הפוליטיקאים בוחרים בקיצוניות, הציבור רוצה מתינות

ד"ר ערן אמסלם וד"ר אלון צויזנר

בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה של הקצנה בפוליטיקה, שבאה לידי ביטוי בשתי דרכים בולטות. ראשית, מפלגות ומנהיגים מאמצים עמדות אידיאולוגיות קיצוניות יותר, כלומר, רבים מהם מציעים פתרונות רדיקליים לסוגיות חברתיות ופוליטיות. שנית, סגנון ההתבטאות של פוליטיקאים רבים הפך להיות קיצוני יותר. הם מראים פחות נכונות לפשרה עם הצד השני, מביעים ביטחון-יתר בעמדותיהם ומדברים לעתים קרובות בצורה פשטנית, שמתעלמת ממורכבויות.

בעוד שמחקרים רבים מצביעים על הקצנה בפוליטיקה, מה שפחות ברור הוא איך הציבור מגיב לכך. האם אנשים תומכים בפוליטיקאים קיצוניים יותר מאשר במתונים, מה שיכול אולי להסביר את מגמת ההקצנה? או שאולי הם דווקא ״מענישים״ אותם על הקיצוניות שלהם ונוטים לתמוך בהם פחות? אפשרות שלישית היא שאין לקיצוניות השפעה על הציבור ואנשים בכלל שופטים פוליטיקאים על סמך היבטים אחרים. במחקר שלנו, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Public Opinion Quarterly, אנחנו בוחנים את השאלה הזו באמצעות שני ניסויי Conjoint, שנערכו במקביל בישראל ובארה״ב במרץ 2022.

כל אחד מהניסויים דימה בחירות באותה מדינה. למשתתפים - כ-2,000 איש ואישה בכל מדינה - הוצגו זוגות של מועמדים לכנסת (בישראל) או לבית הנבחרים (בארה״ב). המועמדים היו שונים זה מזה במגוון מאפיינים, והמשתתפים התבקשו לבחור בכל פעם במועמד המועדף עליהם מבין השניים. לצד מאפיינים כמו ניסיון קודם, השכלה, גיל ומגדר, שינינו, בהקצאה אקראית, גם את מידת הקיצוניות של המועמדים, בשני היבטים – העמדות האידיאולוגיות שלהם וסגנונם הרטורי. על מנת לבחון את השפעתם של שני סוגי הקיצוניות, יצרנו שונות בכל אחד מהם באופן בלתי תלוי בשני. בישראל, לדוגמה, פוליטיקאית מהימין יכולה הייתה להביע בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני עמדה אידיאולוגית קיצונית (״צריך לעודד הגירה של פלסטינים למדינות ערב״) או מתונה (״צריך לחזק את ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון״), ופוליטיקאי מהשמאל יכול היה להביע בנוגע לאופיה הרצוי של מדינת ישראל עמדה אידיאולוגית קיצונית (״צריך להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה עם שוויון זכויות מוחלט לערבים ויהודים״) או מתונה (״צריך לחזק את האופי הדמוקרטי של ישראל, תוך שמירה על סממנים יהודיים״).

תוצאות המחקר מראות באופן עקבי שהציבור הישראלי סולד מקיצוניות של פוליטיקאים – בין אם היא באה לידי ביטוי בתוכן (עמדות הפוליטיקאי) או בסגנון (האמצעים הרטוריים בהם הוא משתמש). מעבר לעקביות, האפקט גם חזק. מצאנו שהציבור בישראל מעדיף מועמדים מתונים לכנסת על פני קיצוניים באופן משמעותי, כאשר התמיכה במועמד קיצוני הייתה נמוכה יותר ב-13 עד 23 נקודות אחוז בהשוואה למועמד מתון, בממוצע. באופן מעניין, אפקט ה״הענשה״ של קיצוניים נצפה גם כאשר הפוליטיקאים היו ממפלגה וגוש אידיאולוגי בהם האדם תומך וגם ממפלגה וגוש אידיאולוגי בהם אינו תומך. הממצא שלנו בנוגע לירידה בתמיכה בקיצוניים עקבי על פני כל הקבוצות באוכלוסייה שנבדקו, מלבד מקרה אחד: קבוצה קטנה יחסית של מצביעים קיצוניים ביותר בכל מחנה אינם ״מענישים״ מועמדים עם עמדות אידיאולוגיות קיצוניות, אך גם לא מתגמלים אותם. ממצא זה תומך בהסבר העיקרי שלנו לממצאים, לפיו הציבור – שהוא מתון ברובו הגדול – סולד מעמדות והתבטאויות שלא מייצגות את העדפותיו.

באופן מעניין, תוצאות דומות מאוד התקבלו בארה״ב. העובדה שאותם ממצאים התקבלו במדינות כל כך שונות מעידה על יכולת הכללה גבוהה ומרמזת על האפשרות שהציבור סולד מקיצוניות של פוליטיקאים ללא תלות בתרבות הפוליטית, בשיטת הבחירות ועוד.

תוצאות המחקר שלנו מצביעות על פער הולך וגדל בין התנהגותם של פוליטיקאים - שאנחנו יודעים ממחקרים רבים שהולכת ומקצינה - לבין העדפותיהם של אזרחים, שמחזיקים בחלקם הגדול בעמדות מתונות. אנחנו מציעים במאמר מספר הסברים לפער הזה. ראשית, ייתכן שפוליטיקאים לא יודעים מהן העדפות הציבור: אולי הם חושבים שאנשים קיצוניים יותר ממה שהם באמת. שנית, ייתכן שפוליטיקאים מודעים היטב לדעת הקהל (המתונה ברובה) אבל בוחרים במודע להתאים את עצמם לחלקים הקיצוניים – ולעתים קרובות, הקולניים יותר – בציבור. לבסוף, ייתכן שפוליטיקאים מעדיפים ״לקצור״ את פירות הקיצוניות שלהם בטווח הקצר (לדוגמה, יותר סיקור תקשורתי, או חשיפה גדולה יותר ברשתות החברתיות) גם במחיר של ירידה פוטנציאלית בתמיכה הציבורית בהם בטווח הארוך. מחקרים נוספים נדרשים כדי לדעת איזה מההסברים הללו הוא הנכון, אך הממצאים שלנו מצביעים על בעיה בתפקוד הדמוקרטיה, שצריכה להדאיג את כולנו.

---

ד״ר ערן אמסלם הוא ראש התכנית לתקשורת פוליטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים.

ד״ר אלון צויזנר הוא חוקר תקשורת ופוליטיקה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Amsalem, Eran, and Alon Zoizner. 2024. "The Causal Effect of Candidate Extremity on Citizens’ Preferences: Evidence from Conjoint Experiments." Public Opinion Quarterly. nfae041, https://doi.org/10.1093/poq/nfae041.