דתיים תורמים יותר ואדיבים יותר מחילוניים- במיוחד כלפי מתרימים דתיים: ניסוי שטח בירושלים

אילונה גולדנר, שחף זמיר, אליה יצחקיאן, ציפי רוזן, ופזית בן-נון בלום

האם אנשים דתיים נוהגים לעזור יותר לזולת? ואם כן – האם הם נוטים לעזור לאנשים מקבוצות מסוימות? מחקרים רבים קושרים בין דתיות לבין התנהגות פרו-חברתית, אך גם מצביעים על כך שהיא לרוב מכוונת כלפי בני דתם, המהווים את קבוצת הפנים שלהם, בהתאם לתפיסת "עניי עירך קודמים". ממצאים אלה מעלים את השאלה מה מניע את אותה התנהגות פרו-חברתית: חשיבות של ערכי עזרה לזולת וחמלה באופן כללי, או שמא הקהילתיות החזקה שמפתחת עזרה הדדית. שאלה זו חשובה אף יותר בהקשר הישראלי בו ההגדרות של קבוצת הפנים הדתית מורחבות: הן אינן מכילות רק שייכות לקבוצה דתית כללית (יהדות) אלא גם שייכות המתבססת על הבחנות בין דתיים לחילונים להן גם הקשרים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים רבים.

המחקר שערכנו והתקבל לאחרונה לכתב העת Journal for the Scientific Study of Religion,  ביקש לבחון את הקשר בין דתיות לבין התנהגות פרו-חברתית, באמצעות ניסוי שטח שנערך בירושלים – עיר עם סביבה אנושית מגוונת אך גם מקוטבת מבחינה דתית. בניגוד למחקרים קודמים שהתבססו על סקרים או ניסויים מבוקרים, בחרנו לבדוק התנהגות אמיתית, בסביבה טבעית – תרומות של אזרחים לפעילות גיוס תרומות מדלת לדלת.

המחקר מאפשר לבחון כיצד זהות דתית על מרכיביה השונים משפיעה על נכונות לעזור, על גבולות ההכלה וההזדהות החברתית, ועל יחסי הגומלין בין פרטים מקבוצות זהות שונות – בתוך הקשר פוליטי-חברתי טעון. בישראל, בה הוויכוחים סביב דת ומדינה חריפים והגבולות בין קבוצות אתניות, דתיות וחילוניות חופפים לעיתים למחלוקות פוליטיות, הבנה של מנגנוני ההתנהגות הפרו-חברתית והטיה קבוצתית יכולה להאיר על שורשי הסולידריות הדתית: ערכים של הוגנות ועזרה לזולת באופן כללי, או מחויבות קהילתית פרטיקולרית.

המחקר מדגים כי הגבול בין "אנחנו" ל"הם" בקבוצות דתיות אינו רק עניין של שייכות דתית פורמלית, אלא גם של מידת הדתיות הנתפסת – המבוססת על סימנים חיצוניים כמו לבוש. ממצא זה מעמיק את הבנתנו באשר לאופן שבו דת מתפקדת כקטגוריה חברתית וכבסיס לזהות קבוצתית. לבסוף, המחקר בוחן את תפקידה של הקהילה הדתית וסביבת המגורים כמתווכים של התנהגויות פרו-חברתיות.

המחקר התבסס על ניסוי שטח שנערך ביולי 2019 בירושלים. שתי חוקרות, לבושות לחלופין בלבוש דתי או חילוני, ערכו גיוס תרומות מדלת לדלת לטובת עמותת "פעמונים", גוף ללא זיקה דתית ברורה, המעניק סיוע וחינוך להתנהלות כלכלית נכונה. ההנחה הייתה שהלבוש של החוקרות (המניפולציה הניסויית) ישפיע על האופן בו תופסים אותן כדתיות או חילוניות ולפיכך על הנכונות לעזור להן. הניסוי התקיים בשני אזורי מגורים בעלי פרופילים דתיים שונים: גבעת מרדכי, שכונה הומוגנית מבחינה דתית (מרביתה דתית-חרדית), וקריית היובל, שכונה מעורבת מבחינה דתית. במהלך שישה ימי גיוס, החוקרות דפקו על דלתות ב-22 בניינים (590 דירות), מהן נפתחו 240 דלתות, ונאספו תרומות מ-103 אנשים. נאספו נתונים על התנהגות פרו-חברתית (האם נפתחה הדלת, האם ניתנה תרומה, גובה התרומה, וסבר הפנים), וכן על מגדר, גיל ורמת הדתיות המוערכת של המשתתפים.

המחקר מעלה מספר ממצאים מרכזיים:

1. דתיות מעלה את הסיכוי לתרום ולהתנהג באופן אדיב
נמצא כי משתתפים דתיים היו נדיבים ואדיבים יותר מאשר חילוניים. כך למשל, 52% מהמשתתפים הדתיים בניסוי תרמו לעומת 30% מהמשתתפים החילוניים. בנוסף, הסיכוי של דתי לתרום (ראו בתרשים 1) ולהיות נחמדים יותר למתרימות היה יותר מפי 2 מזה של חילוני בלי קשר לאופן לבושן של המתרימות. במילים אחרות, דתיות נקשרה לרמות גבוהות יותר של נדיבות והתנהגות חיובית. ממצא זה מחזק את הספרות המחברת בין אמונה דתית לבין ערכים מוסריים ופרו-חברתיים כמו חמלה, עזרה לזולת וצדקה. 
 

תרשים 1: ההשפעה העיקרית של דתיות על תרומה

2. העדפה ברורה לקבוצת הפנים
יחד עם הממצאים אודות נטייה גדולה יותר לתרום, המחקר מצא גם הטיה קבוצתית פנימית דתית. תרשים 2 מראה את ההבדלים בין הקבוצות שנוצרו באינטראקציה של דתיות המשתתפים ולבוש המתרימות (שני משתנים בינאריים שיצרו 4 קבוצות: דתיים שפתחו את דלתם למתרימות בלבוש דתי, דתיים שפתחו דלתם למתרימות בלבוש חילוני, חילוניים שפתחו דלתם למתרימות בלבוש חילוני, וחילוניים שפתחו דלתם למתרימות בלבוש דתי). תוצאות מודל הרגרסיה הלוגיסטית מראות שעבור משתתפים דתיים שנחשפו למתרימות בלבוש חילוני הסיכוי לתרום נמוך ב-47% מעבור דתיים שנחשפו למתרימות בלבוש דתי. לעומת זאת, עבור משתתפים חילוניים לא היו הבדלים מובהקים בסיכוי לתרום עבור מתרימות בלבוש חילוני לעומת דתי. כלומר, עבור דתיים, התנהגות פרו-חברתית הופעלה ביתר שאת כלפי מי שנתפס כחלק מהקבוצה הדתית.

 
תרשים 2: ההשפעה על תרומה של לבוש המתרימות על דתיים לעומת חילוניים

3. ההקשר הקהילתי – לא תמיד תורם
למרות ההשערה כי מגורים בשכונה דתית (הומוגנית) יובילו להתנהגות נדיבה יותר כלפי הדתיים, לא נמצא הבדל בתרומות בין השכונות. עם זאת, נמצא כי דווקא בשכונה הדתית ההומוגנית (גבעת מרדכי) פחות דלתות נפתחו (36% לעומת 46% מהדלתות בשכונה ההטרוגנית קריית היובל), וכן הייתה בה פחות פתיחות כלפי מתרימות בלבוש חילוני – רק 31.5% מהדלתות בגבעת מרדכי נפתחו למתרימות בלבוש חילוני לעומת 46% מהדלתות שנפתחו למתרימות בלבוש חילוני בקרית היובל ו-46% מהדלתות שנפתחו למתרימות בלבוש דתי בקרית היובל. הממצא הזה מדגיש שהומוגניות דתית אולי לא מעודדת נדיבות, אך כן יכולה להעצים רתיעה או הסתגרות כלפי ה"אחר", מה שמדגיש את הקונפליקט הפנימי שבין ערכי חמלה כלליים להשפעות השליליות של קהילה חזקה.

4. מגדר – התנהגות מפתיעה
באופן מעניין, גברים – ולא נשים – נטו יותר לתרום ולהיות אדיבים. כך למשל הסיכוי של גברים לתרום היה גבוה ב78% מאשר של נשים והסיכוי של גברים להיות אדיבים יותר היה גבוה ב71% משל נשים . ממצא זה הפוך למה שנמצא במחקרים רבים, במיוחד בהקשרים נוצריים-מערביים. ייתכן כי בקרב יהודים, ובעיקר דתיים, תפקידי מגדר וזהות דתית מקושרים אחרת – והדתיות הגלויה של גברים יוצרת תחושת אחריות חזקה יותר.

המחקר מאשש כי דת יכולה לקדם נדיבות – אך גם מציב לה גבולות ברורים. עזרה לאחר מופעלת בעיקר כאשר האחר נראה "כמוני", גם כאשר שני הצדדים שייכים לאותה דת (יהדות). כלומר, גם בתוך קבוצות דתיות יש היררכיות פנימיות והגדרות שונות של מי "יותר" ומי "פחות" שייכים.

המחקר גם מעלה שאלות על תפקידה של קהילה דתית: האם עצם המגורים בסביבה דתית מחזקת ערבות הדדית? התשובה כאן מסויגת – ייתכן שהדתיות האישית משפיעה יותר מהמרקם הקהילתי, ושקהילה דתית הומוגנית לא בהכרח יוצרת יותר נדיבות, ולעיתים אף להפך – מעצימה תחושות ניכור כלפי ה"אחר". גם התוצאה המגדרית עשויה להעיד על כך שדתיות משתנה לפי הקשר – מה שמחזיר את תשומת הלב למורכבותה של זהות דתית.

לבסוף, למחקר תרומה מתודולוגית חשובה: בניגוד למחקרים המסתמכים על דיווח עצמי או ניסויים במעבדה, המחקר הנוכחי בחן התנהגות בפועל – בתנאים אמיתיים. הדבר מאפשר להסיק מסקנות חזקות יותר על מנגנוני השפעה של דת וזהות. 

---
אילונה גולדנר היא דוקטורנטית במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן 
אליה יצחקיאן היא בוגרת המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית
ציפי רוזן היא בוגרת המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית
פרופ' פזית בן-נון בלום היא חוקרת במחלקה למדע המדינה וראש המעבדה לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים

המחקר מומן בחלקו על ידי מועצת המחקר האירופית (ERC) במסגרת תוכנית המחקר והחדשנות Horizon 2020 של האיחוד האירופי (הסכם מענק מס' 804031) שהוענקה לפזית בן-נון בלום.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Goldner, I., Zamir, S., Yitzhakian, E., Rosen, T., & Ben-Nun Bloom, P. (2025). The Intergroup and Contextual Determinants of Real‐World Religious Donations: An Experimental Test in Jerusalem. Journal for the Scientific Study of Religion, 64(2), 211-226.   https://doi.org/10.1111/jssr.12961