רגישות למידע כוזב ולתעמולה בעת מלחמה: ממצאים ממלחמת ישראל-עזה

נור גבעון-בנג'יו, יניב ריינגוורץ ומייקל ל. גרוס

מידע כוזב ותעמולה מלווים מלחמות מאז ומתמיד. עם זאת, בעידן הדיגיטלי המואץ של רשתות חברתיות בינה מלאכותית ודיפ-פייק, הפצה של מידע שקרי הפכה למהירה, זולה ונגישה מאי-פעם. הפורום הכלכלי העולמי הגדיר את ה"מגפה של המידע הכוזב" כאחד מהאיומים העיקריים על היציבות הגלובלית. מלחמות, בפרט, מהוות קרקע פורייה להפצת תעמולה: כל צד מנסה לשכנע את הציבור שלו, לפגוע במורל של האויב ולגייס תמיכה בינלאומית, לעיתים באמצעות מידע מוטה, מכוון או מזויף.

המחקר הנוכחי, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת Political Psychology בחן כיצד אזרחים ישראלים מתמודדים עם מידע כוזב בזמן מלחמת חרבות ברזל. בסקר שנערך בספטמבר-אוקטובר 2024  בדיוק שנה לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, התבקשו 792 ישראלים להבחין בין כותרות חדשות אמיתיות לכוזבות (פייק ניוז). השאלה המרכזית שביקשנו לענות עליה: מי מאמין למידע כוזב, ומדוע?

מה בדקנו?

הבחנו בין שני סוגי מנבאים לנטייה להאמין במידע כוזב: מנבאים אוניברסליים, שנחקרו בהקשרי שגרה ונמצאו קשורים לאמון במידע כוזב גם בזמן שגרה, ומנבאים ייחודיים למצבי לחימה, שאינם רלוונטיים בתנאים רגילים. הבחנה זו נובעת מההבדלים המהותיים בין מצבי מלחמה למצבי שגרה.

בין המנבאים האוניברסליים בולטים כמה גורמים. אנשים שמאמינים בערכים הקשורים ליסודות מוסר אינדיווידואליסטים נוטים לבחון מידע בצורה ביקורתית יותר. לעומת זאת, אלו המונחים בעיקר על ידי נאמנות, סמכות וטוהר (יסודות מוסריים קולקטיביסטיים) נוטים לאמץ ללא ביקורת מידע המחזק את תחושת הלכידות הקבוצתית שלהם, גם אם הוא מוטעה. כמו כן, חשיבה קונספירטיבית, כלומר הנטייה הכללית לראות קנוניות מאחורי אירועים, נקשרה במחקרים קודמים לרגישות מוגברת למידע כוזב. גורמים נוספים הקשורים לביקורתיות הם החשיבה הרציונלית, בניגוד לתגובה אינטואיטיבית מהירה, וכן מוטיבציה מודעת לאתר מידע כוזב.

דה-הומניזציה, שהיא התפיסה שהאויב אינו אנושי, עלולה לפגוע ביכולת הערכה ביקורתית של מידע הקשור לסכסוך. נבדקה גם נטייה לתוקפנות צבאית (military assertiveness) כלומר עד כמה אנשים תומכים בהפעלת כוח לשם הגנה על האינטרסים הלאומיים. בנוסף, בחנו נכונות לנקוט אלימות פוליטית. זהו משתנה שנמצא בשנים האחרונות קשור לפעולות אלימות שהוזנו ממידע כוזב. לבסוף, נכללו גם ניסיון קרבי, חשיפה קודמת לאירועי טרור ועקירה ממגורים עקב המלחמה.

כיצד בוצע המחקר?

המשתתפים צפו ב-24 כותרות של חדשות, בצירוף תמונות רלוונטיות. מחצית מהכותרות היו אמיתיות ומחציתן כוזבות; מחצית מהכותרות בכל קטגוריה היו קשורות למלחמה (מבצעים צבאיים, נפגעים), ומחציתן עסקו בנושאים שאינם קשורים ישירות למלחמה (כלכלה, בריאות, פוליטיקה). לגבי כל כותרת, נדרש המשתתף לסווגה כ"אמיתית" או "כוזבת". הכותרות נבחרו ממגוון פלטפורמות — אתרי חדשות, פייסבוק, X, טלגרם ווואטסאפ — ואומתו על ידי גופי בדיקת עובדות ישראליים כגון "פייק ריפורטר" ו"הבודקים". מחקר פיילוט (40 משתתפים) קדם לבחירה הסופית, כדי לוודא שהכותרות מאוזנות מבחינה רגשית ופוליטית. 

דוגמה: בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 התפשט ברחבי העולם הסיפור על "40 תינוקות שנשרפו ונערף ראשם בכפר עזה". למרות שהסיפור לא אומת ברשימות הנפגעים הרשמיות, 67.6% מהמשתתפים במחקר שלנו — שנה מאוחר יותר — הגדירו אותו כחדשות אמיתיות. דוגמה זו ממחישה כיצד מידע כוזב ממשיך לחיות ולהשפיע על תפיסת הציבור זמן רב לאחר שהופץ לראשונה.

הממצאים המרכזיים

הדיוק הכולל של המשתתפים עמד על 70% בממוצע. כלומר, אחת מכל שלוש כותרות הוערכה בצורה שגויה. כותרות הקשורות למלחמה היו קשות משמעותית לסיווג בהשוואה לכותרות ניטרליות. המשמעות של ממצא זה היא שעצם ההקשר הרגשי של המלחמה פוגע ביכולת ההערכה הביקורתית. ממצא זה חשוב במיוחד בדמוקרטיה, שבה אזרחים מתבקשים לגבש דעות על ניהול המלחמה — כולל גיוס, הקצאת משאבים ופיקוח על הממשלה.

אחד המנבאים העיקריים של חוסר הדיוק של הנשאלים היה הנטייה לדה-הומניזציה. נשאלים שתפסו את הפלסטינים כפחות אנושיים היו בעלי יכולת נמוכה יותר להבחין בין חדשות אמיתיות לכוזבות, הן בתוכן מלחמתי והן בתוכן שאינו מלחמתי. זהו הממצא הבולט ביותר במחקר, ולמיטב ידיעתנו גם הראשון מסוגו בספרות. דה-הומניזציה לא מגבירה רק שנאה; היא עלולה לפגוע ביכולת הקוגניטיבית לעבד מידע באופן ביקורתי. לא ברור עדיין מה הכיוון הסיבתי: האם דה-הומניזציה מובילה לרגישות למידע כוזב, או שהרגישות למידע כוזב מזינה את הנטייה לדה-הומניזציה? אנו משערים שמדובר בלולאת משוב שמתחזקת את עצמה.

גם חשיבה קונספירטיבית נמצאה קשורה לדיוק נמוך יותר. יתר על כן, ובאופן ייחודי לתוכן מלחמתי, חשיבה קונספירטיבית חיזקה את הקושי לזהות חדשות מלחמה כוזבות. כלומר, אנשים עם נטייה קונספירטיבית גבוהה היו פגיעים במיוחד לתעמולה הקשורה לסכסוך. בהקשר זה עולה נתון מדאיג: כמעט 20% מהמשתתפים, שנה לאחר ה-7 באוקטובר, האמינו בנרטיב ה"בגידה מבפנים", שהאשים אנשים מהשמאל הפוליטי בישראל בסיוע לחמאס. הסיפור, שהיה ההאשטג (#) המוביל בישראל ברשת החברתית X ב-24 השעות הראשונות לאחר המתקפה, המשיך לחיות בקרב חלק מהציבור הישראלי.

משתנה מנבא נוסף קשור לעמדות הפוליטיות של הנשאלים. בישראל, שבה הציר הפוליטי מובנה סביב הקואליציה מול האופוזיציה, נמצא שמצביעי הקואליציה הפגינו דיוק נמוך יותר בסך הכול, אך פגם זה היה חמור במיוחד כאשר נדרשו לסווג חדשות מלחמה כוזבות. ממצא זה מתיישב עם מודלים תיאורטיים: כאשר אנשים חשים בסכנה קיומית, כפי שמורגש בזמן מלחמה, עיבוד המידע שלהם מוטה לטובת מסקנות שמגנות על תחושת הביטחון וזהות הקבוצה, ולאו-דווקא לטובת האמת. חשוב לציין: ממצא זה עשוי לנבוע חלקית מ"עידוד" (cheerleading), זוהי הנטייה להאמין לחדשות שמתיישבות עם השקפתנו הפוליטית ללא קשר לאמיתותן. 

לצד המנבאים השליליים, המחקר זיהה גם גורמים מגינים שפועלים להעלאת רמת הביקורתיות של הנשאלים. רמת השכלה גבוהה ומוטיבציה לאתר מידע כוזב נמצאו קשורים לדיוק טוב יותר. הגורמים הנוספים (חשיבה רציונלית, ניסיון קרבי, יסודות מוסריים אינדיווידואליסטיים) הפגינו תוצאות חלקיות ופחות עקביות בין שיטות הניתוח השונות.

לבסוף, נציין ממצא מפתיע. ספקנות שיטתית, כלומר, נטייה לדחות כל חדשה כשקר, לא הגנה על המשתתפים. להפך: אנשים שדחו מידע אמיתי באופן שיטתי (skeptical bias) הגיעו לדיוק נמוך יותר מאשר אנשים שהאמינו לכל דבר(naïve bias) . כלומר ספקנות כשלעצמה אינה תחליף לחשיבה ביקורתית מושכלת.

מה משמעות הממצאים?

המחקר מציג תמונה מדאיגה: 70% דיוק ממוצע, עם רמות דיוק נמוכות יותר בקרב קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, מצביע על מרחב עצום לשיפור. מלחמה משנה את אופן עיבוד המידע שלנו: היא מפעילה מנגנונים רגשיים וזהותיים שעוקפים את החשיבה האנליטית.

הסכנה הגדולה לדמוקרטיה בעת מלחמה אינה רק תעמולת האויב המגיעה מבחוץ אלא שבירת בסיס המידע המשותף מבפנים. חברה שבה ציבורים שונים חיים בעולמות עובדתיים שונים מתקשה לנהל דיון דמוקרטי על ניהול המלחמה, לפקח על הממשלה, ולהתמודד עם בחירות קשות.

המחקר מציע שני מסלולי התערבות עיקריים. הראשון הוא "חיסון מוקדם"(pre-bunking) : לימוד אזרחים לזהות טקטיקות מניפולציה — שפה רגשית מוגזמת, דיכוטומיות מזויפות, הסתמכות על מקורות מפוקפקים — לפני שהם נחשפים למידע הכוזב עצמו. מחקרים הראו שהתערבויות אלו בונות עמידות לטווח ארוך. המסלול השני הוא "תיקון פעיל"(debunking) : שימוש בכלים מבוססי בינה מלאכותית לבדיקת עובדות, אשר יכול להפחית אמונה בתיאוריות קונספירציה.

בנוסף, אנו סבורים כי הפלטפורמות השונות של הרשתות החברתיות צריכות ליישם אלגוריתמים הרגישים להקשרים של סכסוך, כאלו שיאטו הפצה של תוכן מלחמתי רגשי בלתי-מאומת. ממשלות יכולות ליישם הכשרות אזרחיות שיטתיות, כפי שגם נעשה בהצלחה בזמן משבר הקורונה, עת יושמו תוכניות חיסון מוקדם נגד מידע כוזב בנוגע לחיסונים.

לבסוף, למחקר יש מספר מגבלות: הוא מתמקד באוכלוסייה הישראלית היהודית, ואינו כולל ערבים ישראלים ודרוזים – שני מיעוטים משמעותיים שעלולים להיתקל במידע הכוזב מזוויות שונות לחלוטין. בנוסף, המחקר לא בחן שינוי לאורך זמן: הנתונים נאספו בנקודת זמן אחת, שנה לתוך המלחמה, ואין לנו נתוני בסיס מלפני המלחמה.

הממצאים שלנו משאירים שאלות פתוחות למחקר עתידי בתחום: האם הקשר שמצאנו בין דה-הומניציה לרגישות למידע כוזב הוא ייחודי למלחמה, או שמא הוא קיים גם בשגרה? האם ממצאים דומים יתקבלו בסכסוכים אחרים ובחברות אחרות? כיצד מתמודד הצד הפלסטיני עם מידע כוזב, ואילו מנגנונים משותפים ניתן לזהות?

לסיכום, מצבי לחימה, ובפרט מלחמת חרבות ברזל, אינם רק קרב על שטח, הן גם קרב על תפיסת המציאות. המחקר מראה שהרגישות למידע כוזב בזמן מלחמה אינה מקרית ואינה שוויונית: היא מרוכזת בקרב אנשים המאופיינים בדה-הומניזציה של האויב, בחשיבה קונספירטיבית, בנטייה לאלימות פוליטית ובפעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות. לעומת זאת, השכלה ומוטיבציה לאתר מידע כוזב מהווים גורמי הגנה.

המסקנה הרחבה יותר היא דמוקרטית באופייה: אזרחים שאינם מסוגלים להבחין בין אמת לשקר, במיוחד בסוגיות הקשורות למלחמה, אינם יכולים לממש את תפקידם כמפקחים על הממשלה. פיתוח חוסן אזרחי כנגד מידע כוזב, ובמיוחד כנגד מידע כוזב ייחודי לסכסוך מזוין, הוא אתגר דמוקרטי של ממש, ולא רק טכנולוגי.

---
נור גבעון-בנג'יו היא  פוסט-דוקטורנטית במכון מקס פלאנק להתפתחות אנושית, ברלין, גרמניה.

פרופ' יניב ריינגוורץ הוא מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.

פרופ' מייקל ל. גרוס הוא פרופסור מן המניין בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Givon‐Benjio, N., Reingewertz, Y., & Gross, M. L. (2026). Susceptibility to misinformation and propaganda during wartime: Evidence from the Israel‐Gaza war. Political Psychology, 47(3), e70127. https://doi.org/10.1111/pops.70127

הרשומה פורסמה באתר המכון באפריל, 2026