הגורמים המעצבים את עמדות הציבור בישראל כלפי פטרנליזם ממשלתי

קלרטה טרגר

עד כמה המדינה צריכה להתערב בחיי אזרחיה ואיזה תפקיד עליה לשחק בחיים הציבוריים והפרטיים? שאלה זו מעצבת השקפות אידיאולוגיות ומהווה את הבסיס למחלוקות פוליטיות רבות. יש הסבורים כי התערבות הממשלה צריכה להיות מינימלית ותפקיד המדינה הוא לספק ביטחון פנים וחוץ, ואילו יתר היבטי חיי החברה יסתדרו מאליהם באמצעות "יד נעלמה", ובהחלטות הנוגעות לפרט לבדו אין כלל מקום להתערבות המדינה. דוגמה בולטת למדינה בה רווחת תפיסה צרה יותר של תפקיד המדינה היא ארה"ב. מנגד, יש הסבורים כי על המדינה לקחת על עצמה תפקיד גדול יותר בניהול חיי החברה, ואף כי יש מקום להתערבויות בחיי הפרט, גם בהחלטות הנוגעות בראש ובראשונה לו עצמו. מדינות "סוציאל-דמוקרטיות", דוגמת המדינות הסקנדינביות, מאופיינות בתפיסה מרחיבה יותר של תפקיד המדינה.

במסגרת זו, עולה השאלה עד כמה אזרחים רוצים שהמדינה תנהג בהם כהורה בילדיו, כלומר תחליט בשמם מה טוב להם. התערבות מסוג זה מכונה התערבות פטרנליסטית והיא כוללת חוקים שנועדו להגן על אנשים מנזק שהם עלולים להסב לעצמם או להניע אותם לפעול באופן שישפר את רווחתם שלהם (בניגוד למניעת נזק לזולת או שיפור רווחת הכלל). מדיניות פטרנליסטית רווחת מאוד במדינות דמוקרטיות ודוגמאות בולטות הן מיסוי על מוצרי טבק, חובת חבישת קסדה וחגירת חגורת בטיחות, חובת חיסכון לפנסיה ואיסור על רחצה בהיעדר מציל. נושא קלאסי בו מעורב פטרנליזם ממשלתי הוא קידום תזונה בריאה. כדי לקדם מטרה זו הונהגה בישראל לאחרונה מדיניות עם רמות התערבות וכפייה משתנות. כך בשנת 2020 אימצה ישראל את רפורמת "סימון מוצרי המזון", ובהמשך בשנת 2022 הונהג "מס סוכר" על משקאות ממותקים המייקר את מחירם עבור הצרכנים. המס נהוג במדינות רבות ברחבי העולם, והוכח כתורם להפחתה משמעותית של צריכת משקאות ממותקים. שני המהלכים הובילו לתגובות ציבוריות מעורבות, ואף הפכו לסוגיה מרכזית בקמפיין הבחירות לכנסת בשנת 2022.

במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת 'פוליטיקה', ואשר מתבסס על מחקר שערכתי בסוף שנת 2019, אני בוחנת את הגורמים המעצבים את עמדות הציבור הישראלי כלפי התערבויות ממשלתיות פטרנליסטיות בשורה של תחומי מדיניות. השאלה שהנחתה אותי היא תחת אילו תנאים ישראלים יתמכו בכך שהמדינה תתערב בענייניהם בשם טובתם (כלומר באופן פטרנליסטי) באמצעות כלי מדיניות שמגבילים את חופש הבחירה שלהם?

בעבודתי אני מבחינה בין שני סוגי פטרנליזם. הראשון הוא הקלאסי והוא כרוך בכפייה – כלומר הגבלה משמעותית של חופש הבחירה, למשל באמצעות מיסוי, הגבלות, חובות ואיסורים בחוק. הסוג השני ידוע בשם "הֶינד" (Nudge) (או: פטרנליזם ליברטריאני) – גישה שהוצעה בשנת 2003 על ידי זוכה פרס הנובל לכלכלה ריצ'רד תיילר (Thaler) ועמיתו קאס סאנסטיין (Sunstein), ונעשתה פופולרית מאוד במדיניות ציבורית ברחבי העולם. מוקד המשיכה בגישה זו הוא הרעיון שניתן לנווט את התנהגותם של אנשים בכיוונים שישפרו את רווחתם וללא כפייה. דוגמאות להינדים הן אזהרות, כללי ברירת מחדל, ותקופות צינון. לכאורה, אם ניתן לגרום לאנשים לפעול באופן הרצוי להם בלי לכפות עליהם, מדוע שאזרחים יסכימו לכך שהמדינה תגביל את חירותם בשם טובתם?

טענתי במאמר היא כי ישנם מצבים בהם אנשים יעדיפו התערבות פטרנליסטית כופה (כלומר, קלאסית). אני מציעה מודל תיאורטי המסביר עמדות כלפי שני סוגי הפטרנליזם כתלות באינטראקציה בין רמת הכפייה של ההתערבות הפטרנליסטית לבין תחום המדיניות שלו היא נוגעת (תרשים 1). לפי המודל, התמיכה בפטרנליזם קלאסי עולה ככל שהמדיניות מקדמת צרכים בסיסיים (למשל בטיחות ובריאות) בהשוואה לצרכים מסדר גבוה יותר (למשל רווחה ומוסר), ואילו ההפך מנובא לגבי פטרנליזם ליברטריאני. בנוסף, אנשים יעדיפו פטרנליזם קלאסי כשמדובר בצרכים בסיסיים, ויעדיפו פטרנליזם ליברטריאני כשמדובר בצרכים מסדר גבוה.

תרשים 1: מודל קבלת הפטרנליזם

את המודל המוצע בחנתי באמצעות ניסוי סקר מקוון שנערך במהלך דצמבר 2019-ינואר 2020 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסיה היהודית בישראל (1,101 משיבים). בניסוי הצגתי בפני המשתתפים "חבילות מדיניות" הכוללות את ההתערבות הפטרנליסטית עם רמות כפייה משתנות (מידע, הינד, מס/הגבלה, איסור/חובה) בארבעה תחומי מדיניות: בטיחות, בריאות, רווחה ומוסר. לצד רמת הכפייה, הוצגו למשתתפים מאפייני מדיניות נוספים: מידת היעילות של ההתערבות, התמיכה הציבורית לה היא זוכה, הגורם המקדם את המדיניות, ומועד היישום. המשתתפים דירגו את רמת התמיכה שלהם בכל מדיניות, כאשר מערך הניסוי אפשר לי לבודד את ההשפעה של כל אחד מהמרכיבים על ההעדפות שלהם. בהצגת הממצאים אתמקד בשני מרכיבי המודל המרכזיים: רמת הכפייה ותחום המדיניות.

הממצאים מלמדים כי בישראל תמיכה גבוהה בפטרנליזם בכל רמות הכפייה. יתרה מכך, דפוסי ההעדפות של הציבור הינם בהלימה גבוהה למודל המוצע (תרשים 2). כך, התמיכה בפטרנליזם כופה יורדת ככל שתחום המדיניות מתרחק מהצרכים הבסיסיים – התמיכה הגבוהה ביותר היא בנושאי הבטיחות, והנמוכה ביותר במדיניות "מוסר". התוצאות מציגות תמונת מראה עבור הינדים. זאת ועוד, בתחומי המדיניות הנוגעים לצרכים בסיסיים פטרנליזם קלאסי נהנה משיעורי תמיכה גבוהים מההינדים, ואילו כשמדובר בצרכים מסדר גבוה יותר, יש העדפה לאלו האחרונים. מאידך, בשונה מהמודל, מהתוצאות עולה כי בעיני הציבור התערבויות מסוג "מידע" שהינן הכי פחות פולשניות, מובחנות מהינדים ומפטרנליזם קלאסי גם יחד, ודפוס התמיכה בהן על פני תחומי המדיניות הוא ייחודי. ניתוחי רגרסיה לינארית תומכים את הממצאים התיאוריים המתוארים כאן.

תרשים 2: אחוז הצעות המדיניות שזכו לתמיכה (דירוג 5 ומעלה), לפי סוג ההתערבות ובחלוקה לתחומי מדיניות. 

בנוסף, ערכתי השוואה בין העדפות הציבור הישראלי לאלו של הציבור האמריקני במחקר מקביל שביצעתי בארה"ב ב-2019. מטרתי הייתה לבחון את חוסנו של המודל התיאורטי בשתי מדינות הנבדלות זו מזו מבחינת תרבותן הפוליטית. ישראל היא מדינת לאום קולקטיביסטית שבה מושם דגש רב על היבטי ביטחון ובטיחות, ובשמם ישנה נכונות ציבורית לקבל התערבויות כופות מאוד של המדינה בחיי החברה והפרט כאחד. מנגד, התרבות הפוליטית של ארצות הברית מאופיינת בהדגשת חירויות הפרט. השוואת התוצאות משתי המדינות מלמדת כי בשתיהן העדפות הציבור ביחס לפטרנליזם ממשלתי מושפעות במידה רבה מהאינטראקציה בין תחום המדיניות לרמת הכפייה בהתאם למודל, וזאת חרף ההבדלים התרבותיים ביניהן. היכן אפוא באים לידי ביטוי הבדלים תרבותיים אלו? בחינה של רמות התמיכה חושפת (כמצופה) כי ישראלים תומכים בהצעות מדיניות פטרנליסטיות על פני רמות הכפייה השונות ובתחומי המדיניות השונים, הרבה יותר מאזרחים אמריקנים (תרשים 3).

תרשים 3: שיעור הצעות המדיניות שזכו לתמיכה (דירוג 5 ומעלה) בישראל ובארצות הברית לפי רמות כפייה (גרף ימני) ותחום מדיניות (גרף שמאלי).

לממצאים השלכות מעשיות בתחום המדיניות. הבנת גורמי המדיניות המעצבים תמיכה ציבורית כלפי סוגים שונים של פטרנליזם תסייע בידי מעצבי מדיניות לעשות עבודה טובה יותר בקידום מטרות חברתיות רצויות. מבחינה פוליטית, המחקר מדגים שהקשר בין כפייה לתמיכה ציבורית (או הלגיטימיות של המדיניות) מותנה בתחום. לפיכך, ייתכן שהימנעות מהפטרנליזם הקלאסי במקרים שבהם הציבור מעדיף אותו תפגע בתמיכה הציבורית בנבחרי הציבור ובסיכויי ההיבחרות שלהם, ולא להפך. זאת ועוד, הבנה עמוקה יותר של העדפות האזרחים יכולה לשפר את הייצוג שלהם ואת תהליכי המשוב של המדיניות. הממצאים בשום פנים ואופן אינם מספקים לקובעי המדיניות יד חופשית לנהוג בפטרנליסטיות כלפי הציבור. תחת זאת, תרומת המחקר היא בהצבעה על התנאים שבהם אנשים מקבלים ודוחים סוגים שונים של פטרנליזם, ובאמצעות כך לשרטט את גבולות ההתערבות של המדינה במרחב הפרטי, מנקודת מבטם של האזרחים – אלו שבשם טובתם התערבויות אלו ננקטות.

---

ד"ר קלרטה טרגר היא פוסט-דוקטורנטית למדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת טורונטו.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

טרגר, קלרטה. 2025. "הגורמים המעצבים את עמדות הציבור בישראל כלפי פטרנליזם ממשלתי". פוליטיקה. גליון 36. https://politika.huji.ac.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%AA-0