קיטוב פוליטי בישראל, 1992–2022

יאיר אמיתי, נעם גדרון, עומר יעיר

הבחירות לכנסת ה-25, שנערכו ב-1 בנובמבר 2022, חשפו חילוקי דעות עמוקים בקרב אזרחי ישראל לצד הסכמה רחבה אחת: הפוליטיקה הישראלית מקוטבת כמו שלא הייתה זה זמן רב. לאחר חמש מערכות בחירות ושלושה ראשי ממשלה משלוש מפלגות שונות בפחות מארבע שנים, נראה שבחירות 2022 הותירו את ישראל מחולקת לשני גושים פוליטיים שביניהם פעורה תהום עמוקה ובלתי ניתנת לגישור. האם אכן נשברו שיאים של קיטוב פוליטי בתקופה שקדמה לבחירות 2022? ואם כן, באילו אופנים קיטוב זה מתבטא בדעת הקהל? אלו השאלות שבחנו בפרק שהתפרסם לאחרונה בספר הבחירות בישראל 2022.

בפרק הבחנו בין שני סוגים של קיטוב פוליטי בציבור: קיטוב אידאולוגי, המתבטא בחוסר הסכמות ביחס לעמדות מדיניות; וקיטוב רגשי, המתבטא בעוצמת הרגשות השליליים בין תומכי המפלגות השונות. בחנו את שני סוגי קיטוב אלו בציבור הישראלי על בסיס נתוני מחקר הבחירות הישראלי (Israel National Election Studies, או ה-INES) במשך תקופה של 30 שנים: מבחירות 1992 ועד 2022. משך זמן זה מאפשר לנו לבחון את מידת הקיטוב האידאולוגי והרגשי בבחירות 2022 בהשוואה לקיטוב בתקופות סוערות מבחינה פוליטית בשנים קודמות, בדגש על שנות התשעים (הסכמי אוסלו, רצח רבין).

כדי לבחון קיטוב אידיאולוגי, השתמשנו במספר שאלות שנשאלו בסקרי הבחירות לאורך זמן, למשל, שאלה אודות המיקום של המשיב בסקר על ציר ימין-שמאל הנע בין 1 (ימין) ל-7 (שמאל), לצד שאלות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כלכלה  ויחסי דת ומדינה. במדידה הזו בחנו האם התפלגות העמדות השתנתה לאורך זמן, כך שההתפלגות הפכה לכזו המציגה שני צדדים ניצים במפה הפוליטית; כמו גם האם עמדות הציבור הפכו עקביות ומתואמות יותר האחת עם השנייה לאורך זמן (לפירוט נרחב יותר, ראו בפרק). לעומת זאת, כדי לבחון קיטוב רגשי לאורך זמן, השתמשנו בשאלה המבקשת ממשתתפי/ות הסקר לציין כיצד הם חשים כלפי המפלגות השונות על סולם שנע בין 0 (דחייה/שנאה) ל-10 (תמיכה/אהדה). במקרה זה, התמקדנו בבוחרי שתי המפלגות הגדולות ביותר בכל אחת ממערכות הבחירות, ובחנו את ההפרש בין הרגש (החיובי לרוב) שתומכי המפלגות מביעים כלפי המפלגה המועדפת עליהם – זו שהם מדווחים שיצביעו לה בבחירות הקרובות, ובין הרגש (השלילי לרוב) שהם מביעים כלפי המפלגה היריבה.

ראשית, בניתוח של קיטוב אידיאולוגי לאורך זמן בישראל אנו רואים שהיו שינויים מסוימים בהתפלגות המיקום העצמי האידיאולוגי לאורך זמן, אך החלוקה לשני צדדים ניצים אידיאולוגית הייתה חזקה יותר בכלל התקופה דווקא בשנות התשעים, ולא במערכות הבחירות האחרונות. במילים אחרות, הממצאים אכן מראים עלייה  מסוימת ברמת הקיטוב האידיאולוגי בשנים האחרונות, אך עדיין מדובר ברמות נמוכות יותר של קיטוב אידיאולוגי ביחס לשנות התשעים. בנוסף, בחנו גם האם העמדות האידיאולוגיות בציבור (מדיני-בטחוני, דת ומדינה, כלכלה) הפכו מתואמות יותר האחת עם השנייה לאורך זמן. כפי שניתן לראות מתרשים 1 להלן, ישנה עלייה מסוימת בשנים האחרונות במידת העקביות והמתאם בין סוגיות אידיאולוגיות שונות, אבל רק במידה ומתעלמים מהסוגייה הכלכלית. כך, הממצאים שלנו לא מציגים תמיכה ברורה לטענה אודות התגברות הקיטוב האידיאולוגי בשנים האחרונות בקרב הציבור הישראלי. לכל היותר ניתן לומר כי יש עלייה מסוימת, אך לא חריפה, בקיטוב האידאולוגי.

תרשים 1. ממוצע המתאם בין כמה צירים אידאולוגיים בציבור בישראל, 1992–2022

העקומה השחורה מציגה את ממוצע המתאמים (correlations) בין שלושה צירים אידאולוגיים: תרבותי (דת ומדינה), מדיני (מדינה פלסטינית) וכללי (ימין-שמאל). העקומה האפורה מוסיפה על צירים אלו את הציר הכלכלי (התערבות המדינה בכלכלה).

ומה לגבי שינוי ברמות הקיטוב הרגשי בישראל לאורך זמן? במקרה זה אנו דווקא רואים עלייה משמעותית בשנים האחרונות. תרשים 2 מציג את עיקרי הממצאים, כאשר התרשים כולל שלוש עקומות: העקומה העליונה מייצגת את רגשות הבוחרים כלפי המפלגה המועדפת עליהם ("פנים מפלגתי", In-party), העקומה התחתונה לאורך רוב התרשים  מציגה  את הרגשות כלפי היריבה הפוליטית (חוץ מפלגתי, Out-party), והעקומה האמצעית לאורך רוב מציגה את הפער ביניהם – שהוא המדד לקיטוב הרגשי. 

תרשים 2. קיטוב רגשי בקרב בוחרי/ות שתי המפלגות הגדולות, 1992–2022

התרשים מציג את רגשותיהם של בוחרי/ות שתי המפלגות הגדולות - מהימין ומהמרכז-שמאל - בישראל. עקומת "פנים מפלגתי" מציגה את רגשות הבוחרים כלפי המפלגה שהם תומכים בה, עקומת "חוץ מפלגתי" מציגה את הרגשות כלפי היריבה הפוליטית. עקומת "קיטוב רגשי" מציגה את ההפרש בין שתי העקומות הקודמות ואומדת את הקיטוב הרגשי בישראל בתקופה זו.

את הקיטוב הרגשי בשלושת העשורים ניתן לחלק לשלוש תקופות. בתקופה הראשונה, בשנים 1992–1999, הקיטוב הרגשי גדל מאוד – יותר מהכפיל את עצמו וטיפס מ-2.4 בשנת 1992 ל-5.3 בשנת 1999. עלייה זו נובעת הן מהתחממות רגשות הבוחרים כלפי המפלגה המועדפת עליהם (מ-6.9 ל-8.7), והן מהתקררות רגשותיהם כלפי המפלגה היריבה (מ-4.5 ל-3.3). בעשור זה חוותה המערכת הפוליטית בישראל אירועים דרמטיים כגון הסכמי אוסלו, התקפות טרור ורצח ראש הממשלה יצחק רבין. בתקופה השנייה, בין 2001 ל-2009, הרגשות כלפי המפלגה היריבה התחממו במקצת. בתקופה זו התרחשה האינתיפאדה השנייה, שייתכן שהובילה להפחתת הקיטוב הרגשי לנוכח המאבק באויב חיצוני משותף, והיו בה  קואליציות רחבות יחסית, שהביאו יחד סביב שולחן הממשלה מפלגות יריבות. בתקופה השלישית, שראשיתה בשנת 2009 והסתיימה ב-2022, חל היפוך מגמה מדאיג: בתקופה זו גדל הקיטוב הרגשי, ובבחירות 2022 הוא הגיע לרמתו הגבוהה ביותר בתקופה כולה (6.2 – גידול של 180% בהשוואה ל-2009) תקופה זו מאופיינת בשלטונו הממושך של בנימין נתניהו, שהיחס לדמותו הפוליטית הפך לכוח מעצב של הזירה הפוליטית (ראו כאן).

במבט השוואתי, הקיטוב הרגשי בין שתי המפלגות הגדולות בישראל ב-2022 גדול מהקיטוב שנרשם בין הדמוקרטים לרפובליקנים במערכת הבחירות של 2016 בארצות הברית. כזכור, עמד הפער הרגשי בין תומכי שתי המפלגות הגדולות בישראל על 6.2 נקודות, ואילו בשנת 2016 בארצות הברית, בבחירות שבהן התחרו דונלד טראמפ מטעם המפלגה הרפובליקנית והילרי קלינטון מטעם המפלגה הדמוקרטית, עמד הקיטוב הרגשי באותו סולם על כ-4.7 נקודות (ראו כאן).

לסיכום, בפרק שלנו בחנו את הקיטוב הפוליטי בישראל בשנים 1992–2022 בהתבסס על סקרי שנערכו מעט לפני מערכות הבחירות השונות. ממצאי הפרק מראים כי בהיבט האידאולוגי הקיטוב התחזק מעט, אבל השינויים מצומצמים יחסית. בהיבט הרגשי, לעומת זאת, הגיע הקיטוב לשיא של ממש ב-2022, לאחר שהתחזק בשנות התשעים ואז נחלש קמעה בראשית שנות ה-2000. כך, עם סיומה של מערכת הבחירות של שנת 2022, הציבור הישראלי אכן מקוטב מבחינה רגשית יותר מבכל נקודת קודמת מתחילת שנות התשעים.

בשלב זה, דרוש מחקר נוסף שייבחן הן את הגורמים לשינויים ברמות הקיטוב בישראל והן דרכים ואסטרטגיות שונות להפחתת הקיטוב. הדיון במאפייני הקיטוב בישראל מצביע על החשיבות של בחינת סוגיות בפוליטיקה הישראלית מנקודת מבט השוואתית. אתגר הקיטוב אינו ייחודי לישראל, וכך גם העיסוק בבחינת מנגנונים פוליטיים שעשויים לתרום לשיפור האקלים הרגשי של הפוליטיקה. הבנה עמוקה יותר של המחקר ההשוואתי בנושא יכולה לתרום לקידום הדיון על הקיטוב בישראל, כמו שממצאים מהמחקר על קיטוב בישראל מעשירים את הדיון ההשוואתי. במובן הזה, פרק זה לא נועד לומר את המילה האחרונה בנושא, אלא לתרום לפיתוחו של דיון נרחב ומקיף הן אמפירי והן תיאורטי.

---

ד"ר יאיר אמיתי הוא פוסט-דוקטורנט במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

פרופ' נעם גדרון הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה ובתוכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר עומר יעיר הוא עמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

הרשומה מבוססת על הפרק הבא:

Amitai, Y., Gidron, N., & Yair, O. (2025). Political Polarization in Israel, 1992–2022. In G. Rahat, N. Gidron, & M. Shamir (Eds.), The Elections in Israel 2022 (pp. 21–41). Routledge. https://doi.org/10.4324/9781032633299-3.