הציבור הפיטקיניאני: ייצוג בעיני האזרחים

קלרטה טרגר ולירון לביא

בישראל, באירופה וברחבי העולם, הדמוקרטיה נמצאת בנסיגה כאשר אמון האזרחים בנציגים הנבחרים ובמוסדות הולך ופוחת. העדפותיהם, תפיסותיהם וציפיותיהם של אזרחים בנוגע לייצוג פוליטי משפיעות על ההשתתפות שלהם בבחירות, האמון שלהם בפרלמנט ושביעות הרצון שלהם מהדמוקרטיה. כך, כשהייצוג טוב יותר, נצפה לשיעורי הצבעה, אמון ושביעות רצון גבוהים יותר. עם זאת, ולמרות שייצוג הוא עיקרון דמוקרטי מרכזי, עדיין לא ידוע כיצד האזרחים תופסים את הייצוג הפוליטי שלהם. מה לתפיסתם הוא "ייצוג טוב"? אילו היבטים של ייצוג חשובים לאזרחים? וכיצד כל זה קשור לעמדות שלהם כלפי דמוקרטיה?

במחקר שערכנו יחד עם נעמה ריבלין-אנגרט, תמיר שפר, ישראל וייסמל-מנור, שאול שנהב, לירן הרסגור, ומיכל שמיר, ואשר התפרסם בשנת 2024 בכתב העת European Political Science אנו בוחנות את תפיסת הייצוג בעיני האזרחים בהתאם לארבעה ממדים, אותם הציעה החוקרת חנה פיטקין (Pitkin) בספרה משנת 1967 The Concept of Representation. ממד הייצוג הראשון הוא הממד המהותי והוא מתייחס לייצוג העדפות הציבור בנושאי מדיניות ולביטוי של האינטרסים שלהם במדיניות. ממד נוסף הוא הממד הפורמליסטי והוא נוגע למידה שבה נבחרי הציבור נוהגים באחריותיות ובסמכות שניתנו להם בבחירות, מעבר לתוכן או מדיניות. הממד השלישי הוא הממד התיאורי והוא מתייחס למידת הדמיון בין נבחרי הציבור לאזרחים מבחינת מאפיינים חברתיים וכלכליים (כמו מין, גיל, לאום ומעמד חברתי-כלכלי). הממד האחרון הוא הסמלי והוא נוגע לנושאים זהותיים קבוצתיים, למשל עד כמה נבחרי הציבור מעוררים באזרחים תחושת שייכות וגאווה.

בנוסף לארבעת הממדים, בחנו את החשיבות של שתי רמות ייצוג. ייצוג ברמה הדיאדית (dyadic) בין האזרחית לנבחרת הציבור או המפלגה שלה, וייצוג ברמה הקולקטיבית (collective), כלומר על ידי כלל בית הנבחרים.

במחקרנו שיערנו כי תפיסת הייצוג של הציבור היא רב-מימדית, כלומר הציבור מבחין בין ממדי הייצוג השונים, הן מבחינת החשיבות המיוחסת להם, והן מבחינת המידה בה אזרחים חשים מיוצגים על הממדים השונים. בתוך כך, שיערנו כי ייצוג מהותי ופורמליסטי יהיו חשובים יותר לאזרחים מאשר ייצוג תיאורי וסמלי. בהתבסס על מחקרים קודמים הערכנו כי ככל שאנשים מרגישים יותר מיוצגים כך הם גם שבעי רצון יותר מהדמוקרטיה, אולם רצינו לבחון האם תפיסה של ייצוג דיאדי או קולקטיבי קשורה באופן חזק יותר לשביעות הרצון.

כמקרה בוחן, השתמשנו במקרה הישראלי. בסקר שערכנו כחלק ממחקר הבחירות של ישראל (INES) לקראת הבחירות הארציות באפריל 2019, בדקנו את תפיסות הייצוג של ישראלים. בחירות אלו היו הראשונות בסדרה של חמש מערכות בחירות בתוך שלוש וחצי שנים, אך הן התרחשו לפני אי-היציבות הפוליטית, משפט נתניהו, הרפורמה לשינוי מערכת המשפט ואירועי ה-7 באוקטובר.

בהתאם להשערתנו, מצאנו כי לאזרחים יש תפיסת ייצוג רב-ממדית – הם חשים מיוצגים על פני מספר ממדים – וכי ישנם ממדים החשובים להם יותר מאחרים. כך, מרבית האזרחים (76%) רואים בייצוג הפורמליסטי והמהותי כממדים החשובים ביותר, כשהייצוג התיאורי והייצוג הסמלי, נמצאים הרחק מאחור.

כאשר שאלנו את הבוחרים באיזו מידה הם חשים מיוצגים, קיבלנו תשובות מגוונות. אחוז משמעותי, 24%, לא הרגישו מיוצגים כלל על ידי הכנסת. שיעור זהה (24%) הרגישו מיוצגים בממד אחד בלבד ועוד פחות מכך חשים שהכנסת מייצגת אותם על פני מספר ממדים: רק 17% הרגישו מיוצגים בשני ממדים, 16% בשלושה ממדים, ו-19% בכל המימדים. כלומר, הבוחרים מרגישים שהכנסת מייצגת אותם בממדים מעטים בלבד או כלל לא (ראו תרשים 1).

תרשים 1: תחושת הייצוג על ידי הכנסת

יתרה מכך, אזרחים חשים מיוצגים דווקא בממדים שהרבה פחות חשובים להם. הפער בולט במיוחד בייצוג התיאורי: הבוחרים חשים מיוצגים למדי בממד זה, אך ייצוג מסוג זה אינו נתפס על ידם כחשוב במיוחד. ממצא זה בולט במיוחד ביחס לייצוג על ידי הכנסת – הממד התיאורי הוא היחיד שעליו רוב הישראלים מרגישים מיוצגים, אך הוא הכי פחות חשוב להם. בכך ממצאינו מערערים על ממצאי מחקרים קודמים ותיאוריות נורמטיביות שהציעו כי לייצוג תיאורי, במיוחד במוסדות, יש חשיבות בקידום ייצוג מהותי. חשוב מכך, הממצאים מצביעים על כך שאזרחים חשים שהם אינם מיוצגים היטב בייצוג הפורמליסטי והמהותי. במילים אחרות, הם חשים כי עמדותיהם ואינטרסיהם הפוליטיים אינם זוכים לייצוג הולם, ואינם מאמינים שנציגיהם משתמשים בסמכותם באופן אחראי.

בדקנו גם מה משפיע יותר על תפיסות הייצוג הכלליות של האזרחים ("באופן כללי, באיזו מידה אתה מרגיש בארץ מפלגה ו/או פוליטיקאי שמייצגים אותך?") ועל עמדותיהם הדמוקרטיות (שביעות רצון מהדמוקרטיה ומהמערכת הפוליטית ואמון במוסדות) – האם תחושת הייצוג הרב-ממדית או ייצוג בממד החשוב להם ביותר? מצאנו כי בעוד שני המרכיבים תורמים לתחושת הייצוג הכוללת שלהם, התרומה של ייצוג רב-ממדי משמעותית יותר.

כצפוי, תחושת ייצוג קשורה באופן חיובי לתמיכה בדמוקרטיה. תוצאותינו מראות כי בוחרים החשים מיוצגים יותר – במיוחד אלה שחשים מיוצגים על פני מספר ממדים – מרוצים יותר מתפקוד הדמוקרטיה ומהמערכת הפוליטית. כמו כן, יש להם אמון גבוה יותר במוסדות הפוליטיים. הדבר אינו מפתיע, בהתחשב בכך שייצוג הוא יסוד הדמוקרטיה הייצוגית. למרות הדומיננטיות של פוליטיקה פרסונלית בישראל וחוסר האמון הציבורי במוסדות הייצוגיים, מצאנו כי דווקא תחושת הייצוג על ידי הכנסת, כלומר הייצוג הקולקטיבי (ולא על ידי פוליטיקאי או מפלגה) היא זו שקשורה לעמדות האזרחים כלפי הדמוקרטיה. כלומר, בוחרים שחשים מיוצגים על ידי הכנסת הינם שבעי רצון יותר מהדמוקרטיה. עם זאת, זהו גם סוג הייצוג שחסר ביותר בעיני הציבור, על פי ממצאינו.

כאמור, מחקרנו התבצע טרם רצף מערכות הבחירות, כוונת ממשלת ישראל ה-37 (שהושבעה בדצמבר 2022) לקדם הפיכה משפטית והמחאות ההמוניות שזו גררה, ולפני מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה בין ישראל חמאס שפרצה בעקבותיה, והמחאות ההמוניות נגד הממשלה ומדיניותה. סביר להעריך כי התפתחויות אלו, שחקו עוד יותר את תחושת הייצוג של אזרחי ישראל, כפי שהדבר נתמך בתכני המחאות ההמוניות, הקריאות לבחירות, ובנתוני סקרים עדכניים המצביעים על אמון נמוך מאוד במוסדות ובפרט בממשלה ובכנסת. למעשה, מאז שביצענו את מחקרנו סביב מה שהתברר לימים כמערכת הבחירות הראשונה בתקופה סוערת ובלתי יציבה פוליטית וחברתית, ישראל מצויה במשבר ייצוג חמור, המתבטא ביתר שאת בממדים החשובים ביותר לאזרחים – בממד המהותי, בכל הנוגע לסיום המלחמה והחזרת החטופים, ובממד הפורמליסטי, במה שנוגע לאחריותיות.

---

ד"ר לירון לביא היא מרצה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן.

ד"ר קלרטה טרגר היא פוסט-דוקטורנטית למדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת טורונטו.

נעמה ריבלין-אנגרט היא פוסט-דוקטורנטית למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' תמיר שפר הוא רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' ישראל וייסמל-מנור הוא פרופסור חבר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.

פרופ' שאול שנהב, המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ד"ר לירן הרסגור היא מרצה בכירה בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.

פרופ' מיכל שמיר, היא פרופסור אמריטה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Lavi, Liron, Clareta Treger, Naama Rivlin-Angert, Tamir Sheafer, Israel Waismel-Manor, Shaul Shenhav, Liran Harsgor, and Michal Shamir. 2024. “The Pitkinian Public: Representation in the eyes of citizens.” European Political Science 23: 506–526. https://link.springer.com/article/10.1057/s41304-024-00489-2