הלכו רחוק מדי? ההשפעה הפרדוקסלית של הקצנת האליטה הפוליטית

שירה הבל סלע, לי אלדר, טל אוריאן הראל, בועז המאירי, רותי פליסקין ועירן הלפרין

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של הקצנה בקרב האליטה הפוליטית בדמוקרטיות רבות בעולם, ובהן גם ישראל: נבחרי הציבור מגיעים לעמדות הכוח ומציגים לפתע מדיניות קיצונית יותר מזו שהציגו במהלך התמודדותם לתפקיד. הקצנה זו מאיימת להעמיק את הקיטוב הפוליטי ואת העוינות בין הקבוצות הפוליטיות, ואף מערערת את יציבות הדמוקרטיה. בנוסף, עשויות להיות לה גם השפעות משמעותיות על דעת הקהל ועל המדיניות והעמדות האידיאולוגיות בהן תומך הציבור.

 
בעוד שצפוי שמצביעי האופוזיציה יתנגדו למדיניות הקיצונית יותר שמציגה הממשלה, עולה השאלה כיצד יגיבו תומכי הקואליציה, אלו שהצביעו לאותם פוליטיקאים ועכשיו ניצבים מול עמדותיהם הקיצוניות? את השאלה הזו ביקשנו לבחון במחקר האחרון שלנו, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Political Psychology, במסגרתו זיהינו הזדמנות נדירה לבדוק מחוץ למעבדת המחקר כיצד הקצנה של האליטה הפוליטית הנבחרת, כפי שמתקיימת בעולם האמיתי, משפיעה על העמדות הפוליטיות של ציבור שהצביע עבורה.

הספרות המחקרית בפסיכולוגיה פוליטית ומדע המדינה מציגה שתי תיאוריות מתחרות המסבירות תגובה אפשרית של תומכי הממשלה: הראשונה, והרווחת יותר, שמצביעי הקואליציה ישנו את עמדותיהם בהתאם לאלו שמציגים נבחרי הציבור בהם בחרו ויקצינו גם הם. השנייה, והפחות אינטואיטיבית, שמצביעי הקואליציה דווקא יתמתנו בעמדותיהם. הסבר אפשרי להתמתנות טמון במנגנון הפסיכולוגי שנקרא ״חשיבה פרדוקסלית״. מנגנון זה מציע שכאשר אנשים נחשפים לגרסה מוקצנת של עמדותיהם, התוכן הקיצוני מאיים על זהותם ומוביל אותם לשקול מחדש את אותן עמדות. ההערכה המחודשת של העמדות עשויה להוביל, בסופו של דבר, למיתון שלהן. מחקרים קודמים, שנעשו בהקשר של עמדות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הדגימו את האפקטיביות של המנגנון בקידום תמיכה בפשרה במסגרת הסכסוך. במקרה הנוכחי רצינו לבחון האם גם ההקצנה במדיניות שמובילים נבחרי הציבור עשויה להוביל לאיום זהותי בקרב בוחריהם, ובהמשך לכך, להתמתנותם של בוחרים אלו.

״המציאות הפרדוקסלית״ ששימשה אותנו כמקרה הבוחן היא צעדי המדיניות הקיצוניים שקידמה הממשלה ה-37 בישראל לאחר עלייתה לשלטון בבחירות נובמבר 2022. מיד לאחר הרכבתה, ממשלת ״הימין על מלא״ החלה לנסות לקדם מדיניות שהייתה קיצונית יותר מהבטחות הבחירות של המפלגות הגדולות והמרכזיות בקואליציה, כזו שאף מערערת את היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. לצד הרפורמה המשפטית שנועדה להחליש את מעמדה של הרשות השופטת אל מול הרשויות המחוקקת והמבצעת, צעדי המדיניות כללו גם הצעות חקיקה שנתנו עדיפות לזהות היהודית-דתית של המדינה על פני ערכים דמוקרטיים-ליברליים.

במחקר התמקדנו במצביעי ימין ישראלים, כאלו שהצביעו לקואליציה המכהנת, ובעיקר מצביעי המפלגה הגדולה ביותר, הליכוד. ביקשנו לבדוק כיצד צעדי המדיניות שהממשלה קידמה משפיעים על עמדותיהם הפוליטיות של אותם אנשים. לשם כך, ביצענו מחקר אורך, שנערך כ-registered report, בו עקבנו אחר עמדותיהם של תומכי הממשלה לאורך ארבע נקודות זמן שונות. התבססנו על מדגם של 589 משתתפים שהצהירו טרם הבחירות (בספטמבר 2022) על כוונתם להצביע למפלגות הקואליציה, וחזרנו אליהם בשלוש נקודות זמן (תחילת מרץ 2023, סוף מרץ 2023, ויולי 2023), שנפרסו על פני חודשים בהם הממשלה החדשה כבר החלה לקדם ואף ליישם חלק משמעותי מצעדי המדיניות הקיצוניים שלה.

בכל אחת מנקודות הזמן נמדדו עמדותיהם של המשתתפים בנוגע למספר נושאים מרכזיים, בהם: יחסי דת ומדינה, יחסה של המדינה למיעוטים, ערכים דמוקרטיים, וכן סוגיות הקשורות לזכויות נשים ולהט"ב. שאלות אלו נועדו לאפשר לנו לבדוק האם מצביעי הקואליציה הקצינו בעמדותיהם בדומה לפוליטיקאים להם הצביעו, או שמא התמתנו. לצד מדידת עמדות אלו, נבדקו גם גורמים פסיכולוגיים כמו איום על הזהות, תחושת הפתעה מהממשלה שבחרו בה, ורגשות אשמה פוטנציאליים בנוגע לאחריותם להחלטות הממשלה. גורמים אלו נועדו לאפשר לנו להבין טוב יותר את המנגנון שהוביל לשינוי העמדות המזוהה, והאם אכן ״חשיבה פרדוקסלית״ מילאה תפקיד.

ממצאי המחקר חשפו תהליך מעניין ומפתיע. בניגוד לסברה הרווחת לפיה מצביעים יאמצו את עמדותיהם של נבחרי הציבור בהם בחרו כאשר אלו מקצינים, מצביעי הימין במדגם דווקא הראו מגמת התמתנות עקבית. לאורך ארבעת שלבי המדידה, ניכרה עלייה בתמיכה בהפרדת דת ומדינה, גישה דמוקרטית ומכילה יותר כלפי מיעוטים, ותמיכה מוגברת בזכויות נשים ולהט"ב. במילים אחרות, במקום להקצין בעקבות ממשלה קיצונית יותר, תומכי הממשלה דווקא התרחקו מעמדות קיצוניות והפכו למתונים יותר (לדוגמה, עלתה התמיכה בהפרדת דת ומדינה – ראו תרשים 1).

תרשים 1: השפעת הזמן על תמיכה בהפרדת דת ומדינה.

עם זאת, לא הצלחנו לאשש את המנגנון הפסיכולוגי שחזינו שיסביר את ההתמתנות. בעוד שמצאנו שהאיום על הזהות של מצביעי הימין אכן גדל בתקופה הראשונה לאחר הבחירות (בין מדידה 2 ל-3), ולאחר מכן ירד (במדידה 4), לא מצאנו קשר ישיר בין האיום על הזהות לבין השינוי בעמדות הפוליטיות. כלומר, בעוד שהעמדות המשיכו להתמתן עם הזמן, האיום על הזהות לא המשיך לגדול באותו קצב, וייתכן שהסיבה לכך היא שככל שהמדיניות הקיצונית הפכה לשגרתית, השפעתה הראשונית המאיימת נחלשה, אך השינוי בעמדות נותר.

הממצאים שלנו, אשר תומכים בהשערה שמצביעי הקואליציה מתמתנים בעקבות הקצנת נבחריהם, מדגישים תופעה מעודדת. בעוד שהקצנה של האליטה הפוליטית מהווה איום על הדמוקרטיה, תגובת הנגד של הציבור - לפחות בתנאים מסוימים - עשויה לאזן השפעה זו. במקום להידרדר למעגל של הקצנה הדדית, אנו רואים כי ציבור המצביעים עשוי להפגין ביקורתיות כלפי נבחריו כאשר הללו חורגים ממה שנתפס כמקובל וסביר מבחינה פוליטית.

אף שאיננו יכולים לקבוע בוודאות את התנאים המדויקים המובילים להתמתנות במקום להקצנה, אנו משערים שישנם שני גורמים מרכזיים שתרמו לכך במקרה הישראלי: הקצב והמידה של ההקצנה. במקרה הנוכחי, נראה כי ניסיונה של ממשלת הימין לקדם חבילה מקיפה של צעדי מדיניות קיצוניים בקצב מואץ מנע את ההסתגלות ההדרגתית של הציבור למציאות קיצונית, והוביל להתמתנות שזיהינו. בהשאלה מהמשל המוכר על הצפרדע במים הרותחים, נראה שבמקום "לבשל את הצפרדע" בהדרגה על אש נמוכה, הציבור הישראלי הושלך לפתע למים רותחים וניסה מיד לקפוץ החוצה. אם זהו אכן המקרה, הקצנה מהירה ומקיפה עשויה להיות פחות מסוכנת לדמוקרטיה מאשר כרסום איטי וזוחל בתשתיות הדמוקרטיות.

מבחינה מעשית, ממצאי המחקר מספקים תובנות חשובות לדרכים אפשריות לבלימת תופעת ההקצנה בציבור ולפיתוח התערבויות להפחתת התמיכה במדיניות קיצונית. ראשית, הם מצביעים על חשיבות החשיפה והביקורת הציבורית על צעדים קיצוניים שמקדמת האליטה הפוליטית. ככל שהציבור מודע יותר להקצנה המתרחשת ומבין את האיום המיידי על הדמוקרטיה, כך גוברים הסיכויים שתתרחש תגובת נגד. מנהיגים לא צריכים לקבל את הזכות לקדם מדיניות קיצונית מתחת לרדאר; אנשים ומוסדות המבקשים להגן על הדמוקרטיה צריכים להבטיח שצעדים רדיקליים של מנהיגים ייחשפו ויוצגו כסטיות מההליכים הפוליטיים המקובלים.

לסיכום, המחקר שלנו ממחיש כיצד עמדות מתמתנות בתגובה לחשיפה לגרסאות קיצוניות של אמונות מושרשות. למרות שלא הצלחנו לבסס תמיכה מלאה למנגנון החשיבה הפרדוקסלית או לזהות גורמים ממתנים חדשים בסיטואציה מהעולם האמיתי, הממצאים שלנו לגבי אפקט ההתמתנות של "מציאות פרדוקסלית" על העמדות הפוליטיות של מצביעי הממשלה נושאים השלכות משמעותיות. הם מצביעים על כך שבניגוד לציפיות להשפעה נורמטיבית של מנהיגים על עמדות הציבור, צעדים קיצוניים שנוקטת האליטה הפוליטית עשויים למעשה להכשיל את עצמם, ובכך מותירים מקום לאופטימיות לגבי עתיד הדמוקרטיה. 

---
שירה הבל סלע היא תלמידת דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה וחברה במעבדת PICR לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם, שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים.

לי אלדר היא תלמידת דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ליידן ובתוכנית לחקר סכסוכים באוניברסיטה העברית. היא חברה במעבדת PICR לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם ועמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום, שניהם באוניברסיטה העברית.

טל אוריאן הראל היא תלמידת דוקטורט במחלקה לתקשורת ועיתונאות וחברה במעבדת PICR לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם, שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ׳ בועז המאירי הוא פרופסור חבר בבית הספר ללימודי חברה ומדיניות וראש התוכנית לניהול סכסוכים וגישור באוניברסיטת תל אביב.

ד״ר רותי פליסקין היא מרצה בכירה לפסיכולוגיה חברתית וארגונית באוניברסיטת ליידן.

פרופ׳ עירן הלפרין הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והיו״ר המייסד של מרכז אקורד: פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי. 

הרשומה מתבססת על המאמר הבא: 
Hebel-Sela, S*., Aldar, L.*, Harel, T.O.*, Hameiri, B., Pliskin, R., & Halperin, E. (2024). Gone too far? The paradoxical effect of political elite radicalization. Political Psychology. https://doi.org/10.1111/pops.13068 (*=equal contribution by the authors)