האם ועל מה אנחנו מסכימים? שסעים אידיאולוגיים ומגמות בדעת הקהל בבחירות 2022

יניב שפירא, לירן הרסגור ואלון יקטר

רבים טוענים כי הפערים האידאולוגיים בציבור הישראלי, ודאי בתוך החברה היהודית, אינם רחבים כפי שנדמה. לפי תפיסה זו רוב הציבור מסכים ברוב הנושאים, ואילו המחלוקות העיקריות נוגעות בנושאים אחרים, רגשיים ופרסונליים. ממשלת ישראל ה-36, שכיהנה בין 2022-2021 בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, גילמה את הטיעון הזה היטב. ממשלה זו הייתה מהמעניינות והשנויות במחלוקת שבממשלות ישראל וכללה מפלגות מחלקיה השונים של הקשת הפוליטית, ואף לראשונה בתולדות המדינה, מפלגה ערבית (רע"מ). הגיוון האידאולוגי השתקף במסמך קווי היסוד של הקואליציה דאז שהצהיר כי "ממשלת האחדות תתמקד בנושאים הרבים המשותפים לכלל אזרחי המדינה בתחום הביטחון, הבריאות והכלכלה" וכי הממשלה "תרחיב את תחומי ההסכמה הלאומיים". תפיסה זו אף באה לידי ביטוי בנאום שנשא לפיד (אז כבר יושב ראש האופוזיציה) בשנת 2023 שבו כינה הסכמה זו "ברית ה–75": "בשנתה ה–75 של המדינה, 75% מאזרחי ישראל, מסכימים ביניהם על 75 אחוז מהנושאים".

בה בעת, הביקורת נגד הממשלה סברה כי זו קמה לא על בסיס אידיאולוגיה ומטרות מדיניות ברורות, אלא על בסיס התנגדותה לדמות הפוליטית המרכזית בישראל בעשור האחרון, בנימין נתניהו. לדעת רבים, הן בימין והן בשמאל, העיסוק בדמותו של נתניהו הוליד בישראל שני מחנות פוליטיים מקוטבים שהאידיאולוגיה המפרידה ביניהם מעורפלת. נראה כי קווי החלוקה האידיאולוגיים שמבנים את המערכת הפוליטית הישראלית והצדדים השונים היו מטושטשים ערב הבחירות לכנסת ה-25.

בפרק שפורסם לאחרונה כחלק מספר 'הבחירות בישראל 2022' נדרשנו לסוגייה זו. בעזרת שימוש בסקרי הבחירות בישראל (INES) שנערכו טרם בחירות 2022 ניסינו לענות על שתי שאלות עיקריות: ראשית, תומכי אילו מפלגות מסכימים ביניהם ואילו חלוקים ביניהם, ועל אילו נושאים? שנית, אילו מהנושאים הללו השפיעו יותר על ההצבעה של הציבור היהודי בבחירות 2022? מבחינה אמפירית, על מנת לבחון באילו נושאים ישנה הסכמה יחסית בין מצביעי המפלגות השונות ערב בחירות 2022 ובאילו לא, בדקנו מהו אחוז המשיבים מתוך מצביעי כל מפלגה התומכים בצד אחד על פני האחר בסוגיות שהוזכרו.  בדרך זו ניתן לענות על השאלה "במה הרוב בקרב מצביעי כל מפלגה תומך?". 

נתוני המחקר שלנו מראים כי ביחס לסוגיות כלכליות-אזרחיות, ישנה הסכמה רחבה יחסית בציבור היהודי. בפרט, בנוגע למבנה החיים הכלכליים במדינה ולנושא החלת נישואים אזרחיים נמצא כי כשני שליש מהמשיבים במדגם תומכים בגישה הסוציאליסטית על פני זו הקפיטליסטית בסוגיה הראשונה, ובהתרת נישואים אזרחיים בנוסף לאלו הדתיים בסוגייה השנייה.

לעומת זאת, בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הסוגייה האידיאולוגית המרכזית בפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים, התשובות ממפות באופן ברור את החלוקה המקובלת של המפלגות על גבי הציר האידיאולוגי. שאלת הקמתה של מדינה פלסטינית היא המפלגת מכולן (פאנל ימני בתרשים 1 להלן), עם התנגדות של כ-61% מהציבור היהודי, המעידה על נטייה ימנית לצד מרחב הסמכה לא גבוה, בייחוד בסוגיה מהותית שכזו. ניכרת חלוקה ברורה בין בוחרי מפלגות גוש הימין ובין מתנגדיו. יוצאי הדופן היחידים הם בוחרי מפלגת ישראל ביתנו, אשר חצויים בעמדותיהם למרות העמדה הניצית של מפלגתם. רוב של כ–73% מכלל המדגם מאמינים כי אין אפשרות ריאלית לשלום (פאנל שמאלי בתרשים 1). עמדה זו משותפת לרוב המצביעים, למעט העבודה ומרצ, כשבוחרי יש עתיד חצויים בנושא. ההבדל העיקרי בין שני הממדים הללו נובע מהסקפטיות המאפיינת את בוחרי מפלגות המרכז: אף שרובם תומכים ברעיון שתי המדינות,  הם אינם מאמינים בהיתכנותו. 

תרשים 1
 

כאשר נדרשים לאחת מן הסוגיות המרכזיות במבנה הדמוקרטי של המדינה, זו העוסקת באיזונים והבלמים בין הרשויות, ובמקרה הישראלי – סמכויותיו של בית המשפט העליון אל מול הממשלה והכנסת – מתגלה שסע אידיאולוגי עמוק נוסף בקרב הציבור היהודי. תרשים 2 מציג נתונים על אחת מהשאלות המרכזיות בסוגיה זו: האם לבית המשפט העליון צריכה להיות הסמכות לבטל חוק שחוקקה הכנסת. מהנתונים עולה חוסר-הסכמה משמעותית על סוגיה מהותית זו, כאשר כ-48% מכלל הנשאלים סבורים כי לבית המשפט העליון לא צריכה להיות הסמכות לבטל חוקים לעומת כ-52% הסבורים כי צריכה להיות לו הסמכות. מכל הנושאים שהוצגו במחקרנו, זהו הנושא השנוי ביותר במחלוקת ודעת הקהל לגביו חצויה כמעט לחלוטין עוד לפני משבר ההפיכה המשפטית שהתגלע אחרי הבחירות.  בניתוח ברמת המפלגות ניכרת חלוקה לקווי ימין-שמאל קלסיים אך עם כמה הבדלים מעניינים: ניכר כי ישנו פיצול בקרב תומכי מפלגות המרכז - תומכי יש עתיד הליברליים יותר, ואלה של המחנה הממלכתי וישראל ביתנו השמרנים יותר. גם בקרב גוש הימין-דתיים אין אחדות דעות, בעוד בוחרי המפלגות הדתיות מביעים עמדה ברורה, דווקא בוחרי הליכוד מפגינים נחרצות פחותה בהרבה באשר לסוגייה.

תרשים 2

ראינו, אם כן, שקיימת הסכמה גבוהה בקרב הציבור היהודי בנוגע לשאלות חברתיות וכלכליות ולצידה אי-הסכמה אידיאולוגית משמעותית בנושאי הסכסוך וסמכות בית המשפט העליון. לאור זאת, בחנו אילו עמדות של הבוחרים היהודיים רלוונטיות יותר לניבוי הצבעתם ב-2022? מהניתוח שביצענו עולה כי ממצאי עבר בנוגע לחשיבותה של הסוגייה הפלסטינית להצבעה בישראל תקפים גם בבחירות 2022. ככל שעמדת הבוחר כלפי הסכסוך ניצית יותר, כך פוחת הסיכוי שיצביע למפלגות החילוניות, אך גם לאלו החרדיות בהשוואה לסיכוי שיצביע למפלגת הליכוד. סוגיית סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים הפכה ב-2022 למנבאת הצבעה חזקה גם כן, אך עם ממצא מעניין באשר לסבירות ההצבעה לליכוד: בעוד שלילת סמכות זו מפחיתה את הסיכוי להצביע למפלגות החילוניות (מלבד ישראל ביתנו) ביחס להצבעה לליכוד, היא דווקא מעלה את הסיכוי להצבעה למפלגות הדתיות. עם זאת, חשוב לציין כי ההשפעה של סוגיה זו על הצבעה בבחירות 2022 נמוכה מזו שנמצאה בהקשר של הסכסוך. הממצא מחזק את הממצאים מהחלק הקודם: בוחרי הליכוד מובחנים אידאולוגית בסוגיות אזרחיות–דמוקרטיות משותפיהם בקואליציה הנוכחית. אלקטורט זה נראה כמעט כגוש אידאולוגי נפרד בין מפלגות המרכז–שמאל למפלגות הדתיות.
הנתונים והממצאים המוצגים במאמר נכונים לערב בחירות 2022. ההפיכה המשפטית והמשבר שפרץ בעקבותיה מעלים שאלות גדולות באשר למרכזיותו של השסע סביב סמכותו של בית המשפט העליון, הפוליטיזציה שלו וקווי החלוקה העתידיים בקרב האלקטורט ביחס אליו. בה בעת, אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה בעקבותיהן עלולים להוביל מגמה הפוכה של העמקת מרכזיותה של סוגיית הסכסוך בדעת הקהל הישראלית-יהודית באופן שעוד מוקדם להעריך. בכל האמור במרחבי ההסכמה בציבור היהודי בישראל, הממצאים אומנם מעידים על שסעים אידיאולוגיים, אבל גם על ההסכמות הקיימות בקרב ציבור הבוחרים. על אף התייצבותו של גוש הימין-חרדים מול גוש מרכז-שמאל מגוון, הממצאים מראים כי יש בסיס אידיאולוגי לקואליציות אחרות, למשל של מפלגות חילוניות מהימין ומהשמאל בכל הנוגע לסוגיות חברתיות ואזרחיות. יתרה מזאת, אפילו בנושא שנוי מחלוקת כמו סמכותו של בית המשפט העליון, נראה שיש קרקע משותפת להסכמה בין השמאל והמרכז ובין חלק ניכר מבוחרי הליכוד. השנים הקרובות יעידו אם פוטנציאל זה ימומש בחלקו, או שמא ניסיון הרפורמה המשפטית ואירועי שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה יבצרו וירחיבו את השסעים והפערים האידיאולוגיים הקיימים.

---
יניב שפירא הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
ד"ר לירן הרסגור היא מרצה בכירה במחלקה לממשל ורעיון מדיני, בית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.
ד"ר אלון יקטר הוא מרצה בכיר בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.

הרשומה מבוססת על הפרק הבא:

Shapira, Y., Harsgor, L., and Yakter, A. (2025). Ideological cleavages in Israeli public opinion in the 2022 elections. The Elections in Israel 2022. eds. G. Rahat, N. Gidron and M. Shamir. Routledge.  https://www.taylorfrancis.com/chapters/edit/10.4324/9781032633299-4/ideological-cleavages-israeli-public-opinion-2022-elections-yaniv-shapira-liran-harsgor-alon-yakter?