מאוחדים במלחמה, חלוקים לגבי הממשלה: ישראל לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר

יובל פיינשטיין וגפן בן-דוד

במשך עשורים חוקרים בחנו את תופעת "ההתכנסות סביב הדגל" (rally 'round the flag)—עלייה חדה בתמיכת הציבור בממשלות ובראשיהן בתגובה למשברים ביטחוניים ומלחמות. בספר משנת 2022 ("Rally 'Round the Flag: The Search for National Honor and Respect in Times of Crisis", בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד), המבוסס על מחקר נרחב על תגובות הציבור האמריקאי למלחמות ולמשברים ביטחוניים, הראה המחבר הראשון של רשומה זו כי התכנסות סביב הדגל מתרחשת כאשר מתקיימים במקביל מספר תנאים: משבר ביטחוני חריף או מלחמה, אויב שנוא הנתפס כתוקפן, תחושות עזות של איום והשפלה לאומית, ורטוריקה מצד הנהגת המדינה המציגה תגובה צבאית כמגינה על כבוד האומה ושומרת על ערכה של האומה בעיני אומות אחרות. מתקפת החמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 תאמה תרחיש זה במידה רבה. המתקפה הייתה פתאומית והרסנית, ונחוותה בקרב רבים כטראומה לאומית עמוקה. היא עוררה פחד, כעס והשפלה בעוצמות גבוהות, ובעקבותיה באה מערכה צבאית רחבת היקף בעזה שזכתה לתמיכת מנהיגי הקואליציה והאופוזיציה כאחד. ואולם, המחקר שלנו מראה שהמתקפה לא הולידה התכנסות מלאה סביב הממשלה וראש הממשלה בנימין נתניהו.

במאמר החדש שלנו, "מאוחדים או מפולגים? תגובתה של חברה מקוטבת למלחמה" (United or Divided? A Polarized Society's Response to War), שפורסם לאחרונה בכתב העת Public Opinion Quarterly, אנו בוחנים כיצד הגיבו יהודים בישראל למתקפת ה-7 באוקטובר ולמלחמה שבאה בעקבותיה. לשם כך השתמשנו בנתוני סקר פאנל מקוריים שאספנו לפני המתקפה ואחריה. הנתונים כוללים 939 משיבים שנסקרו לראשונה במרץ-אפריל 2023, ולאחר מכן שוב באוקטובר ובדצמבר 2023.

באמצעות הנתונים שלנו זיהינו תגובה מפוצלת בדעת הקהל: רוב גדול תמך במלחמה, אך האמון בממשלה ובראש הממשלה נתניהו נותר נמוך. כפי שמוצג בתרשים 1 להלן, התמיכה בפעולה הצבאית הייתה גבוהה מאוד, עם גיבוי כמעט פה-אחד לתקיפות האוויריות בעזה ותמיכה חזקה במתקפה קרקעית, אשר גברה עוד יותר לאחר שהמתקפה הקרקעית בעזה החלה. לעומת זאת, בתרשים 2 אנו רואים שהמשבר הביטחוני והמלחמה לא הובילו את הציבור להתלכד סביב הנהגתו של בנימין נתניהו: שיעורי שביעות הרצון ממנו, שהיו נמוכים בסקר הבסיס שלנו במרץ-אפריל 2023, לא השתנו באופן משמעותי בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה.

תרשים 1. תמיכה במערכה הצבאית בעזה, אוקטובר ודצמבר 2023. יהודים בישראל הביעו תמיכה גורפת בתקיפות האוויריות בעזה ותמיכה משמעותית וגדלה במתקפה הקרקעית.

תרשים 2. שביעות הרצון מראש הממשלה נתניהו, מרץ-אפריל, אוקטובר ודצמבר 2023. רוב היהודים בישראל המשיכו להביע אי-שביעות רצון מראש הממשלה לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר ותחילת המלחמה.

מגמת הפיצול בדעת הקהל ניכרת גם בתרשים 3 להלן: צה"ל והקבינט המדיני-ביטחוני – שהורחב לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר כך שיכלול את הרמטכ"לים בדימוס, חברי הכנסת בני גנץ וגדי אייזנקוט – זכו לאמון רב בהרבה מאשר ראש הממשלה והממשלה. האמון בצה"ל נותר הגבוה ביותר בכללותו, ירד מעט באוקטובר ושב ועלה עד דצמבר, בעוד האמון בראש הממשלה ובממשלה נותר נמוך יחסית ולא עלה לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה.

 
תרשים 3. אמון בראש הממשלה נתניהו, בממשלה, בקבינט המדיני-ביטחוני ובצה"ל, מרץ-אפריל, אוקטובר ודצמבר 2023. מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריה לא הולידו התכנסות סביב הממשלה: האמון נותר נמוך בראש הממשלה נתניהו ובממשלה, גבוה במידת מה בקבינט המדיני-ביטחוני, והגבוה ביותר בצה"ל.

המחקר שלנו מראה כי הסיבה המרכזית לפיצול דעת הקהל היא השפעת הקיטוב הפוליטי שקדם למלחמה על ייחוס האחריות למשבר הביטחוני. בחודשים שקדמו למתקפת ה-7 באוקטובר, החברה הישראלית הייתה מפולגת במידה רבה סביב יוזמת הרפורמה המשפטית של הממשלה. תומכי הרפורמה נטו לראות בה שינוי מוסדי מוצדק ומתנגדיה ראו בה איום חמור על הדמוקרטיה. לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, העמדות ביחס לרפורמה המשפטית השפיעו על האופן שבו אנשים התייחסו לשאלת האחריות למשבר הביטחוני. אלה שתמכו ברפורמה המשפטית נטו להאשים את תנועת המחאה שהתנגדה לרפורמה—הם ראו במחאה גורם שהחליש את ישראל ושאותת על פגיעוּתה בפני אויביה. אלה שהתנגדו לרפורמה נטו להאשים את הממשלה במשבר הביטחוני—הם סברו כי מדיניות הממשלה ואופן התנהלותה יצרו את התנאים שאפשרו את מתקפת חמאס. ייחוסים מתחרים אלה של אחריות למשבר השפיעו באופן ניכר על מידת האמון או חוסר האמון בממשלה ובראש הממשלה נתניהו במהלך המלחמה.

אם כן, לא עצם הקיטוב בחברה היהודית בישראל ערב המלחמה כשלעצמו יצר את הפיצול בדעת הקהל לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, אלא האופנים השונים שבהם אנשים פרשו את השפעת יוזמת הרפורמה המשפטית והמחאה על ההחלטה של חמאס לתקוף את ישראל. עם פרוץ המשבר הביטחוני, העמדות ביחס לרפורמה המשפטית לא נותרו סוגיית רקע, אלא היתה להם השפעה מכרעת על העמדות ביחס לממשלה ולעומד בראשה. בשל כך, התמיכה הגבוהה במלחמה לא תורגמה לביטחון ואמון גובר בממשלה. אזרחים רבים תמכו בתגובה צבאית תקיפה כנגד חמאס, ובה בעת האמינו שהממשלה וראש הממשלה נתניהו נשאו באחריות משמעותית לאסון שהביא למלחמה.

ממצאינו, אפוא, מצביעים על שני דפוסים נבדלים של תגובה למתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה. תמיכה נרחבת במלחמה נבעה מחוויית האיום הביטחוני, תחושת השפלה וכעס כלפי חמאס. לעומת זאת, אמון או חוסר האמון בממשלה ובראש הממשלה נתניהו, הושפעו בעיקר מעמדות הציבור ביחס לרפורמה המשפטית ולשאלת האחריות לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר. לממצאים אלו חשיבות מעבר למקרה של ישראל, שכן הם מאתגרים הנחה נפוצה בחקר הפוליטיקה בעתות המשבר, לפיה מתקפות על-ידי אויבים חיצוניים ומלחמות מובילות באופן טבעי לאחדות פוליטית לאומית. ממצאינו מצביעים על כך שבחברות מקוטבות מאוד, גם אירועים בעלי מאפיינים קלאסיים של אירועי "התכנסות סביב הדגל" עשויים שלא להוליד התכנסות מאחורי הממשלה. קיטוב עמוק אינו מונע ממרבית הציבור לחוש זעם כלפי האויב ולתמוך בפעולה צבאית כנגדו, אך הוא עשוי למנוע מתגובה זו להיות מתורגמת לאמון בראשי המדינה, במיוחד כאשר חלקים גדולים בציבור מטילים על הממשלה את האחריות למשבר עצמו.

המקרה הישראלי, אפוא, נוגע לשאלה רחבה יותר שעומדת בפני דמוקרטיות רבות כיום. בחברות שמתאפיינות בקונפליקט פנימי עמוק סביב מוסדות, לגיטימיות וכללי המשחק הפוליטי, ייתכן שמשברים ביטחוניים חמורים ומלחמות לא יובילו עוד לתגובה ציבורית מאוחדת שמחקרים קודמים תיעדו. כאשר ערב משבר ביטחוני חלקים נרחבים מהציבור משוכנעים שהממשלה פועלת נגד האינטרס הלאומי, המאבק סביב שאלת האחריות למשבר ביטחוני עשוי להימשך אפילו בזמן מלחמה כנגד אויב מר.

---
פרופ' יובל פיינשטיין הוא פרופסור חבר לסוציולוגיה וסגן דיקן למחקר בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה.

גפן בן-דוד היא דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.

הפוסט מבוסס על המאמר הבא:

Feinstein, Yuval, and Geffen Ben-David, 2026. United or Divided? A Polarized Society's Response to War, Public Opinion Quarterly. https://doi.org/10.1093/poq/nfag014

הרשומה פורסמה באתר המכון באפריל, 2026