בין טרור סייבר לקונבנציונלי: תפיסת איום ותמיכה במדיניות מעקב – ממצאי ניסוי במציאות מדומה

 

ד"ר קרן לוי גנני-סניידר, הגב' עמית כהן, הגב' ג'וליה דל בלו, מר גיא  ברץ, ד"ר ביאטריס הסלר ופרופ' דפנה קנטי

 

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהממד הדיגיטלי הפך לשדה לחימה של ממש: מתקפות סייבר משבשות מערכות תקשורת, גורמות לנזקים כלכליים ומערערות את תחושת הביטחון של אזרחים. בתגובה, ממשלות ברחבי העולם נוקטות באמצעי מעקב הולכים ומתרחבים, המסייעים להן לזהות איומים פוטנציאליים כמו גם להילחם בטרור סייבר. עם זאת, טכנולוגיות אלו גם פוגעות בפרטיותם של האזרחים ומעלות סוגיות אתיות מורכבות. מכאן עולה שאלה עקרונית: כיצד משפיעה חשיפה לטרור, בין אם הוא פיזי או דיגיטלי, על התמיכה במדיניות מעקב, ומהו תפקידה של תפיסת האיום בעיצוב קשר זה.

 

 

מחקרים קודמים מראים כי לטרור יש השלכות רחבות על עמדות פוליטיות וחברתיות. חשיפה לאירועי טרור מגבירה תחושות של פחד, אי-ודאות ואיום, ואלו משפיעים על נכונות האזרחים לקבל מדיניות ביטחונית מחמירה יותר. מחקרים שנערכו בישראל ובעולם מצאו כי לאחר פיגועים, אזרחים נוטים להפגין יותר אמון במוסדות הביטחון, לתמוך בהרחבת סמכויות הממשלה ולגלות נכונות לוותר על חירויות אזרחיות לטובת ביטחון. בתוך כך, תפיסת האיום ממלאת תפקיד מרכזי: היא אינה נמדדת רק כתגובה רגשית מיידית אלא כשילוב של הערכה קוגניטיבית, רגשית ופוליטית של הסכנה הנתפסת. כאשר אנשים חשים שהאיום על ביטחונם גבוה, הם נוטים להצדיק צעדים חריגים כמו מעקב ממשלתי או פיקוח טכנולוגי נרחב. 

 

 

במחקר הנוכחי, שפורסם לאחרונה בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health , אנו טוענים כי תפיסת האיום לביטחון הלאומי, זוהי המידה בה אנשים מעריכים את עוצמת הסכנה לביטחונם האישי והלאומי, ממתנת את הקשר שבין חשיפה לטרור ובין תמיכה במדיניות מעקב ממשלתית. בכל הקשור להשפעות של סוגי טרור שונים, מחקרים מצאו שלמרות שמתקפות סייבר על תשתיות חיוניות כמו בתי חולים, מערכות מים או רכבות תועדו בשנים האחרונות, רק לעיתים נדירות היו להן השלכות קטלניות. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שקיים סף רלוונטיות של הרס פיזי, רמת קטלניות מינימלית, המשפיעה על האופן שבו הציבור מגיב למדיניות נגד טרור. לעומת זאת, מתקפות טרור קונבנציונליות גרמו פעמים רבות לאבדות בנפש ולכן נצרבו בזיכרון הציבורי כמאיימות ומוחשיות יותר. הבנה זו מדגישה את החשיבות בבחינת תגובות הציבור לאיומים חדשים שאינם תמיד נראים לעין, כמו מתקפות סייבר. 

 

 

כדי לבחון את טענתנו, ערכנו ניסוי מעבדה בשדה ייחודי, באמצעות שימוש בטכנולוגיית מציאות מדומה (VR) , שאפשר לנו לדמות מצבי טרור באופן ריאליסטי ובטוח, ולחקור כיצד הם מעצבים עמדות בסוגיות ציבוריות. 163 יהודים ישראלים נחשפו בתנאי מעבדה לתרחישים המדמים אירועי טרור בתחנת רכבת בישראל. יצרנו שלוש גרסאות של אותה סביבה וירטואלית: פיגוע קונבנציונלי כתוצאה ממטען חבלה, מתקפת סייבר שגרמה לתאונה קטלנית ברכבת, ומצב רגיל ללא אירוע ביטחוני (קבוצת הבקרה). 

 

 

תנאי הניסוי   התקפת טרור סייבר   התקפת טרור קונבנציונלי קבוצת הביקורת

תרשים 1. מערך המחקר הניסויי – שתי קבוצות ניסוי וקבוצת בקרה.

 

 

ממצאי המחקר מראים כי סוג הטרור ורמות תפיסת האיום משתלבים בעיצוב עמדות הציבור כלפי מדיניות מעקב. המשתתפים שנחשפו לתרחישי טרור, קונבנציונלי או סייבר, דיווחו על רמות גבוהות יותר של תפיסת איום לאומי בהשוואה לקבוצת הבקרה (ראו פאנל ימני בתרשים 2). בניגוד להשערתנו, לא נמצאה השפעה ישירה מובהקת של חשיפה לשני סוגי הטרור על התמיכה במעקב. אמנם נרשמה תמיכה גבוהה יותר במדיניות מעקב בקרב המשתתפים שנחשפו לפיגוע קונבנציונלי לעומת מתקפת סייבר, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית (פאנל שמאלי בתרשים 2). עם זאת, השערת המחקר בדבר תפקידה של תפיסות האיום אוששה. נמצא כי חשיפה לטרור, קונבנציונלי או סייבר, הפוגע בתשתיות קריטיות, מפעילה תגובות פסיכולוגיות בעלות השלכות על חוסן הציבור ועל עמדות מדיניות, ומעצבת העדפות הנוגעות לאיזון בין פרטיות לביטחון. באופן ספציפי, נמצא כי תפיסת האיום משפיעה על נכונות המשתתפים לוותר על פרטיותם ולתמוך באמצעי מעקב.
כאשר תחושת האיום הייתה נמוכה, חשיפה לטרור קונבנציונלי עוררה תמיכה גבוהה יותר במדיניות מעקב בהשוואה לטרור סייבר. לעומת זאת, ככל שתפיסות האיום הלאומי גברו, פער זה הצטמצם, ושני סוגי ההתקפות עוררו רמות דומות של תמיכה במדיניות מעקב פולשנית.

 

תרשים 2. השוואה בין שלושת תנאי הניסוי ברמות תפיסת האיום הלאומי ובמידת התמיכה במדיניות מעקב.

 

 

ממצאי המחקר מראים כיצד סוג הטרור ורמות תפיסות האיום משתלבים בעיצוב עמדות כלפי מדיניות מעקב. משתתפים שנחשפו לתרחישי טרור, קונבנציונלי או סייבר, דיווחו על רמות גבוהות יותר של תפיסת איום לאומיות בהשוואה לקבוצת הבקרה. מחד, בניגוד להשערתנו, לא נמצאה השפעה ישירה משמעותית של חשיפה לשני סוגי מתקפות הטרור על התמיכה במעקב. מאידך, נמצא כי חשיפה לטרור, קונבנציונלי ו/או מתקפות סייבר על תשתיות קריטיות, יכולה להפעיל תגובות פסיכולוגיות בעלות השלכות על חוסן הציבור וגישות מדיניות, ולעצב העדפות בנוגע לפרטיות ואבטחה.

 

 

המחקר הנוכחי תורם שלוש תרומות עיקריות לספרות בנושא לוחמה בטרו אבטחת סייבר ועמדות הציבור כלפי מעקב, ומאיר את ההיבטים הפסיכולוגיים המעצבים את הקשר בין תחושת איום לבין תמיכה במדיניות ביטחונית. ראשית, הוא מרחיב את הדיון על האיזון בין פרטיות לביטחון ומדגיש את תפקידה המרכזי של תפיסת האיום בעיצוב עמדות מדיניות ואת המנגנון הפסיכולוגי שבבסיסן – האופן שבו תחושת סכנה ואובדן שליטה מגבירות תמיכה במדיניות פולשנית. ממצאינו מוסיפים עומק לשיח זה ומראים כיצד תפיסות איום מוגברות, במיוחד לאחר מעשי טרור, מובילות אנשים לתעדף ביטחון על פני פרטיות. שנית, המחקר מציע גישה מתודולוגית חדשנית באמצעות שימוש במציאות מדומה המדמה חשיפה ריאליסטית לפיגועי טרור. השיטה מאפשרת לבחון עמדות פסיכו־פוליטיות בתנאים קיצוניים, תוך שיפור התוקף האקולוגי של מחקרים על איומי ביטחון מופשטים.  באמצעות טכנולוגיה זו ניתן להמחיש באופן בטוח סיכונים לתשתיות קריטיות כמו תחבורה, בריאות ואנרגיה.

 

 

 

 שלישית, שילוב מתקפת סייבר קטלנית בתכנון המחקר תורם לשיח בקהילת אבטחת הסייבר, שלרוב נמנעת מלתאר תרחישים כאלה בשל היעדר מקרים אמיתיים והאתגרים האתיים והטכניים הכרוכים בכך. אף שאנו מודעים למגבלות אלו, אנו סבורים כי האלימות הפוליטית משתנה ומתפתחת באופן מתמיד. במהלך השנים ארגוני טרור השתמשו בדרכים חדשות ובלתי צפויות כדי להפעיל אלימות ולהטיל אימה, כמו הפיכת מטוסי נוסעים לנשק להשמדה המונית באירועי ה-11 בספטמבר 2001 או מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 בישראל, שכללה טבח, אונס וחטיפת אזרחים, ושימוש באמצעי ההגנה האלקטרוניים, ובהם מצלמות המעקב שהוצבו ביישובי העוטף, כדי לנווט בתוך היישובים ולבצע מתקפה אכזרית ביותר. מכאן שלמרות היעדר מתקפות סייבר קטלניות רחבות היקף עד כה, ראוי לעסוק בנושא זה כאשר מחקרנו מציע תובנות חשובות על ידי בחינת תגובות ציבוריות פוטנציאליות לאירועים כאלה.

 

 

 

לסיכום, ככל שמתקפות סייבר מופנות יותר ויותר כלפי תשתיות קריטיות, גובר הפוטנציאל לפגיעה באזרחים בעידן הדיגיטלי. הממצאים שלנו מצביעים על כך שהיעדר מתקפות סייבר קטלניות בקנה מידה גדול עלול להביא להערכת חסר של השפעתן על ידי הציבור ולעצב עמדות זהירות פחות כלפי אמצעי הגנה ומעקב. להערכת חסר זו יש השלכות מדיניות משמעותיות: בהיעדר דרישה ציבורית ברורה, ממשלות עשויות להתקשות להצדיק צעדים פרואקטיביים ולמצוא את עצמן לא מוכנות מול איומים עתידיים.

 

 

 

ד"ר קרן לוי גנני סניידר היא מרצה וחוקרת בחוג לפוליטיקה ותקשורת, במרכז האקדמי הרב תחומי, ירושלים ועמיתת מחקר בבית הספר למדעי המדינה, באוניברסיטת חיפה.

הגב' עמית כהן היא דוקטורנטית בית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.

הגב' ג'וליה דל בלו היא דוקטורנטית בית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.

מר גיא ברץ הוא דוקטורנט בבית הספר סגול למדעי המוח, אוניברסיטת תל אביב.

ד"ר ביאטריס האסלר היא מרצה במחלקה למערכות מידע, בית הספר למנהל עסקים, אוניברסיטת ליכטנשטיין.

פרופ' דפנה קנטי, היא דיקן הפקולטה למדעי החברה, באוניברסיטת חיפה.

 

 

 

 

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Snider, K. L. G., Cohen, A., Dal Bello, G., Baratz, G., Hasler, B. S., & Canetti, D. (2025). Terrorism, Perceived Threat, and Support for Surveillance: A Virtual Reality Experiment on Cyber vs. Conventional Terrorism. International Journal of Environmental Research and Public Health, 22(11), 1634.

 https://doi.org/10.3390/ijerph22111634

 

הרשומה פורסמה באתר המכון בנובמבר, 2025