האם לאזרחים אכפת כשפוליטיקאים מפרים הבטחות בחירות?

ד"ר אלון צויזנר וד"ר ערן אמסלם

הבטחות בחירות מהוות מרכיב מרכזי ביחסים שבין פוליטיקאים לציבור הבוחרים, והן מסוקרות תדיר בכלי התקשורת. במהלך קמפיין בחירות הפוליטיקאים משתמשים בדרכים מגוונות כדי לאותת לציבור איזו מדיניות הם מבטיחים ליישם לאחר הבחירות – בין אם באמצעות פוסטים ברשתות חברתיות, בדיונים בתקשורת, בשילוט חוצות ועוד. במדינות מסוימות אף קיימים אתרי אינטרנט המנטרים באופן שוטף הבטחות של פוליטיקאים במטרה להציג אילו הבטחות הופרו ואילו יושמו.

למרות שהבטחות בחירות הן דבר נפוץ בפוליטיקה הישראלית והעולמית, מחקרים קודמים הגיעו לממצאים סותרים בנוגע לשאלה האם הפרת הבטחות באמת משפיעה על אזרחים. מצד אחד, יש מחקרים שמוצאים שהציבור אכן מייחס חשיבות להבטחות בנוגע לנושאים שונים (כמו ביטחון, כלכלה, תחבורה וכו') ובוחר למי להצביע בהתאם. מצד שני, מחקרים רבים מצביעים על כך שהבטחות בחירות בפרט, ומידע שאזרחים מקבלים בתקופת הבחירות בכלל, הם בעלי השפעה מועטה מאוד על ההחלטה למי להצביע. זאת מכיוון שהבוחרים לרוב מכירים היטב את המועמדים בבחירות וכבר גיבשו עליהם דעות מוצקות – ולכן מידע חדש על הבטחות שהופרו יזכה לחשיבות נמוכה יותר בעיני הבוחרים.

במחקר שערכנו, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת International Journal of Press/Politics, בחנו עד כמה ומתי הבטחות בחירות משפיעות על ציבור הבוחרים, וזאת באמצעות ארבעה ניסויים מבוססי-סקר בישראל ובארצות הברית, שכללו במצטבר 7,030 משתתפים. בכל אחד מהניסויים הצגנו למשתתפים הבטחות בחירות שהופרו וכן כאלה שקוימו מפי שלושה מנהיגים: בנימין נתניהו בישראל, ודונאלד טראמפ וג'ו ביידן בארצות הברית. בניסוי נוסף הצגנו למשתתפים הבטחות מפי פוליטיקאי פיקטיבי איתו אין להם כלל היכרות מוקדמת. המטרה של סדרת ניסויים זו הייתה לבחון כיצד אנשים מגיבים להבטחות שהופרו לעומת כאלה שקוימו, ובמקביל גם האם התגובה משתנה בהתאם לזהות הפוליטיקאי שהבטיח את ההבטחה – אם מדובר בפוליטיקאי מהגוש הפוליטי של המשתתפים או מהגוש היריב.

ממצאי המחקר שלנו מצביעים על כך שההשפעה של הבטחות בחירות היא מוגבלת מאוד ברוב ההקשרים. ראשית, אנחנו מוצאים שכאשר פוליטיקאי הפר הבטחת בחירות, אזרחים העריכו אותו פחות בנושא הספציפי שבו עסקה ההבטחה (למשל, סיפוח שטחים במקרה הישראלי) אך הדבר לא השפיע כלל על ההערכה הכללית שלו בקרב הציבור. הדבר במיוחד בולט במקרים שבהם לאזרחים יש היכרות מוקדמת עם הפוליטיקאי ועמדות מוצקות לגביו, כמו במקרה של בנימין נתניהו. במקרים אלה מידע חדש על הבטחה שהופרה לא משפיע כלל על הערכתו בקרב תומכיו או מתנגדיו. באופן מעניין, מצאנו עדויות מסוימות בישראל לכך שאזרחים שהצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה – בין אם לליכוד או למפלגות האחרות – אף העריכו את נתניהו יותר לאחר שנחשפו להבטחות שהוא הפר. רק במקרים מאוד ספציפיים – לדוגמה, כאשר לציבור אין היכרות מעמיקה עם הפוליטיקאי שהפר הבטחה (למשל, מועמד חדש ופחות מוכר) – הפרת הבטחות הופכת למשמעותית ופוגעת בהערכת הביצועים של הפוליטיקאי וכן בהערכה הכללית שלו.

שנית, אנחנו מוצאים שלשיוך הפוליטי של הפוליטיקאי שהפר את ההבטחה יש השפעה על הדרך בה אזרחים שופטים אותו. כאשר הפוליטיקאי שייך לגוש הפוליטי של האזרחים המעריכים אותו, יש להם נטייה טבעית למזער את חומרת ההפרה ולמצוא לה הצדקות. הממצאים שלנו מעידים כי אזרחים מפעילים מנגנון של "הפרדה" (Decoupling), לפיו הפרת ההבטחה נתפסת כבעיה נקודתית שאינה משליכה על תפקוד הפוליטיקאי באופן כללי. במקביל, כאשר אזרחים משתייכים לגוש הפוליטי של הפוליטיקאי שהפר הבטחת בחירות, הם מבצעים רציונליזציה של ההפרה ומצדיקים אותה בדרכים שונות. למשל, הם מדגישים את העובדה שהפוליטיקה היא זירה מורכבת ולכן אין ברירה להפר הבטחות לפעמים, או שכל הפוליטיקאים מפרים הבטחות.

תוצאות המחקר שלנו, שהן עקביות בישראל ובארצות הברית, מעידות כי התגובה הציבורית להפרת הבטחות בחירות היא סלקטיבית ותלוית הקשר פוליטי. אנשים אינם מגיבים באופן אוטומטי למידע חדש, בטח כזה שמעניק שם רע לפוליטיקאים מהצד שלהם, אלא שופטים אותו בהתבסס על העדפותיהם הפוליטיות הקיימות. כאשר לאזרחים יש עמדות מגובשות לגבי הפוליטיקאי – בין אם חיוביות ובין אם שליליות – הם כמעט ואינם משנים את עמדותיהם בעקבות חשיפה להבטחה שהופרה. במילים אחרות, מי שכבר תמך בפוליטיקאי ייטה לסלוח לו, ואילו מי שהתנגד לו מראש לא יזדקק להפרת הבטחה כדי להמשיך להתנגד.

ממצאים אלו מעלים שאלות מהותיות לגבי התפקיד של הבטחות בחירות במדינות דמוקרטיות. אם אזרחים נוטים לסלוח למנהיגים מהמחנה שלהם ולתפוס את הפרת ההבטחות כעניין שולי, הדבר מערער את התפקיד של הבטחות בחירות ככלי אפקטיבי לביקורת ציבורית. במקביל, הדבר גם פוגע במנגנון האחריותיות (accountability) החשוב בדמוקרטיות, שכן פוליטיקאים, בעיקר ותיקים ומוכרים, יכולים בקלות רבה לא לעמוד במילתם מבלי לספוג ביקורת על כך בקרב תומכיהם ומבלי הצורך לשאת באחריות על הצהרותיהם ומעשיהם.

---

ד״ר אלון צויזנר הוא חוקר תקשורת ופוליטיקה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה.

ד״ר ערן אמסלם הוא ראש התכנית לתקשורת פוליטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Zoizner, A., & Amsalem, E. (2025). When Do Broken Campaign Promises Matter? Evidence From Four Experiments. The International Journal of Press/Politics. https://doi.org/10.1177/19401612251317261