עיצוב ושינוי עמדות בנוגע למשא ומתן על עסקת חטופים בזמן מלחמה

יעקב גרינוולד, דנה קצוטי, פזית בן-נון בלום, ואריאל כנפו-נעם

אירועי ה-7 באוקטובר הציבו דילמה מורכבת, רוויית רגש, רבת-סיכון, ממושכת, ואשר נוגעת לחיים ולמוות – במישור המוסרי, הפוליטי והחברתי: משבר החטופים. שאלות סבוכות ומחלוקות עלו בהקשר של המשא ומתן על עסקת החטופים, ובהן תיעדוף החזרתם של חטופים מסוימים, שקילת הנזק המיידי (כגון לחטופים עצמם) מול הסיכון העתידי (כגון יכולתו של חמאס להתארגן מחדש או לבצע מתקפות נוספות), וההשלכות על פעולות צבאיות מתמשכות, לרבות הבחירה הנרחבת יותר בין המשך הפעולה הצבאית לבין פתרונות דיפלומטיים. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Policing, Intelligence and Counter Terrorism, בחנו כיצד יהודים ישראלים גיבשו עמדות בשאלה אם לתמוך בעסקאות החטופים או להתנגד להן. בפרט, חקרנו שני מסלולים אפשריים לגיבוש החלטות מסוג זה: מסלול קוגניטיבי ומסלול רגשי.

המסלול הקוגניטיבי. כאשר עסקאות החטופים הועלו, ישראלים עמדו בפני ניתוח עלות-תועלת שבו תיעדוף החטופים משמעותו ירידת חשיבותם של נושאים אחרים (כגון פעולות צבאיות). לכן, כדי להחליט אם לתמוך בעסקה או להתנגד לה, אנשים עשויים היו לשקול את החשיבות היחסית שהם מייחסים למטרות מלחמה שעשויות להתנגש זו בזו (השבת חטופים מול הכרעת חמאס). בנוסף, מכיוון שסוגיית החטופים הפכה לשנויה במחלוקת פוליטית, עמדות האזרחים עשויות היו להתיישר עם המחנה הפוליטי שלהם. כאשר הנושאים הם מורכבים, ואליטות שולחות אותות ברורים, המצביעים נוטים ללכת בעקבות מנהיגים מהמחנה הפוליטי שלהם. מכיוון שהמסרים של בכירים בקואליציית נתניהו עברו מהתנגדות לעסקה השנייה לתמיכה בשלישית, ייתכן שעמדות מצביעי הקואליציה השתנו בהתאם.

המסלול הרגשי. התמיכה בעסקאות החטופים עשויה הייתה להיות גם מבוססת-רגש. מטה משפחות החטופים והנעדרים הביא את סיפורם של החטופים ומשפחותיהם לתודעה הציבורית, וייתכן שישראלים פיתחו תחושה של קירבה רגשית למשפחות שפעלו למען שחרור יקיריהן, גם אם רוב הישראלים לא הכירו אותן באופן אישי. ייתכן שאנשים הונעו לא רק על ידי סדרי העדיפויות האישיים שלהם ומסרים פוליטיים חיצוניים, אלא גם על ידי מצבם הרגשי הפנימי, ובחרו לתעדף את שחרור החטופים כאילו היו אלו בני משפחה.

כדי לבחון את שאלת המחקר שלנו ואת שני המסלולים השונים, נעזרנו במדגם מייצג של יהודים ישראלים (902 משתתפים בסך הכל) שגויס באמצעות חברת Panel4All. יצרנו קשר עם המשתתפים פעמים רבות לאורך המלחמה. נתונים על אידיאולוגיה פוליטית והשתייכות מפלגתית נאספו על ידי חברת הפאנל עוד לפני המלחמה. בנובמבר 2023, לפני שהוצעו עסקאות חטופים קונקרטיות, שאלנו את המשתתפים על עמדותיהם בנוגע לחשיבות מטרות מלחמה שונות, ובהן "הכרעת חמאס" ו"השבת החטופים". לאורך שלושה גלי איסוף נתונים בין אוקטובר 2024 לאוקטובר 2025, שאלנו את המשתתפים אם הם תומכים או מתנגדים לשלוש עסקאות חטופים שהוצעו, או שמא טרם גיבשו עמדה. לבסוף, לאורך ארבעה גלי איסוף נתונים באמצע המלחמה (דצמבר 2023 עד ינואר 2025), בדקנו באיזו מידה המשתתפים חשים קשר למשפחות החטופים.

סדרי עדיפויות במלחמה ועמדות כלפי עסקת החטופים. שבועות ספורים בלבד לאחר תחילת המלחמה, עוד בטרם החל משא ומתן קונקרטי, כמעט כל המשתתפים ציינו ששתי מטרות המלחמה העיקריות הן חשובות ביותר: 87.4% ציינו זאת בנוגע להשבת חטופים ו-88.6% ציינו זאת בנוגע להכרעת חמאס. עם זאת, התמיכה בעסקאות קונקרטיות להחזרת החטופים הייתה נמוכה יותר: רק 56.8% מהמשתתפים תמכו בעסקה באוקטובר 2024, אם כי התמיכה עלתה ל-72.0% עד אוקטובר 2025. העמדות כלפי תיעדוף שתי מטרות המלחמה העיקריות (השבת החטופים, הכרעת חמאס) בראשית המלחמה ניבאו את עמדות המשתתפים כלפי עסקאות קונקרטיות כשנה לאחר מכן ואף מעבר לכך.

משתתפים שתיעדפו את הכרעת חמאס על פני שחרור החטופים היו בעלי הסיכוי הנמוך ביותר לתמוך בעסקאות. לעומת זאת, משתתפים שתיעדפו את שחרור החטופים על פני הכרעת חמאס היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לתמוך בעסקאות. משתתפים שתמכו בשתי המטרות במידה דומה (כלומר תיעדפו את שתיהן או לא תיעדפו אף אחת מהן) הביעו תמיכה נמוכה יותר בעסקאות בהשוואה למי שתיעדפו בעיקר את החטופים, אך תמיכה גבוהה יותר בהשוואה למי שתיעדפו בעיקר את הכרעת חמאס (ראו בתרשים 1). למרות ששתי מטרות המלחמה דורגו כחשובות ביותר, והתמיכה בעסקאות החטופים עלתה לאורך זמן, ממצאים אלה מעידים על כך שאנשים חשו שהמטרות מתנגשות זו בזו, והחשיבות היחסית שייחסו המשתתפים למטרות המתחרות הללו הנחתה את החלטתם לתמוך בעסקאות (או להתנגד להן).

תרשים 1: תמיכה בעסקת חטופים בין אוקטובר 2024 לאוקטובר 2025 בחתך סדרי העדיפויות בראשית המלחמה

מקרא: אחוז המשתתפים שתמכו בעסקאות בקרב (א) מי שתיעדפו את הכרעת חמאס (קרי, הכרעת חמאס), (ב) מי שתיעדפו את שחרור החטופים (קרי, שחרור חטופים), (ג) מי שתיעדפו את שתי המטרות (קרי, שתיהן), ו-(ד) מי שלא תיעדפו אף מטרה (קרי, אף אחת).

עמדה פוליטית ועמדה כלפי עסקת החטופים. יותר מצביעי אופוזיציה (89.0%) מאשר מצביעי קואליציה (73.2%) תיעדפו את השבת החטופים, בעוד שיותר מצביעי קואליציה (87.7%) מאשר מצביעי אופוזיציה (74.3%) תיעדפו את הכרעת חמאס. ניכר כי החזרת החטופים הביתה הייתה חשובה לישראלים יהודים לאורך כל הקשת הפוליטית בשלב מוקדם זה של המלחמה. ועם זאת, הבדלים מפלגתיים ניכרו כבר בהתחלה, כאשר מצביעים תיעדפו מטרות שונות בהתאם להשתייכותם הפוליטית. יתרה מכך, לאורך שלוש עסקאות חטופים שהוצעו בין אוקטובר 2024 לאוקטובר 2025, מצביעי הקואליציה נטו להתנגד לעסקאות יותר ממצביעי האופוזיציה. הפער בין מצביעי הקואליציה למצביעי האופוזיציה, שהיה גדול מאוד באוקטובר 2024 (36.1% מול 81.0% תמיכה, בהתאמה), הצטמצם באופן ניכר לקראת אוקטובר 2025, כאשר שיעור התמיכה בקרב מצביעי הקואליציה הגיע ל-58.9% (ראו בתרשים 2).

תרשים 2. עמדות כלפי עסקת החטופים לאורך זמן בחתך הצבעה

תחושת קשר למשפחות החטופים ועמדה כלפי עסקת החטופים. לא סביר שמשתתפים רבים הכירו באופן אישי חטופים או את משפחותיהם, ובכל זאת המשיבים דיווחו על תחושת קשר גבוהה אליהם. לאורך ארבעה גלי איסוף נתונים, למעלה משליש מהמדגם (34.9%–40.4%) בחרו בנקודה הגבוהה ביותר בסולם כדי לתאר את הקשר שלהם למשפחות החטופים. תחושת הקשר למשפחות החטופים ניבאה תמיכה גדולה יותר בעסקת החטופים, מעל ומעבר להשפעת האידיאולוגיה הפוליטית וההשתייכות המפלגתית. כך, ייתכן שהחלטתם של אנשים לתמוך בעסקאות החטופים שיקפה קשר רגשי עם הקרובים ביותר לחטופים.

ממצאינו מעידים על כך שהציבור היהודי-ישראלי רצה במידה רבה מאד לראות את החטופים חוזרים הביתה. ואולם, בהשוואה לסדרי העדיפויות שהובעו בראשית המלחמה, העמדות היו מעורבות יותר בנוגע לעסקאות החטופים, כאשר ההחלטות כרכו עמן ויתורים מפורשים וקונקרטיים בין תוצאות חשובות. עסקאות החטופים הציבו דילמה מורכבת שכללה התנגשות (נתפסת) בין מטרות המלחמה: הבטחת חירותם של החטופים והכרעת חמאס. נראה כי המשתתפים העריכו את העסקאות באמצעות שקילת החשיבות שהם מייחסים למטרות המתחרות. מי שתיעדפו את החזרת החטופים היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לתמוך בעסקאות, מי שתיעדפו את הכרעת חמאס היו בעלי הסיכוי הנמוך ביותר לתמוך, ומי שלא תיעדפו מטרה אחת על פני האחרת היו מהוססים יותר. ברור כי הבחירה לתמוך בעסקאות לא הייתה מובנת מאליה (ואכן, קבוצה עקבית של משתתפים לא גיבשה עמדה לאורך העסקאות השונות). ייתכן שאנשים הונחו גם על ידי עמדותיהם של מי שנתפסו כבקיאים יותר. ואכן, עמדות מצביעי הקואליציה השתנו (תמיכתם עלתה לאורך השנה השנייה של המלחמה) בקו אחד עם עמדתו המשתנה של נתניהו.

בכלליות, ממצאים אלה עשויים להעיד על תהליכים קוגניטיביים שבהם אנשים שוקלים אפשרויות, משלבים סדרי עדיפויות, העדפות ורמזים קונטקסטואליים בגיבוש עמדות אודות נושא מורכב. מסלול נוסף להחלטות המשתתפים לתמוך בעסקאות עשוי היה לשקף קשר רגשי עם הקרובים ביותר לחטופים, שכן תחושת קרבה למשפחותיהם ניבאה באופן חיובי תמיכה בעסקה, גם תוך בקרה על משתנים פוליטיים. אף שלא ניתן להסיק מסקנות סיבתיות חד-משמעיות, ממצאינו מצביעים על שני מקורות מקבילים המעורבים בגיבוש עמדות בסוגיות מורכבות. במקרה של משבר החטופים, נראה כי ישראלים נשענו הן על תהליכים קוגניטיביים והן על תהליכים רגשיים בעת שגיבשו עמדות לגבי אחת הדילמות הקשות וכבדות המשקל ביותר שעמה התמודדו במהלך המלחמה.

---

יעקב גרינוולד הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים.

דנה קצוטי היא עמיתת פוסט-דוקטורט במרכז הרפואי אירווינג של אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב.

פרופ' פזית בן-נון בלום היא פרופסורית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת סטוני ברוק, ניו יורק, ארה"ב.

פרופ' אריאל כנפו-נעם הוא פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Greenwald, Y., Katsoty, D., Ben-Nun Bloom, P., & Knafo-Noam, A. 2026. Forming and changing opinions about hostage negotiations during war: Early attitudes, political orientation and emotional connection to hostages' families. Journal of Policing, Intelligence and Counter Terrorism, 21(2), 257–274. https://doi.org/10.1080/18335330.2026.2640064

הרשומה פורסמה באתר המכון במאי, 2026