשלה), התנגדות לאליטות משפטיות ואקדמיות, ותמיכה במוסדות קהילתיים ומשפחתיים כבסיס לקיומה של חברה.

במובן רחב יותר, אנו מציעים לראות את המקרה הישראלי כחלק מתופעה בינלאומית רחבה של התחזקות הימין האי-ליברלי והשמרני. תהליכים דומים של הפנמת רעיונות שמרניים זרים התרחשו גם במדינות כמו הונגריה, פולין והודו – כל אחת תוך התאמה להקשר המקומי שלה. בדומה להן, גם בישראל התהליך לא נבע מכפייה חיצונית או “ייצוא רעיונות” ממוסד, אלא משיתוף פעולה הדוק בין שחקנים מקומיים וגורמים מעבר לים, החולקים זהות לאומית ותרבותית משותפת.

המקרה הישראלי, אם כן, מדגים כיצד ייבוא של רעיונות זרים להקשר לאומי מסוים (ישראל) יכולים לשנות את פני הפוליטיקה – לא באמצעות כפייה חיצונית או “ייצוא” חד־כיווני, אלא דרך רשתות זהות, תרבות והשפעה אידיאולוגית. במובן זה, ישראל הופכת לזירה שבה לא רק כסף וידע עוברים בין יבשות, אלא גם תפיסות עולם שלמות.

---
אור אשר הוא דוקטורנט בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחב״ל באוניברסיטת תל אביב.
ד״ר רונן מנדלקרן הוא מרצה בכיר בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחב״ל באוניברסיטת תל אביב.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Asher, Or, and Ronen Mandelkern. 2025. “Diaspora–Local Cooperation as a Driver of Ideological Change: The Ascendance of American Conservatism in Israel.” Perspectives on Politics, 1–24. doi:10.1017/S1537592725102806

הרשומה פורסמה באתר המכון בנובמבר, 2025