מסע של השראה, חיבור גלובלי והסברה ישראלית בעקבות כנס הסטודנטים הבינלאומי Business Today – אוני' פרינסטון, ארה"ב

נכתב על ידי עידו יעקב - סטודנט שנה ג' ליזמות ומנהל עסקים

אתחיל ואומר, שאם לקחתי איתי משהו אחד מהכנס בניו יורק - זה שיש תקווה ליצור שינוי. אפרט ואסביר את הסיבה לכך בהמשך המכתב. השנה היה לי הכבוד להשתתף בכנס הסטודנטים הבינלאומי השנתי של אוניברסיטת פרינסטון ולייצג את האוניברסיטה שלנו, אוניברסיטת רייכמן, עם תחושת שליחות ורצון ליצור את ההסברה הישראלית הטובה ביותר שאני מסוגל לעשות בקרב דור המנהיגים העולמי הבא. לצד ארבעה סטודנטים נוספים, מבריקים ומעוררי השראה ויחד עם 150 סטודנטים נוספים מכל העולם, שנבחרו מתוך למעלה מ- 10,000 מועמדים, השתתפנו בכנס שעוסק בעסקים, מנהיגות ועתיד טכנולוגי ומהותו ליצור קשרים חברתיים אמיתיים ועמוקים בין הסטודנטים שהגיעו.

הכנס התקיים במשך שלושה ימים מלאים במלון Marriott Marquis שנמצא על ה Time Square בשדרה השביעית במנהטן. מבנה הכנס היה מחולק בין הרצאות בפורום מלא שהועברו על ידי מנכ"לים של חברות ענק כמו S&P Global , PWC U.S. , Morgan Stanly ואחרים והרצאות יותר אינטימיות בהן היינו בין 10 ל 15 סטודנטים עם מנכ"לים נוספים, בנקאי השקעות בכירים, פרטנרים ב Private Equity , מייסדי סטארט-אפים וקואצ'רים למנכ"לים ששיתפו על המסע האישי שלהם, התחום והמורכבויות. בבקרים ובערבים היו פעילויות גיבוש בשביל שנכיר טוב יותר אחד את השני ונצא לבלות. הייתי מוקף בחבר'ה בני 19-23 שהקימו סטארט-אפים פורצי דרך, ביצעו מחקרים חדשניים ושואפים למנהיגות ומצוינות – חוויה מעוררת השראה בפני עצמה. 

בקצרה עליי : קוראים לי עידו יעקב, אני בן 27 , סטודנט בשנה ג' בתואר יזמות ומנהל עסקים ולוקח חלק בשתי תוכניות המצטיינים של בתי הספר. במקביל ללימודים אני עובד כאנליסט בקרן הון סיכון ויוצר פודקאסט בשם "חלומות במגירה" בו אני מראיין יזמים צעירים ואנשים שבדרך להגשים את החלומות שלהם. נבחרתי לייצג אותנו בכנס עוד בשנה שעברה ומבחינתי היה ברור שאאלץ לוותר על ההזדמנות בעקבות פרוץ המלחמה. מאז ה-7 באוקטובר שירתי למעלה מ- 200 ימי מילואים כמפקד פלוגה במילואים בחיל האיסוף הקרבי ולאחרונה הקמתי מחלקה האחראית על פיתוח אמל"ח חדשני אותה אני מוביל עוד בימים אלו כדי לתת מענה טכנולוגי לבעיות שעלו ללוחמים מהשטח בזמן הלחימה. השנה, זכיתי לקחת חלק בנסיעה לכנס שהייתה עבורי מעצבת ומשמעותית במיוחד. מעל לכל, החוויה הזו הייתה עבורי הזדמנות משמעותית לעשות הסברה ישראלית. 

במהלך הכנס השתתפתי בשיחות עסקיות ויזמיות, עתידיות וחולמניות, מרגשות ומשמעותיות ובראש ובראשונה, בכל שיחה שבה נכחתי הדגשתי מסר קריטי אחד: העולם חייב להתאחד כדי להשיב הביתה את החטופים המוחזקים בעזה. בעיניי, זו אינה רק משימה ישראלית, אלא מטרה הומניטרית דחופה עם השלכות מוסריות על כל העולם.

למדתי שכוחה של תקשורת ישירה וכנה הוא טרנספורמטיבי. הסביבה הנעימה בכנס והישיבה יחד סביב שולחנות עגולים, כתף לצד כתף, אוכלים ושותים יחד ארוחת בוקר, הייתה הזדמנות ליצור חיבור אישי ולדבר בגובה העיניים על נושאים מורכבים שלא ניתן לדבר עליהם ברוב המקרים בחיינו היומיומיים העמוסים בכל טוב. כבוד, סבלנות והקשבה הם הגלגלים שמניעים את הרכבת בדרך אל גישור פערים תרבותיים ויצירת עתיד משותף בעל ערכים נאורים שמעודדים חדשנות, צמיחה ואנושיות. כאשר מביטים לאנשים בלבן של העיניים – משהו עוצמתי קורה. 

בהתחלה זה קצת מביך אבל כשעוברים את השלב הזה – נוצר קסם. במהלך הכנס נפגשתי עם צעירים ומבוגרים, מרקעים חברתיים ומגדרים שונים, עם דעות קדומות מנוגדות לדעות קדומות שלי, שכנראה בשל התנאים האידאליים לדיאלוג ושיחה כמו הקרבה הפיזית בסביבה לא מאיימת המקדמת היכרויות חדשות, אפשרו להם להיות פתוחים ונכונים להקשיב.

כאשר הצגתי את העובדות, המספרים, עם תמונות אותנטיות ושיתפתי על הצד האנושי שלנו, על הכאב, האובדן וגם על התקווה והאופטימיות, המסרים של דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות החלו להתפורר. זה לקח זמן והשקעה. הפעם התוכן שהם צרכו כבר לא היה ריל באינסטגרם או בטיקטוק שמשפיע להם על התודעה – הפעם זה היה בחור צעיר כמוהם, ישראלי, יהודי, ציוני, ששירת במלחמה. והוא אנושי, יושב ומדבר איתם על הכל. הם ראו שהשד לא כזה נורא למרות מה שחשבו.

במקביל, הבנתי עד כמה חשוב לגשת לשיחות כאלה בצניעות וביושרה. אני מאמין שעלינו לשאול שאלות קשות, לספק תשובות כנות ומעמיקות, ולהכיר בכך שגם אנחנו לא חסינים מטעויות. הכנות לצד גילוי אמפתיה היא שמטפחת אמון אמיתי. במיוחד כשיש פערים ידועים בין הצדדים, שלעיתים לא נראים לעין הגלויה, כי הם מושרשים עמוק בעבר האישי של כל אדם, ברקע המשפחתי ובסביבה החברתית הקוטבית שעולמנו נמצא בה. היה לי חשוב להעביר להם את העקרון המחשבתי שעל כל אדם להטיל ספק במידע שהוא צורך, באמינותו, באינטרסים הנסתרים ולבדוק יותר בקפדנות האם נכון עבורם לגבש דעה כזו או אחרת בשל חשיפה לכל מידע. עקרון שחונכתי בצבא על פיו - פשוט להטיל ספק.

בנימה אופטימית וכחלק מההסבר על שורת הפתיחה של המכתב – יש תקווה. ולא רק כי אני אדם אופטימי מטבעי. יש אנשים שרוצים להקשיב. פשוט אין מי שיממסר ויתקשר את זה בדרך המותאמת עבורם. הם פשוט לא יודעים מה קורה כאן. אין להם מושג מהעובדות. עם כל אחד ואחת שיצא לי לשוחח על הקונפליקט, הקשיב ורובם גם שינו את דעתם. אז אני מזמין את כל מי שקורה את המכתב הזה – צרו שיחות, תייצרו אינטראקציות עם חברים של חברים מכל העולם. אם כל אחד יקיים שיחה אחת בנושא אנחנו נגיע יחד לפוטנציאל שיוכל לייצר השפעה והסברה טובה ממה שיש לנו היום.

בנוסף, נחשפתי לתופעה שהייתה חדשה עבורי. בגיל הזה שהסטודנטים נמצאים בארה"ב באוניברסיטאות, גילאי 18-22 המעמד החברתי שלהם לא יציב והתלות שלהם ב"מה יחשבו עליי" היא אדירה. הקונספט הוא כזה:

זה או שאתה "איתם" או שאתה "נגדם".

בכל נושא. בצמחונות, בתחביבים, בטעם מוזיקלי. ואם יש תחושה שהרוב בצד הפרו פלסטיני- אז אתה חייב לעמוד לצידם כדי לא להיות מוחרם. ומי רוצה להיות מוחרם בחברה ? בשביל מה? בשביל מי? ואם זה מפתיע מישהו, אנחנו היושבים במדינת ישראל הקטנה והחמודה, בכנות, פשוט לא מספיק מעניינים אותם. הם פשוט רוצים
להרגיש "חלק" מכולם. לאדם שמוכן לעמוד על רגליים אחוריות כנגד דעות של רוב המוני צריכה להיות סיבה מספיק טובה לעשות זאת - ולהם פשוט אין כזאת. ידעתי שזה עניין מורכב עבורם אבל עכשיו הבנתי טוב יותר מאיזה מניע הם פועלים.

לסיכום, התובנות שלי מהכנס רבות ומגוונות. מאנשי העסקים קיבלתי תזכורת כמה חשו ב עבורי כמי שרוצה להיות יזם בעתיד הלא רחוק להיות מקצוען בכל דבר שאני עושה, לרדת לפרטים ולעולם לא להוריד את הרגל מהגז כי ההצלחה מגיעה עם התמדה, נחישות וסביבה מקדמת. כולם ככולם הדגישו את החשיבות של ההשקעה בתא המשפחתי כגורם מאזן לקריירה האינטנסיבית בעולם הקפיטליסטי באקוסיסטם הניו-יורקי.

מעבר לכך, יצרתי קשרים עם סטודנטים ממדינות שונות – הודו, אוסטריה, שוודיה וארה"ב ועוד, כולל רבים שלומדים במוסדות ה Ivy League כמו סטנפורד, , MIT קולומביה ואחרות. השיחות הללו הראו לי את הכוח של שיתוף פעולה ואת החשיבות
של פרספקטיבות גלובליות בהתמודדות עם אתגרים מורכבים . החוויה הזו חיזקה בי את תחושת השליחות ואת החשיבות של שיח, למידה וחיבור. אני חוזר מהכנס מלא השראה, אסיר תודה על האנשים שפגשתי ועל השיעורים שלמדתי.

אני רוצה להגיד שוב תודה לאוניברסיטת רייכמן ולעומדים ברשותה על האמון בי וההזדמנות לחוות חוויה גלובלית, מעצימה ומשנת חיים.

אשמח לשוחח על כל שאלה שעולה לכם מהכתיבה שלי או סתם פשוט להכיר.