כוחם של דוגמאות מוסריות לחיקוי: האם סיפורי גבורה של ערביי ישראל מ־7 באוקטובר יכולים לשנות את עמדותיהם של יהודים כלפי הציבור הערבי בישראל?

פרופ' טל מורן, פרופ' עדי עמית, וגב' דרור בוטבול

סקרים שנערכו בישראל של אחרי 7 באוקטובר הצביעו על ירידה חדה באמון של יהודים באזרחים הערבים בישראל ועל עלייה בתחושות איום וחשדנות כלפיהם. במקביל, לצד התמונות הקשות מיום ה 7 באוקטובר, הופיעו גם סיפורים מסוג אחר: אזרחים ערבים שחילצו משפחות מהעוטף, נהגים שהסיעו פצועים תחת אש, שוטרים, רופאים ומתנדבים ערבים שסיכנו את עצמם כדי להציל יהודים.
רבים מהסיפורים הללו זכו לחשיפה תקשורתית נרחבת, אך נותרה שאלה פתוחה: האם חשיפה לסיפורים כאלה באמת משנה את האופן שבו יהודים תופסים את האזרחים הערבים בישראל, או שמא מדובר ברגעים מרגשים שחולפים מבלי להשאיר חותם על היחסים בין הקבוצות? מחקר שערכנו, ואשר התקבל לאחרונה לכתב העת Social Psychological and Personality Science, ביקש לבחון בדיוק את השאלה הזו.

כיצד דוגמאות של אנשים מוסריים מעצבות את האופן שבו אנו תופסים קבוצות

נקודת המוצא של המחקר נשענת על רעיון שצובר עניין בפסיכולוגיה חברתית בשנים האחרונות: בני אדם נוטים לשפוט קבוצות חברתיות דרך דוגמאות מייצגות. כאשר אנו נחשפים שוב ושוב לחברי קבוצה מסוימת המבצעים מעשים שליליים, קל לנו להסיק שמדובר בקבוצה שלילית. אך אותו מנגנון עשוי לפעול גם בכיוון ההפוך.
מחקרים מהעשור האחרון מצאו כי חשיפה לחברי קבוצה יריבה המבצעים מעשים יוצאי דופן של אומץ, הקרבה או עזרה לזולת, ובמיוחד כאשר היא מופנית לחברי הקבוצה שלנו, יכולה לשפר עמדות כלפי אותה קבוצה. אלא שרוב המחקרים הללו נערכו בהקשרים של סכסוכים היסטוריים, כלומר סכסוכים שכבר נפתרו, שנים רבות לאחר האירועים עצמם. במחקר הנוכחי רצינו לבחון האם אפקט דומה יכול להתקיים בזמן אמת, כאשר הסכסוך עדיין מתרחש והרגשות עדיין עזים. 

המחקר שלנו

במחקר השתתפו למעלה מ-400 יהודים ישראלים שגויסו באמצעות פאנל אינטרנטי. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת קראה ארבעה סיפורים אמיתיים שפורסמו בתקשורת הישראלית על אזרחים ערבים שהפגינו גבורה במהלך מתקפת ה־7 באוקטובר, למשל חילוץ משפחות תחת אש, פינוי פצועים ממסיבת הנובה וסיוע לתושבי העוטף. קבוצת ההשוואה קראה ארבעה סיפורים על אזרחים יהודים שביצעו מעשי גבורה דומים באותן הנסיבות. כך ניתן היה לבחון האם עצם החשיפה למעשים מוסריים של חברי קבוצת החוץ משפיעה על עמדות, מעבר להשפעה האפשרית של קריאה על גבורה באופן כללי. 

לאחר הקריאה התבקשו המשתתפים לדווח עד כמה הם תופסים את ערביי ישראל כמוסריים, עד כמה הם נותנים בהם אמון, ועד כמה היו מעוניינים באינטראקציות חברתיות עמם. בנוסף נמדדה מידת ההעדפה של קבוצת הפנים (יהודים) על פני קבוצת החוץ (ערבים). לצד מדדים אלה כלל המחקר גם מבחן פסיכולוגי עקיף שנועד לבחון אסוציאציות אוטומטיות בין ערביי ישראל לבין תכונות מוסריות או בלתי מוסריות.
כדי לבחון האם ההשפעה נמשכת מעבר לרגע החשיפה, המשתתפים הוזמנו למלא את אותם המדדים פעם נוספת כשבוע לאחר החשיפה לסיפורים. בכך היה המחקר שלנו הראשון בתחום שבחן לא רק האם חשיפה למודלים מוסריים משפיעה על עמדות, אלא גם האם השפעה זו שורדת לאורך זמן.

האם החשיפה לסיפורים הצליחה לשנות עמדות?

התשובה הקצרה היא כן. יהודים שנחשפו לסיפורי הגבורה של ערביי ישראל הביעו עמדות חיוביות יותר כלפי הציבור הערבי בישראל בהשוואה ליהודים שנחשפו לסיפורי גבורה דומים של יהודים. הם נטו יותר לראות בערביי ישראל קבוצה מוסרית, דיווחו על רמות גבוהות יותר של אמון, והביעו נכונות רבה יותר לאינטראקציות חברתיות עימם. חשוב לציין שההשפעה לא הוגבלה לאחד מהמדדים הללו בלבד, אלא הופיעה באופן עקבי בשלושתם. לפיכך, בתרשים 1 מוצג מדד משולב המסכם את שלושת ההיבטים הללו של היחס כלפי הציבור הערבי בישראל. כפי שניתן לראות בתרשים 1, המשתתפים שנחשפו לסיפורי הגבורה של ערביי ישראל קיבלו ציונים גבוהים יותר במדד זה בהשוואה למשתתפים שנחשפו לסיפורי גבורה של יהודים. יתרה מכך, ההבדל לא נעלם לאחר סיום הניסוי, אלא נשמר גם כאשר המשתתפים נבדקו שוב שבוע לאחר מכן.

תרשים 1. השפעת החשיפה לסיפורי גבורה של ערביי ישראל מ־7 באוקטובר על עמדות יהודים כלפי הציבור הערבי בישראל
 

הערה. המדד "עמדות כלפי הציבור הערבי בישראל" מבוסס על תפיסת מוסריות, אמון ונכונות לאינטראקציה עם ערביי ישראל. הציונים נעים בין 1 ל־5, כאשר ציונים גבוהים יותר מעידים על עמדות חיוביות יותר כלפי הציבור הערבי בישראל.

החשיפה לסיפורי הגבורה של ערביי ישראל לא השפיעה רק על האופן שבו המשתתפים העריכו את הציבור הערבי. היא גם צמצמה את הנטייה להעדיף את קבוצת הפנים היהודית על פני קבוצת החוץ הערבית. כפי שניתן לראות בתרשים 2, המשתתפים שנחשפו לסיפורי הגבורה של ערביי ישראל הפגינו רמות נמוכות יותר של העדפת יהודים על פני ערבים, הן מיד לאחר החשיפה והן שבוע לאחר מכן. כלומר, ההתערבות לא רק שיפרה את היחס כלפי קבוצת החוץ, אלא גם הפחיתה במידת מה את המרחק הרגשי בין שתי הקבוצות.

תרשים 2. השפעת החשיפה לסיפורי גבורה של ערביי ישראל מ־7 באוקטובר על מידת ההעדפה ליהודים על פני ערבים
 

הערה. המדד משקף את הפער (ההעדפה) בין הערכת יהודים לבין הערכת ערבים. ערכים גבוהים יותר מעידים על העדפה חזקה יותר של יהודים על פני ערבים, ואילו ערכים נמוכים יותר מעידים על העדפה חלשה יותר.

מדובר בממצאים מעודדים, שכן המחקר נערך כשנה לאחר 7 באוקטובר, בתקופה שבה המתחים בין יהודים לערבים עדיין היו גבוהים מאוד והשיח הציבורי התמקד פעמים רבות באיומים, בחשדנות ובקונפליקט. למרות זאת, חשיפה קצרה לארבעה סיפורים על אזרחים ערבים שפעלו להצלת יהודים הצליחה לשנות את האופן שבו המשתתפים תפסו את הציבור הערבי בישראל בכללותו.

במחקר כללנו גם מדד עקיף שנועד לבחון אסוציאציות אוטומטיות בין ערביי ישראל לבין מוסריות או חוסר מוסריות. מיד לאחר החשיפה, משתתפים שקראו על סיפורי הגבורה של ערביי ישראל נטו לקשר את הקבוצה הערבית יותר למוסריות ופחות לחוסר מוסריות בהשוואה למשתתפים שקראו על גיבורים יהודים. ממצא זה מחזק את המסקנה שהשפעת ההתערבות לא הסתכמה רק במה שהמשתתפים בחרו לדווח בשאלונים ישירים. עם זאת, בניגוד להשפעות שהתקבלו במדדים המוצגים בתרשימים 1 ו-2, השפעה זו לא נשמרה לאחר שבוע. 

מבחינה פוליטית וציבורית, זהו ממצא משמעותי משום שהוא מצביע על כך שהחשיפה לסיפורים על ערבים שפעלו להצלת יהודים השפיעה לא רק על האופן שבו המשתתפים תיארו את עמדותיהם כלפי הציבור הערבי בישראל, אלא גם על האסוציאציות הספונטניות שקישרו אליו. לצד זאת, העובדה שהשינוי במדד העקיף היה קצר-טווח יותר מהשינוי במדדים המוצהרים מרמזת כי שינוי עמוק ומתמשך יותר באופן שבו קבוצות תופסות זו את זו עשוי לדרוש חשיפה חוזרת ומתמשכת למסרים מסוג זה.

מה ניתן ללמוד מכך על החברה הישראלית?

המחקר הנוכחי אינו מציע פתרון לסכסוך היהודי-ערבי ואינו טוען כי חשיפה לכמה סיפורי גבורה יכולה לבטל מחלוקות פוליטיות עמוקות או תחושות איום שהתעצמו בעקבות 7 באוקטובר. עם זאת, הממצאים מצביעים על כך שגם בתקופה של מתח חריף וקיטוב בין-קבוצתי, האופן שבו קבוצות מוצגות במרחב הציבורי עשוי להשפיע על היחסים ביניהן. חשיפה קצרה לסיפורים על אזרחים ערבים שסיכנו את חייהם למען יהודים הצליחה לשפר את האופן שבו משתתפים יהודים תפסו את הציבור הערבי בישראל, והשפעה זו ניכרה גם שבוע לאחר החשיפה. מחקרי המשך נדרשים על מנת לבחון את הצד השני של המטבע: האם התערבות כזו יכולה להפחית עוינות וחשדנות בקרב אזרחיה הערבים של ישראל כלפי יהודים.
ממצאי המחקר מעלים שאלות רחבות יותר על התפקיד של התקשורת, מערכת החינוך ומנהיגים פוליטיים בעיצוב היחסים בין קבוצות. בתקופות משבר, השיח הציבורי נוטה להתמקד בעימותים, באיומים ובמקרי קיצון. המחקר הנוכחי מציע כי גם לחשיפה לסיפורים מסוג אחר: סיפורים על סולידריות, אומץ ועזרה הדדית בין קבוצות, עשויה להיות השפעה ממשית על האופן שבו יהודים וערבים תופסים אלה את אלה. במציאות הישראלית, שבה היחסים בין שתי הקבוצות מהווים מרכיב מרכזי בחיים החברתיים והפוליטיים, גם לשינויים קטנים בעמדות עשויה להיות משמעות מצטברת לאורך זמן.

---
פרופ' טל מורן היא חברת סגל במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה
פרופ' עדי עמית היא חברת סגל במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה
דרור בוטבול היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, ועוזרת מחקר במעבדתה של פרופ' טל מורן

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:
Moran, Tal, Adi Amit, and Dror Butbul. 2026. "The Enduring Effect of Exposure to Moral Exemplars During Active Intergroup Tensions: Evidence from Groups Within Israel." Social Psychological and Personality Science https://doi.org/10.1177/19485506261428949

הרשומה פורסמה באתר המכון ביוני 2026