אני גיימינג?

מאת רוני ניר, תוכנית Game Changers, בי"ס ליזמות

לפני קצת יותר משנה, אם הייתם אומרים לי שאמצא את עצמי בתוכנית Game Changers, כנראה שהייתי צוחקת.

אני? גיימינג?

מה לי ולעולם הזה?

מעולם לא הייתי באמת גיימרית. לא גדלתי על משחקי וידאו, אף פעם לא ביליתי שעות מול קונסולה, וגם משחקי מובייל לא היו חלק גדול מהיום יום שלי. אלא אם קנדי קראש נחשב, ובמקרה כזה אולי כן יש לי איזשהו רקע.

אבל ככל שלמדתי יותר על התוכנית, שאלתי שאלות, והבנתי מה עומד מאחוריה, הבנתי משהו מעניין. לפעמים ההזדמנויות הכי גדולות מגיעות ממקומות שמרגישים הכי רחוקים מאיתנו.

כי ברגע שמגלים שתעשיית הגיימינג היא אחת התעשיות החזקות, המשפיעות והצומחות ביותר בעולם, עם כ 3.6 מיליארד שחקנים ברחבי העולם ושוק שצפוי להגיע לכמעט 188.8 מיליארד דולר בשנת 2025, נהיה די קשה להישאר אדישים.

פתאום זה כבר לא רק “משחקים”. זה מוצר. זה קהילה. זה טכנולוגיה. זה פסיכולוגיה. זה שיווק. זה עיצוב. זה דאטה. זה AI. זה עולם שלם שמחבר בין יצירתיות, עסקים ואנשים בצורה שבאמת מרתקת.

עדיין מוקדם מדי לסכם את כל התוכנית. יש לנו עוד פרויקט גמר רציני לפנינו, ותאמינו לי, יש למה לחכות.

אבל את הנסיעה האחרונה לקרקוב אני בהחלט כבר יכולה לסכם.

הביקור שלנו בכנס Digital Dragons חשף אותנו ללב תעשיית הגיימינג באירופה. פתאום כל מה שדיברנו עליו בכיתה הפך לאמיתי. היו לזה צבעים, אנשים, חברות, רעיונות, דוכנים, הרצאות ומפגשים. זכינו לראות מקרוב איך התעשייה הזאת נראית מבפנים, ואיך היא נוגעת בכל כך הרבה תחומים בו זמנית: שיווק, מכירות, נטוורקינג, ארט, פיתוח, חוויית משתמש, קהילה, מוניטיזציה, וכמובן AI, שנראה שהוא חלק כמעט מכל שיחה על העתיד של התעשייה.

אבל אם אני כנה, מה שהפך את הטיול הזה לכל כך בלתי נשכח לא היה הרובוט המרקד, ואפילו לא משחקי ה VR.

אלה היו האנשים.

קבוצה מדהימה של סטודנטים מבתי ספר שונים ברחבי הקמפוס, שכל אחד מהם הגיע מרקע שונה לחלוטין, ואיכשהו הצליחו להוציא אחד מהשני את הכי טוב. סקרנות, פתיחות, הומור, עומק, שיחות שנמשכו הרבה אחרי שהיום נגמר באופן רשמי, וחברויות שלא הייתי יכולה לדמיין בשום תסריט.

היו רגעים מקצועיים, אבל גם הרגעים האנושיים והפשוטים הם אלה שהפכו את הכל לכל כך משמעותי. ארוחות ערב שנמשכו הרבה יותר מהמתוכנן, רעיונות שהגיעו משום מקום, מסיבות שהפכו לחלק מהזיכרונות הכי מצחיקים של הטיול, ואנשים שפתאום הרגישו הרבה פחות כמו “קבוצה מהתוכנית” והרבה יותר כמו קהילה אמיתית.

וגם קרקוב עצמה הפתיעה אותי בצורה הכי טובה שיש. עיר יפהפייה, מלאה באווירה, אנרגיה נהדרת ואוכל מדהים. מסעדות מומלצות מישלן במחיר של פיתה עם שווארמה בישראל. ולגבי המחירים בזארה, אני מעדיפה לא להגיד יותר מדי, כי עדיין יש לי FOMO מזה שלא קניתי מספיק.

בקיצור, זה היה טיול חלום.

חוויה שהזכירה לי שיזמות לא תמיד מתחילה ממקום מוכר. לפעמים היא מתחילה בדיוק במקום שבו מרימים גבה ושואלים, “מה לי ולזה?”, ואז מגלים עולם שלם של הזדמנויות, אנשים ורעיונות שלא ידעתם אפילו שהייתם צריכים לפגוש.

תודה ענקית לשרון זהבי ולבן הלר על ההובלה, הארגון, הליווי והאנרגיות לאורך כל הדרך.

תודה ל Playtika ולבית ספר ליזמות על ההזדמנות להיות חלק מתוכנית כל כך ייחודית.

ותודה לכל האנשים שהפכו את השבוע הזה להרבה יותר מעוד נסיעה לחו״ל.

אם אתם מתלבטים אם להגיש מועמדות לתוכנית, אל תחשבו על זה יותר מדי. פשוט תעשו את זה.

נכנסתי לתוכנית בלי לדעת כמה העולם הזה קשור אליי, ויצאתי עם תחושה שזה היה בדיוק המקום שבו הייתי אמורה להיות.