אתיקה על הקצה: מחוקקים חריגים, משברים פוליטיים ודינמיקות של ענישה בוועדת האתיקה של הכנסת (1984–2024) 

ד"ר חן פרידברג ופרופסור אסנת עקירב

מחקר זה, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת Israel Affairs, משרטט את הדיוקן המוסדי המקיף הראשון של ועדת האתיקה של כנסת ישראל, מוסד אשר זכה להתעלמות כמעט מוחלטת בספרות המחקרית הקיימת בתחום מדעי המדינה. המחקר בוחן את אופן הטיפול של הוועדה בהתנהגות לא אתית של חברי כנסת, תחת מודל של רגולציה עצמית (Self-regulation), שבו הפרלמנט פועל כגוף שיפוטי פנימי האוכף את כללי ההתנהגות על חבריו. ועדת האתיקה הוקמה לראשונה בשנת 1984 והיא מורכבת מארבעה חברים – שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה – הממונים על ידי יושב ראש (יו"ר) הכנסת. מטרתה של פריטטיות זו היא לייצר מסגרת דיון חוצת מחנות פוליטיים, תחת חסותו של ראש הרשות המחוקקת. סמכויות הוועדה רחבות וכוללות שיפוט והכרעה במגוון הפרות, החל מניגוד עניינים ושימוש לא ראוי במשאבי הציבור, ועד להתנהגות המבזה את כבוד המשכן, התנהגות בלתי הולמת ופגיעה בטוהר המידות.

במרכזו של המחקר מוצג מודל ראשוני המבקש להסביר את השונות בסוג ובתדירות הסנקציות המוטלות על חברי כנסת לאורך ארבעה עשורים. המודל מבחין בין גורמים חיצוניים, המעצבים את האקלים הפוליטי שבו פועלת הכנסת, לבין גורמים פנימיים, הפועלים בתוך כותלי הפרלמנט והוועדה עצמה. הגורמים החיצוניים מזוהים כתהליכים של קיטוב רגשי, המתבטא בעוינות גוברת בין המחנות הפוליטיים, עליית הפופוליזם כרטוריקה אנטי-אליטיסטית ואנטי-פלורליסטית, וכן התרחשותם של "אירועים קריטיים" – זעזועים חיצוניים כגון מלחמות ומשברים לאומיים. השערת המחקר המרכזית גורסת כי התגברות הקיטוב והשיח הפופוליסטי מובילה לעלייה באירועי התנהגות המפרים את כללי האתיקה, ומצריכה נפח גדול וחומרה יתרה של סנקציות מצד הוועדה. הגורמים הפנימיים מתמקדים בנוכחותם של "מחוקקים חריגים" (Outlier legislators) הנוטים להתנהגות קיצונית, בוותק הפרלמנטרי של יו"ר הוועדה, ובמאפיינים הדמוגרפיים של חבריה, בדגש על מגדר ולאום. השערת  המחקר בהקשרים אלה היא שמחוקקים חריגים מובילים לעלייה בנפח ובחומרת הסנקציות. בנוסף, כהונה של יו"ר ועדה ותיק וחברות של נשים וערבים בוועדה ימתנו את חומרת הסנקציות המוטלות על-ידה.

 
התשתית האמפירית למחקר נשענת על מסד נתונים הכולל 224 החלטות ענישה רשמיות של ועדת האתיקה בין השנים 1984-2024. המחקר עושה שימוש בשיטות מעורבות המשלבות ניתוח סטטיסטי כמותני של כלל אוכלוסיית החלטות הענישה המפורסמות, עם מחקר איכותני הכולל ראיונות עומק עם דמויות מפתח, בהן יועץ משפטי לשעבר של הכנסת ויו"ר ועדה לשעבר. יחידת הניתוח היא הסנקציה הפרטנית, המסווגת לשלוש רמות חומרה: סנקציות הצהרתיות (הערות ואזהרות), סנקציות מעשיות (שלילת זכות הדיבור או השעיה) וסנקציות כלכליות (ניכויים בשכר).

ממצאי הניתוח מאשרים כי זעזועים חיצוניים פועלים כגורמים מערערי יציבות המשפיעים ישירות על נורמות ההתנהגות בפרלמנט. המחקר בוחן ארבעה אירועי קצה בולטים: המשט לעזה בשנת 2010 (המרמרה), שמיקד את הענישה בעיקר נגד חברת הכנסת חנין זועבי; משבר חטיפת שלושת הנערים בשנת 2014, שהוביל לסדרת סנקציות נגד חברי כנסת בגין התבטאויות מסיתות; משבר ההפיכה המשטרית בשנת 2023, שבו הוטלו סנקציות על חברי כנסת בגין שיבוש סדרי הדיון בוועדות; ומלחמת "חרבות ברזל" בשנת 2023, אשר הובילה להסלמה חסרת תקדים בהתנהגות בלתי הולמת. במהלך המלחמה, חלה עלייה דרמטית של פי שישה בסנקציות הכלכליות ופי שלושה בסנקציות המעשיות בהשוואה לתקופות רגיעה.

עוד עולה מהנתונים כי הקיטוב הרגשי (כפי שנמדד בסקרי ה-INES), שהתעצם משמעותית החל משנת 2009, תורם להטיה במספר התלונות. נמצא כי מספר גבוה באופן לא פרופורציונלי של קובלנות מוגש נגד חברי כנסת ערבים ונגד מחוקקים המזוהים עם פופוליזם ימני. המחקר מצביע על קבוצה מצומצמת של "מחוקקים חריגים" המרכזת סביבה חלק ניכר מעבודת הוועדה, וביניהם חנין זועבי, אורן חזן, אחמד טיבי, טלי גוטליב ועופר כסיף. "מחוקקים חריגים" הוגדרו כחברי כנסת אשר עוסקים בהתנהגות קיצונית אשר סוטה, לעיתים באופן מהותי, מהסטנדרטים האתיים שנקבעו בקוד האתי הפרלמנטרי (למשל, חבר הכנסת חזן מהליכוד, שבלט בהערות גסות כלפי חברי וחברות כנסת ופקידי ציבור). הראיונות חושפים כי עבור חלקם, השימוש בוולגריות ובפרובוקציה אינו מקרי, אלא מהווה אסטרטגיה פוליטית מודעת שנועדה להבטיח סיקור תקשורתי ולבנות קריירה פוליטית מבוססת בולטות.

הניתוח הסטטיסטי חושף ממצאים מרתקים בנוגע להשפעת הרכב הוועדה על העונשים שהיא מטילה. ועדות הכוללות לפחות אישה אחת נוטות להטיל סנקציות מתונות יותר (הצהרתיות או מעשיות) ונוטות להימנע באופן מובהק משימוש בקנסות כספיים בהשוואה לוועדות המורכבות מגברים בלבד. בנוסף, נמצא כי יושבי ראש המכהנים בקדנציה הראשונה שלהם בתפקיד נוטים לנקוט בקו ענישתי נוקשה יותר, בעוד שיושבי ראש ותיקים יותר מעדיפים להשתמש בניסיונם ובתבונה המוסדית שצברו כדי לקדם פתרונות של גישור ומתינות. נוכחותו של חבר כנסת ערבי בהרכב הוועדה נמצא גם הוא כגורם הממתן את חומרת הענישה בכל הקטגוריות, ממצא המרמז כי ייצוג מיעוטים בוועדה עשוי לצמצם הטיות מוסדיות.

לסיכום, המחקר קובע כי אכיפת האתיקה בכנסת היא תלוית-הקשר ומשקפת את המתחים העמוקים בחברה הישראלית. מודל הרגולציה העצמית, אף שהוא נועד לשמר את האוטונומיה של הרשות המחוקקת, מושפע עמוקות מהסביבה הפוליטית המקטבת ומההרכב הפנימי המשתנה של הוועדה. למרות מגבלה מתודולוגית משמעותית – העובדה ש-80% מהתלונות נדחות ואינן מפורסמות – המחקר מהווה תשתית חלוצית למחקר השוואתי על אתיקה פרלמנטרית. הוא ממקם את המקרה הישראלי בלב השיח האקדמי העכשווי על נסיגה דמוקרטית ושחיקת הנורמות הפוליטיות במדינות החוות משברים מתמשכים.

---
ד"ר חן פרידברג היא מרצה בכירה במחלקה למזה״ת ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל ועמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

פרופסור אסנת עקירב היא פרופסורית חברה במכללה האקדמית גליל מערבי ונשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Friedberg, Chen, and Osnat Akirav. 2026. Ethics on the edge: outlier legislators, political crises, and sanctioning dynamics in the Israeli Knesset (1984–2024), Israel Affairs. https://doi.org/10.1080/13537121.2026.2641765

הרשומה פורסמה באתר המכון באפריל, 2026