האקתון פלייטיקה – איך משנים משחק בן 200 שנה?

מאת: גור שלמה, שנה ראשונה בתואר יזמות ומנהל עסקים

על עבודת צוות, חשיבה יצירתית וניצחון מתוק.

אדם חכם אמר פעם שהדבר היחיד שכיף יותר מלשחק הוא לנצח, ואחרי ההאקתון של פלייטיקה שנערך במסגרת הקורס בחדשנות בארגונים ותחת הובלת תוכנית Gamechangers - אני בהחלט יכול להגיד שאותו אדם לא טעה.

אבל איך אפשר לשנות משחקים בני מאות שנים, או משחקים חדשים שנוצרו בשנים האחרונות כך שיהיו יותר מהנים ורווחיים כך שיספקו את שני הצדדים?
עם השאלה הזאת התמודדנו בצורה מעניינת ואני אשמח לפרט אותה כאן.

במהלך ההאקתון התבקשנו לחקור וללמוד אתגרים שונים איתה מתמודדת פלייטיקה – נושאת הדגל הישראלית בתעשיית הגיימינג הישראלי כיום, המהווה כ5% מתעשיית הגיימינג העולמי (שזה המון!), ותחתיה כמה ממשחקי המובייל הרווחיים בעולם.
אל התחרות הזאת ניגשנו לאחר מחקר לא קטן שעשינו כצוות, ועם הבנה שעולם הגיימינג המתפתח רק שואף לגדול כל הזמן ניסינו לחשוב על איך לוקחים אותו צעד אחד קדימה.

אחד המשחקים שהכי בלט לנו לעין הוא הWSOP – אחד ממשקי הפוקר הכי מורדים אי פעם בחנויות האפליקציות. מה שהכי סיקרן את הצוות היא העובדה שלאחר מגיפת הקורונה נוצר גל עצום של משתמשים שנהנו לשחק במשחק מהבית, אך הוא יורד ויורד לאורך השנים שלאחר מכן.
זו היא בעיה שחוות המון חברות משחקים היום, ומתוך מחשבה על מה יכול להפוך את המשחק ליותר מהנה ומזמין (ועם קצת עזרה מהצ׳אט) הגענו למסקנה מעניינת.

המשחק לא צריך בהכרח להשתפר או להשתנות – המשתמש צריך להרגיש שהוא משחק בבית.

בכדי לאפשר חווית משתמש כזו, החלטנו לשלב כמה יכולות טכנולוגיות מתקדמות אך קיימות ומוכחות כמו AR (Augmented Reality) וMMR (Match Making Rankings) על מנת לייצר שולחן בו השחקנים יוכלו לראות את השחקנים שמולם, הדילר והקלפים, וגם לדעת שלאותו השולחן צוותו שחקנים המתאימים לרמתם כך שיוכלו לשחק בתודעה שהשולחן יחסית שוויוני ברמת הידע וההבנה במשחק.

את הרעיון הצגנו מול השופטים, המרצים וחברינו לתואר שאהבו אותו כמונו והחליטו שהרעיון מתאים למשימה ובעקבות כך זכינו במקום הראשון.
ברמה האישית לעמוד על הבמה ולהציג את התוצר הסופי שלנו הייתה חוויה מהנה ומלמדת ואני שמח על ההזמנות שניתנה לנו ללמוד ביחד על הנושא, להתגבש בינינו ולהכיר את העולם הגיימינג לעומק.
אני מאמין שמשחקים נועדו על מנת שנוכל לשחק אותם בשיתופיות וללמוד מהם גם על עצמנו, כך שכל תחרות כזו רק משפרת ומלמדת אותנו יותר על עצמנו – וגם ההאקתון בעצמו הוא סוג של משחק בעיניי.

אשמח להודות ליוסי מערבי ולאביב אמיגה שעבדו על התחרות הזאת, אין לי ספק שיהיו עוד הזדמנויות כאלו לאורך התואר ואני רק מחכה לפעם הבאה.
עד אז, תמשיכו לשחק!